Dark Enlightment

זהו. הסרתי מעליי את הנספחת.

Easy come easy go

בשבועיים האחרונים יש לי שיר שלא יוצא מהראש:
שיר הפתיחה של הסדרה הקוסם מארץ עוץ בעברית.

לא כל השיר נמצא לי בראש אלא רק ארבעה משפטים:

אל מעבר לקשת אל מעבר להר
עוד נלך בדרך הצהובה היפה
עם דחליל בלי מוח ועם איש הפח
בוא נלך...בוא נלך...איתם

המשפטים האלה חוזרים לי שוב ושוב.
כמו תקליט שרוט שמתנגן בלי יד שתפסיק אותו.

אפילו ברגע זה, זה קורה.

זה היה לפני שבוע.
הייתה אזכרה לאמא של חבר טוב שלי (להלן "דנידין") במלוא שנה לפטירתה ממחלה ממושכת.
היכרתי אותה גם. אישה טובה הייתה.

בין האנשים שנכחו באזכרה הייתה גם השכנה(להלן "נספחת") של דנידין.
הפלירטוטים התחילו אחרי האזכרה. בדרך לדנידין וגם אצלו בבית.

הופתעתי איך עד עכשיו לא הכרתי את הנספחת כיוון שהייתי הרבה פעמים בביתו של דנידין
ומעולם לא ראיתי אותה באיזור.

במהלך הישיבה בבית תוך כדי הפלירטוטים מול דנידין פלט כדרך אגב שיש לה חבר.
אמרתי לה בטון מאשים: "לא אמרת שיש לך חבר".
באותו הרגע היא התחילה לגמגם ולהסמיק מבושה
למרות שלא חייבת לי דבר כיוון שאנחנו לא מכירים.
מילמלה משהו על החבר שמאכזב אותה.
דנידין נכנס ללחץ שמא אמר משהו לא בסדר אבל הרגעתי אותו.

בסוף הערב ליוויתי אותה לביתה שכאמור נמצא ממש ליד החלפנו טלפונים וקבענו להפגש.

מאז נפגשתי עם הנספחת כמה פעמים במקומות ציבוריים.
הקשר העמיק בכל פעם אבל לא מספיק עמוק כמו שאני מצפה.
הנספחת לא בעניין של לבגוד בחבר שלה אך זה לא מונע ממנה מלתת לי לפשפש בחולצתה בפומבי
או לקבל הוראות מסוימות ממני.
יש לנספחת גם חיבה מסוימת לקרוא לי "אדוני" במקומות ציבוריים כשמדברים עם אנשים
או להגיד לנציגי שירות בבתי קפה או בסופרמרקט ש ש"האדון שלי מחליט עליי",
כל זאת מבלי שביקשתי ממנה דברים אלו.
היא גם מאוד התרגשה שנתתי לה 2 שקל טיפ על כך ששירתה אותי לאורך כל הדייטים שלנו.
כל דייט 2 שקל. לפעמים היא מקבלת 5
בפעם הראשונה אחרי שהנספחת קיבלה 2 שקל הלכנו לסופרמרקט כדי שתשאל מה היא יכולה לקנות במחיר הזה
היא התפדחה אבל עשתה זאת.
אמרו לה שאין.
כיוון שאין הוספתי לה עוד 3 מתוך רחמים אבל גם זה לא הספיק.

אם היה משהו היא היא הייתה מוציאה מהחזייה שלה את הכסף ומשלמת.

.

נראה שהנספחת זורמת עם העניין.
גם עם המילים הגסות שנזרקות לאוויר כדרך אגב.
נראה איך זה יתפתח השבוע,
אם זה לא יעמיק כמו שאני ארצה אז כנראה אסיר אותה מעליי.
אמנם אין בינינו משהו רשמי אבל נראה לי שהיא מרגישה כמה דברים.
אני מקווה שהיא לא תהיה אובססיבית אליי כמו אחרות.

