קראתי כעת כתבה מ"ידיעות". למרות שאני בן 28, ממש הצלחתי להתחבר לדברים שאותה בחורה כתבה. היא הגיעה מבית דתי, וכמוה גם אצלי לא דיברו על מיניות. כל הזמן אומרים לי, שאסור לשכב לפני חתונה וכו' וכו' וכו'.
אז במשפט קצר וקולע:
אני רוצה אשה שיהיה לי כיף איתה נפשית ומינית. אני לא רוצה לוותר על זה. ברור לי בוודאות שלפני שאכנס לקשר, אבדוק את העניין המיני. ואם היא לא טובה לי במיטה, אז לא.
הנה הכתבה:
הייתי ילדה טובה, תמימה וביישנית שגדלה בבית דתי, מרובע ושותק. אפילו כנערה, כשהיו לי חצ'קונים על הפנים אמא אמרה: "כשתהיי עם מישהו הפצעים ייעלמו". אבל מה זה אומר "תהיי עם מישהו"? היא לא הייתה מסוגלת לומר. צמד המילים "יחסי מין" מעולם לא יצא לה מהפה.
התחתנתי בגיל 23 עם החבר הראשון שלי. חשבתי שלא אמצא מישהו טוב יותר ובדיעבד זו הייתה טעות. לא שמרנו נגיעה באופן מוחלט, אבל לא שכבנו לפני החתונה. תמיד רציתי לגעת יותר, אבל הוא התבייש ללכת יד ביד ברחוב. חוץ מזה, הרגשתי כל הזמן שיש עליי מעקב. יום אחד היינו בחדר שלי והתחלנו לגעת ופתאום אמא שלי קראה לי ונלחצנו נורא. זה לא היה לעטוף. זה היה לחנוק.
"אחרי שהוצאתי את השחלות חשבתי שהנה, עכשיו נוכל לעוף. אין מחזור. אין נידה. קניתי מיטה זוגית, אבל גם אז לא זכיתי ליחס מיוחד"
רציתי לחוות מין. זאת הציפייה ממך אחרי הנישואים. אבל לא ידעתי שזה אמור להיות גם מהנה. רק כשהתחתנתי והתחלנו לשכב הבנתי את זה, אבל הוא אף פעם לא דאג לי. הוא דאג בעיקר לעצמו אם נניח את הדברים על השולחן. תמיד ביקשתי שיענג אותי, אבל הוא לא עשה את זה. 23 שנים לא חוויתי איתו אורגזמה. עם עצמי חוויתי לפעמים, אבל גם זה קרה אחרי הרבה שנים, כשהתחלתי קצת לקרוא ולהתעניין.
אחרי הלידה האחרונה חליתי בסרטן שד וגיליתי שאני נשאית של BRCA1. עברתי כריתת שחלות ואת כל הבדיקות ערכתי במרפאה מיוחדת. פגשתי נשים כמוני והרגשנו נוח לדבר מתוך שותפות הגורל הכפויה. יום אחד מישהי שאלה אותי בחופשיות גמוּרה: "תגידי, הוצאת השחלות... זה לא מפריע בירידה? זה לא מוריד את החשק?" התחלתי להבין שכנראה אני מפסידה משהו. שיתפתי בזה את בעלי אבל כלום לא השתנה. נמשכתי אליו. רציתי אותו, אבל הוא היה שקוע בלוּפּ של עבודה, בית וספורט ולא ראה אותי. אחרי שהוצאתי את השחלות חשבתי שהנה, עכשיו נוכל לעוף. אין מחזור. אין נידה. הדלת פתוחה 24/7. העפתי את שתי המיטות וקניתי מיטה זוגית ושמיכה זוגית, אבל גם אז לא זכיתי ליחס מיוחד. לאורך כל שנותינו חשבתי לא פעם להיפרד. היו לו התפרצויות זעם. הוא לא היכה אותי, אבל הוא היכה אותי בפה. הוא היה כועס וצועק ומקלל וכל מה שעשיתי לא היה טוב. בקשת סליחה לא הייתה בלקסיקון, אבל אחרי כל התקף כזה הוא היה הולך לקנות לי משהו. הוא ידע לפנק מבחינה חומרית אבל זה לא עניין אותי. רציתי אהבה. שייגע בי. ולמרות שלא היה לי טוב, נמשכתי אליו. הייתי מסתכלת על שיער הידיים שלו ועל שיער החזה שהציץ מבעד לחולצה וזה גירה אותי. הגבריות הזאת.
אני זוכרת את הנקודה שבה הבנתי שאפשר גם אחרת. היה לי ידיד גרוש. היינו נפגשים מדי פעם והוא היה מספר לי על הגירושים ועל החיים שלו ותמיד היה מחמיא לי. אומר לי דברים טובים על עצמי. לאט־לאט התקרבנו. הייתי באה אליו הביתה והיינו שוכבים במיטה ומדברים בפתיחות כמו שתי חברות גם על יחסי מין,ולפעמים גם קצת נוגעים, אבל לא שכבנו. דרך הסיפורים שלו הבנתי שאני תקועה. שיש גברים אחרים. הבנתי מה הפסדתי כל השנים האלה שבהן בעלי ייבש אותי. קצת לפני הגירושים הרופאים אמרו שאני חייבת לעשות כריתת שדיים ושחזור כדי למנוע התפרצות נוספת של הסרטן. חשבתי שבעלי יעשה מאמצים לטפל בי, אבל חודש לפני הניתוח הוא הודיע שהוא רוצה להתגרש.
כשהתאוששתי מהניתוח התחלתי לצאת עם גברים. הכרתי מישהו שבפגישה השלישית הזמין לנו צימר והביא שתייה ומיד התחיל לרדת לי. התחלתי לבכות והוא לא הבין מה קרה. חשבתי: "הוא בקושי מכיר אותי וכבר יורד לי?" הרגשתי מבוכה נוראית. לא ידעתי איך לאכול את זה. מרוב מבוכה לא יכולתי להתמסר להנאה. אמרתי לו שזאת הפעם הראשונה שבה גבר יורד לי ושבטח אוכל ליהנות מזה בהמשך, אבל אני רוצה שניקח את הדברים לאט. הוא היה קשוב ועבר לעבודת אצבעות ולמרות שהקשר בינינו לא נמשך הרבה זמן, גיליתי שיש גברים שההנאה של האישה חשובה להם מההנאה של עצמם. שמוכנים לעשות המון כדי שיהיה לה טוב. שתגיע לאורגזמה.
היום אני רוצה גבר שיהיה לי כיף איתו נפשית ומינית. אני לא רוצה לוותר על זה. ברור לי בוודאות שלפני שאכנס לקשר, אבדוק את העניין המיני. ואם הוא לא טוב לי במיטה, אז לא.
