לכתוב משהו

זה היה קסום.  באמת. קסם. 

ואני מהרהר בתוצאה בדיעבד, ומזהה בה פרטים חדשים,  שיצאו מתוכי בלי כוונה,  בלי מודעות. אבל הם מתחברים למה שאמרת או עשית קודם,   או מה שאני אמרתי קודם או חשבתי. ובזמן אמת,  לא ידעתי למה הם שם. 

ואני חושב על השעה המוקדמת מאוד,  ועל עצם הנושא שאת העלית,  ואז אני מבין קצת: 

  זה היה כמו לישון ולחלום. חלק מהמוח עדיין לא קם. עיבד זכרונות ועשה להם העברה. ובגלל הכותרת שאת נתת, החלק האנליטי נזנח,  וצפתי לי ברכות מגרה,  בין התת מודע למודע, כרגיל בחלומות.  ומשם זה יצא. 

מה שבהחלט מסביר את זקפת הבוקר לאחר מכן.