בינתיים היא יותר טובה מהאובססיבית שהרסה לי את היום הולדת שהיה לי לא מזמן,
עליה אולי אספר בהזדמנות
קראה לי חמאס רגע אחרי שזרקה כוס יין לאמבטיה מרוב עצבים כי דחיתי אותה.
ועוד ביום ההולדת שלי ועוד אחרי ה-שבעה באוקטובר
ואז להתחנן ולבכות שלא אעזוב אותה.
זרקתי אותה באותו הלילה.

פעמיים BIRTHDAY GIRL חירבו לי את היום הולדת.
אסור לי להסכים לזה.
גם אם מציעות את זה יפה ובצורה רומנטית
זה מתהפך עליי בסוף.
לא תהיה פעם שלישית
למדתי את הלקח.

נ.ב:

רציתי לכתוב בכלליות על מקום העבודה של הנספחת אבל עדיף שלא.
יש לה תפקיד בכיר ודי משמעותי שיכול לחרוץ גורלות לאנשים.
יכול להלחיץ לא מעט אנשים. גם מפה.

נ.ב2:
אולי אמחוק את הפוסט הזה מתישהוא.
לא תכננתי לכתוב אותו

זה קרה אמנם לפני חודשיים בערך אך אני בטוח שהזיכרון הזה רוב אצלך טוב.

סרגל מתכת.
כמו של פעם.

לכאורה חפץ תמים אך הוא כואב מאוד כשמנחיתים אותו בחוזקה על כף ביד.

נדיר שאני משתמש בעונש זה. הוא לא מועדף עליי.
זו פעולה ישירה של כמה שניות בכל מכה ואין הנאה בזה לשני הצדדים.
כאב חד ומזוקק אך זה הכרחי.

המשמעת חשובה יותר מכאב שלך.
הפוקוס שלך לצרכיי ורצונותיי חשוב יותר מהצרחות שלך.

שמונה מכות סרגל על כף היד ועוד מכה נוספת על כל פעם שאת צורחת או מרימה את הקול.
לחישה או יבבה זה מותר.

סך הכל יצא 12 אז.

מאז לא הפרת את דבריי בצורה בוטה כל כך. היו מעידות פה ושם אבל לא משו חמור כמו עכשיו.
היית בסדר, עשית מה שמצופה ממך. עד עכשיו.

הפעם הראשונה הייתה בהפתעה.
עכשיו את יודעת למה לצפות.
אודיע לך כשזה יקרה. כשאמצא זמן אלייך.

ולטובתך אני מקווה שייצא פחות מ-12.

תבואי מוכנה לקבל ולספוג.
בשביל זה את קיימת עבורי.

את באה אליי לראות אש אך את לא רוצה להיכוות.
להסתכל על האש להבין אותה אך מבלי להיצרב, מבלי להיות מסומנת אפילו בקצת
שמא לא יהיה על גופך סימן שהאש נגעה בך.
להרגיש את החום הנעים מרחוק אבל לא להתקרב יותר מדי
כדי לא להרגיש את האוiיר סביבך משתנה והקושי שלך לנשום סדיר.

את מנסה לעבור את הגשר הרעוע עשוי מחבלים כדי להגיע לצד השני.
הצד השני שאמור להבטיח לך סיפוק כלשהוא. לא יודעת עדיין מה ובאיזו עוצמה.

לא מאמינה כל כך אבל משהו חסר לך כרגע והצד השני מבטיח למלא אותו.
את יודעת שהגשר לא טוב ומתנדנד כל הזמן אפילו ע"י רוח קלה
עם זאת את בוחרת ללכת בו כיוון שהגשר קצר, את קטנה ומשקל גופך לא יזיז לגשר.
עשרות אנשים כבר עברו דרכו לפנייך עם מטען כבד יותר בנפש.
תיקים מאוחסנים בחוויות  ריקות אך כבדות משקל.

נראות קל אך מרגישות כבד. כמוך.

אנשים צלחו לצד השני. מדוע לא את?
הם ראו ואולי סופקו. באו על שכרם.

אני אשרוף אותך ואת הגשר אהפוך לחבל אחד קטן דק.

YOU DIRTY BITCH

יושבים בשולחן אחד מול השני.

את מספרת על עצמך, חושפת ומתקלפת לאט .

מספרת על דברים שעוברים עלייך.

