תובנות מעולם (אמיתי) של יחסי שליטה

אני והקטנה שלי כבר חודש ביחד וכשאני כותב את זה כאן, אני די בטוח שזה לא ממש מעביר את התחושה המדהימה הזו שאני מתכוון אליה. חודש. מה זה כבר חודש (לכאורה)?

אבל אני והיא ידענו רגעים, כל כך הרבה רגעים.

הייתה שם למידה והובלה, הצטרפות וקבלה. היו שם אין ספור מבטים ואלפי שברים שהתאחדו לפאזל אחד עם כל חלק שהתחבר.

אני יכול לומר באמת, בלי להגזים, היו שם רגעים עוצמתיים במיוחד.

ואחרי כמה וכמה קשרי שליטה בעבר, אחרי שחשבתי שאני יודע הכל, מבין את כללים, באה מישהי שהיא שוברת חוקים. ואני בכלל לא מדבר אתכם כאן על מרידה אלא על שבירה כזו שהיא חלק מהבניה.

וכשאתה מסוגל ליצור משהו שהוא כל כך אחר, אתה בעצם לומד , על כמה שידעת או הבנת ובכלל בסוף זה מוציא ממך משהו טוב יותר .

אז ככה זה אני והקטנה, ואני רוצה לומר לה פה כמה מילות תודה

תודה באמת ומכל הלב, על רגע כנה אפילו של כאב

על נתינת האמון , על קשירת העיניים

על כך שנפלת לפניי, על ברכיים

על מבטים, על נשימות, על תחושת הלב 

על האפשרות על חופש הבחירה

על הרצון להיות שלי בלי ברירה

על כך שבין כל מכה שחטפת 

את כל הספקות ממך שטפת

על אותם חלקים שהנחת על כתף

בזמן שאני את ראשך מלטף

ובכלל, אני גאה בך קטנה שלי, על צעדים מדהימים ומסע מרתק שאת עוברת 

תודה על שזכיתי בך, על כך שאת נותנת לי להרגיש שזכית בי

(שאלת אותי פעם למה בבלוג? לא לא סתם לכתוב בהודעה אישית? התשובה היא:

כי אני רוצה שכולם ידעו)

ל. שלי

האדון שלך