סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לכתוב משהו

אפשר עוד לעשות איתי המון דברים
לפני 7 שנים. 16 באפריל 2017 בשעה 14:34

עשיתי לך לייק, כי הריגוש שלך חשוב לי. ומרגישים את הריגוש דרך המילים. וזה כלכך חשוב. ההתרגשות שלך. 

 

אבל אני שונא לקרוא את זה. זה מכאיב לי כשאת כלכך מתרגשת מזכרי אלפא. 

 

מודה. 

לפני 7 שנים. 10 באפריל 2017 בשעה 4:33

זה היה מלכוד איום. 

אוף. 

 

לפני 7 שנים. 7 באפריל 2017 בשעה 16:02


בחג החירות אנו, ושמתי לב לאחרונה לתנועה הזאת. ליישר את הגו, לקער אותו אפילו, ולהיישיר מבט קדימה, בגאווה, ובלי פחד. מה היא מסמלת?
התשובה פשוטה - היא מסמלת את מה שעובר לך בראש כשאתה עושה אותה. היא מסמלת את התחושה שהיא מעבירה בך בחלקיק שנייה אחרי שהיא מסתיימת.

ואצלי, היא מסמלת עבדות, יותר מכל תנועה או מחווה אחרת. לא, בעצם התחושה היא  אפילו יותר בסיסית מעבדות: תחושה היולית, של נחיתות ברורה ומוחלטת מולך. 

אסביר בעזרת הסיטואציה שעולה לי בראש מייד אחר-כך; אני מציג את עצמי מולך, אותי ואת הגוף שלי לבחינה שלך. אני מוצר על מדף, שיחסי הכוח מובילים אותי להתחנן בלב, ולהיות ייצוגי לנוחיותך, כדי שתקחי אותו.

וכל האומץ שאגרתי מתפרץ, ובניגוד לאופי שלי, בניגוד לאינסטינקט שתמיד אומר לקפוא, אני מצליח לעשות את התנועה הזו, הפרסום העצמי של "תראי אותי, אני יכול להיות מתחתייך, בא לך?"

בגו זקוף, בראש מורם, ובלי פחד.

(אני גם מדמיין מייד אח"כ אותך חושבת "כן, בא לי לכופף בכוח את הגב הזה דרך הפטמות, ושתרד לי)

לפני 7 שנים. 7 במרץ 2017 בשעה 21:26

ועל המון המון דברים אחרים. 

לפני 7 שנים. 15 בפברואר 2017 בשעה 2:34

והם שונים מאוד האחד מהשני.

 

https://xhamster.com/movies/6315168/jennifer_mistress_canes_of_agony_female_domination.html

 

 

 

לפני 7 שנים. 13 בפברואר 2017 בשעה 22:56

אני אוהב אותך, ואני אוהב סקס איתך. בכלל, נשלטים שפוחדים שהם לא יכולים לחדור, או שולטות שנתקלות בכאלו:

אפשר ללמד את זה את הנשלט. למעשה רצוי מאוד ללמד את הנשלט לחדור, ולשרת את האשה בצורה כזאת. זה פותח לנו אופקים, וזאת דרך מצויינת להבהיר לנשלט שהוא שם בשבילך ולא בשבילו. מראש לא הייתה לו פנטזיה של חדירה, ועכשיו יש לו - והיא נועדה אך ורק כדי לשרת אותך.

 

ואני אוהב לנקות את הבית עם חיוך, כשאת למשל על המחשב.

גם כשאני חוזר מהעבודה עייף, ופתאום את מטילה עליי עבודות. אני יודע כבר שאני צריך תמיד להשרות אווירה טובה ונעימה בבית. תמיד לציית עם חיוך, גם כשקשה. שהכל תלוי בי.

אני כבר מרגיש גם מתי אני מפשל בזה. ויודע גם שהאחריות היא עליי.

 

ועדיין אני רוצה גם להאנס, ולהרגיש נחשק. זה לא סותר.

 

לפני 7 שנים. 3 בפברואר 2017 בשעה 14:20

וכל המחשבות חוזרות לנורמה..

שזה מגניב. אך משעמם קצת.

לפני 7 שנים. 2 בפברואר 2017 בשעה 11:43

את הפנטזיות ה.. הומוסקסואליות. 

וכן,  אני כמו הבדיחה הזו,  על המטופל שאומר לפסיכאטר שהוא מפנטז על מין עם חתול. 

(-"חתול בן או חתולה בת?" -"חתולה בת!  השתגעת?   מה אני,  לא נורמלי?!) 

אבל בכל זאת.  יש בהם איזו התרסה לא נעימה. שלי כלפיי.  אני לא קקולד,  ולא נמשך לבנים.  באמת.  

באמת,  נו.  

אוף סתמו. 