דברים שלא שאלתי  ומקומות עוד שלא חקרתי.

אחרי זמן מה את עוצרת רגע ומסתכלת עליי לראות אם זה מעניין אותי. 

אני מסמן לך בתנועת יד להמשיך.

אחרי זמן מה אני מרים את ידי ועוצר אותך.

את עוצרת וכמו מחכה להוראה ממני שתתלווה ליד.

אני מתופף על הברך שלי פעם אחת ומסמן לך לבוא לידי.

את קמה וניגשת אליי.

מסמן לך עם היד לקחת כרית לישיבה על הרצפה קרוב לברך שלי.

את עושה זאת בהתרגשות ורוצה להגיד משהו אבל אני מסמן לך לשתוק.

יושבת ומחככת את ראשך ברגל שלי, מתענגת על הרגע.

גם אני.

ידי על שיערך מלטף אותך.

את מזיזה את ראשך לאט לאט אל איזור חלציי ומרחרחת כמבקשת להעיז עוד,

מבקשת במבט להמשיך את מה שהתחלת.

אני מושך אותך בשיער חזרה אל הברך. מתחככת בי ושוב נוטה למרכז כמו כלבה מיוחמת.

ושוב ההסטה למקומך.

המבט שלך שואל אם עשית משהו לא בסדר ואני מסמן לך עם היד שהכל טוב

וממשיך ללטף את שיערך.

כל דבר בזמנו.

שוחחתי עם המרגלת ועלה הנושא של הרצון שלה לרצות.

אמרתי לה שברגע שנשלטת תבטל את ה"למה" הבסיסי שלה שלה אז הרצון
לרצות יהיה יותר נכון ומועצם.
נגיד כשאני מבקש משהו והנשלטת שואלת למה כדי להבין לאן הולכים הדברים או שהיא רוצה לדעת מה אני מתכנן להמשך.
שאלת הלמה פוגעת ברצון לרצות,
מפחיתה מערכו.
שהרי מה אכפת לך למה?
מה שחשוב זה רק מה שאני רוצה ואם זה במסגרת הגבולות שקבענו אז זה מה שצריך להספיק לך.
הנשלטת יודעת את התשובה ל"למה". היא תמיד אותה תשובה.

"כי ככה אני רוצה"
לא הייתי צריך אפילו להגיד את התשובה כי המרגלת כבר אמרה אותה.

"אז נכון שהשאלה "למה" מטומטמת"?
הסכימה איתי.

אם את צריכה יותר מ"ככה אני רוצה" אז זה משהו שצריך לעבוד עליו עד שכל השאר יתבטל ורק זה ישאר.
רק הרצון לרצות אותי.
שדרכו יגיע סיפוק הרצון שלך לרצות אותי.
שאחרת אין למה להישאר.

המשכתי להסביר לה שהשאלה "למה" היא מטומטמת בגלל שזו שאלה רטורית וגם כי זה פוגע.
כשאת שואלת "למה" את האדון את פוגעת טיפה בזרימה ובעמדה שבה הוא נמצא באותו הרגע
והעמדה שבה הוא נמצא זה הכוח עלייך.
לא באופן כללי כי זה יש לו אלא באותו הרגע.
הכוח הרגעי,
הרגע שבו השליטה עלייך מודגשת ומוצגת לך בפנים
בלי שום דיאלוג של שיח או התחשבות בדעותייך ורצונותייך.
אלא רק התכווננות לפי הצורך של האדון.

את ה"למה" תשאלי לבד עם עצמך.

הרעב הגיע,
איתו גם הרצון להתעלל ולהכאיב.
קראתי לה להתייצב.
לא משנה הלבוש, לא משנה האיפור.
רק תהיי שם בשביל לספוג.
כמו ספוג משומש.

התייצבה.
מפוחדת,
כי לא אמרתי מה יהיה.
הפחד שלה לא הזיז לי.
לא הקשבתי לו, לא התגריתי ממנו כמו תמיד.
רציתי לפורר אותה לאבק.

