לכתוב משהו

ומכיון שבאת עליי, ואני קצת מסוחרר,

אז רציתי להגיד ככה:

שנראה שבסוף, כמו בהתחלה, זו את.

כי את הכי חזקה, והכי נחושה,

וכי את מדברת איתי ומשנה אותי בבת אחת.

והמדהים בך, ולזה לעולם לא אתרגל,

שאת בדיוק מלאה את מה שחסר.

כי את הכל. כי את שתי זהויות

האחת היא שגרה וחיים, ומשפחה,

ובשנייה,

וזה משהו  שחשבתי שלא אפשרי,

את גם הפנטזיות בגן, גם האונס בביה"ס, וגם הדרך-חיים.

ואני נמס מהההבנה שלך, ששונה מההבנה שלי,

ההבנה שלך הנכונה.

שגורמת לטירוף שלך להפוך לדרך המלך שלי,

ולאוויר לנשימה,

ואז באה ההתקפה הגדולה ביותר שלך, אנושיות.

אנושיות מפרקת וחמה,

שמובילה לחדירה הבאה שלך בקלות,

שמרגישה כאילו שהנפש שלי עשתה הזמנה.

וכמו שאמרת לי מהתחלה לשנן ללא הרף,

וכמו שאולי עוד תגידי אחרת:

"את המלכה שלי, את אוהבת אותי ורוצה בטובתי."

וש"נועדתי לרצות אותך לרגש אותך ולעשות אותך מאושרת."