כשאני מפנטז עליהם,  זה כאילו אני אומר לעצמי "אתה לא מספיק שווה,  כדי לסגוד לבחורה ממש.  לסגוד למושא התשוקה האמיתי שלך". או אפילו "ברור שהיא תרצה שאסגוד לו ולא לה.  ככה זה.  טבעי".  משהו כזה.

זאת פנטזיה של התפשרות,  מכעס והתרסה על התפשרות בחיים. 

 וזה לא ממקום בריא. 

אני חושב. 

 

 

לפני 7 שנים. 31 בינואר 2017 בשעה 7:45

הוא סיים במהירות לסדר את הסלון,  ולעשות את הכלים,  לו נותר לו הרבה זמן.  עשר,  עשרים שניות אולי.  הוא סגר עם הרגל את המדיח,  לחץ עם יד אחת על ההפעלה,  ביד שנייה הפעיל את הקומקום,  ורץ לחדר השינה.  לפני שפתח את הדלת נעצר,  סידר את נשימתו,  ספר עד חמש,  פתח את הדלת, וצעד בזהירות. 

"בוקר טוב אהובה",  לחש, חצי נשכב על המיטה וחיבק בעדינות.  היא התמתחה.  "עוד שתי דקות"  מלמלה. 

"כן אהובה",  אמר בחיוך,  יצא,  וסגר את הדלת,  ונתן לה להתפנק,  תוך שהוא מסדר את השירותים בפינישים הקטנים. וחזר אליה,  זקוף ואוהב. 

היא קמה,  התמתחה שוב,  נשית מאוד,  היפיפיה שלו,  והלכה לסלון.  הוא הלך אחריה,  מחייך.  "בוקר טוב". 

לאחר שיצאה מהשירותים,  היא העיפה מבט בסלון,  במטבח,  ובשולחן האוכל.  לאחר מכן התעוררה לחלוטין,  נגשה אליו והעיפה לו בזעם סטירה חזקה,  מצלצלת.  "איפה כוס הקפה שלי?".

עמדה והביטה בו.   ולכן, אחרי שתי שניות של כאב ועלבון,   באה תחושת הלחץ,  הפחד ובעיקר תחושת המבחן. הכל תלוי בו עכשיו.

חייב.  לדבר.  מהר. 

פלט "אה..  לא הספקתי,  כי קמתי מאוחר והיה..",  

היא כעסה.  כעס אמיתי,  של עלבון. של אדם שלא סופרים אותו. שלא רואים אותו. 

היא הפסיקה אותו בסטירה מצלצלת בגב היד "מה?  מעניין אותי התירוצים שלך,  או שמעניין אותי כוס הקפה שלי?".  ועמדה. 

והוא מייד בעולם של כאב.  עלבון. לא,  לא!  אסור לחשוב עליהם עכשיו.  לחשוב עליהם זה לזלזל בה. להזדקף! 

חייב.  לדבר.  עכשיו. 

"את צודקת.  את כלכך חזקה.. "

-"למה זה מגיע לי? למה אני אומרת כלכך הרבה פעמים ואתה לא מקשיב?" 

-" נכון.  לא מגיע לך.  את צודקת.  אני כלכך מתבייש בעצמי"

- "תתבייש!  נעים לי לקום ככה?"

-" לא נעים לך.  אני כלכך מתבייש. "

-" לך,  לך לעבודה.  הרסת לי את הבוקר. "

 

והלך. 

הכינה לעצמה קפה, רוטנת.  לאחר חמש דקות התמתחה,  פלטה צעקונת קטנה של עונג.  שתתה את הקפה,  וגלשה בפייס.  יהיה יום כיפי. 

לפני 7 שנים. 27 בדצמבר 2016 בשעה 7:00

- הצרכים המיניים שלי הם מקור לבדידות. 

- הצרכים המיניים שלי חייבים להשמר בסוד

- הצרכים המיניים שלי פוגעים בנישואים ובמשפחה שלי

- הצרכים המיניים שלי מאמללים אותי ואת סביבתי, כשאני לא חונק אותם; כשהם מבצבצים. 

- הצרכים המיניים שלי הם תמיד ההוכחה שאסור לי כרגע להיות מאושר. ו"כרגע" נמשך ונמשך. ואין לו תאריך תפוגה. 

- הצרכים המיניים שלי לרוב עושה אותי אגואיסט בעיני נשים שקרובות אליי. 

הצרכים המיניים שלי לא שווים לאף אחד שמותר לו להיות בחיי. להיפך.  לכל הקרובים לי הם רק נטל. 

הצרכים המיניים שלי מגעילים קצת.

יש הרבה נשים שאוהבות את הצרכים המיניים שלי,  וחושקות בהם.  נשים יפות,  וחכמות.  אותן תמיד אאכזב.