עומדים אחד מול השני.
שלחתי יד לעבר צווארה והתחלתי לחנוק אותה.
מסתכל לה על העיניים בזמן שאני חונק אותה. איך הן משתנות לאט לאט. מחיוך לאי נוחות ואז לקושי.
כעבור זמן קצר היא סימנה לי עם הידיים שקשה לה אבל משהו בי בפנים רק גיחך כשראיתי זאת.
המשכתי עד לנקודה בה היא נגעה בי ביד האוחזת לסמן הפסקה.
דחפתי אותה ממני.

את לא תפסיקי אותי.
רק אני מחליט מתי להפסיק.
צעקתי עליה.
אני עוד לא התחלתי להתעלל בך, זבל.
חלשה.
עלובה.
את לא שווה את היד שלי עלייך.
בצוואר או בכוס או בציצי או בכל איבר אחר שבו את אמורה לעורר משהו אצלי.

אחרי כמה דקות שבו ישבה על הרצפה ואספה את נשימתה, היא קמה חזרה וביקשה סליחה.
מאוחר מדי לסליחה.
היית צריכה לבקש אותה בזמן שהסדרת את נשימתך,
אולי הייתי מקבל אותה

שלחתי אותה חזרה הביתה.
אפילו לא ליוויתי אותה לדלת.
גם הבכי שלה מרחוק והבטחה שלא תעשה זאת שוב לא סיפקה אותי.

המומנטום הלך.
הרסת את הרגע, מטומטמת.
הרגע שלי ורק שלי. את רק צינור העברה במקרה הטוב.

בגללך הייתי צריך להסתפק בזיון ונילי עם מישהי אחרת כדי לפרוק את הכעס המצטבר בתוכי.
לא את הכוס שלה רציתי אלא את צווארך.

הכתיבה פה היא הפעם הראשונה שחשבתי עלייך מאז המקרה.
מקווה שתתייסרי עד לפגישתנו הבאה.

הלוויה זה טריגר?

היום הייתי בהלוויה.
טקס מיותר ומייגע בעיניי אך רוב אוכלוסיית העולם רוצה ומתחבר לזה.
הגיעו איזה 40 איש.
רגע לפני שהולכים כל האנשים אל עבר הקבר אז האיש שמנהל את האירוע
שאל אם למישהו יש משהו אחרון להגיד עליה.
שתיקה.
דממה.
אף לא אחד אמר עליה משהו.
עם כל הבכי שהלך שם וכמות האנשים הייתי בטוח שיהיה איזה נאום קטן, לפחות.
אחרי הדממה הנכד אמר:

"כולם יודעים שהייתה אישה טובה. אין מה להוסיף יותר. בוא נמשיך"

אני אישית לא הכרתי את המנוחה וגם לא שמעתי אף אחד מדבר עליה טובות.
כולל בתוך משפחתה.
אבל זה חלק מנוהל ה"כבוד המת" שבו לא מדברים רעה על אדם שמת.
עוד מנהג משונה בעיני.

אחרי שתם הטקס הקהל התפזר מהר מאוד.
לא מפתיע. כבוד המת לא תקף פה.

בדרכי חזרה הסתכלתי למעלה.
השמיים היו עדיין יפים. שום דבר לא השתנה.
אבל יש אחרים שהעולם שלהם כרגע זז ברעידת אדמה גדולה.
כשהרגליים לא יציבות ואתה עומד ליפול - קשה להסתכל למעלה.

למעשה, בכל הפעמים שהייתי בהלוויות מעולם לא ראיתי מישהו מסתכל למעלה לשמיים ובוהה לכמה שניות.

חוץ ממני.

אולי יש עוד כמוני?

שאלה:

איך לזהות נשלטות באתר הכלוב?

תשובה:

נשלטות באתר הכלוב הם אנשים או רובוטים שמנסים להשפיע על הדיון או התגובות של המשתמשים באתר בצורה שאינה רצויה או להשיג מטרות מסוימות באמצעות שימוש בכלי כמו תוכנות אוטומטיות או רשתות בוטים.

כדי לזהות נשלטות באתר הכלוב, ישנם מספר סימנים ומדדים שניתן להשתמש בהם:

תגובות חסרות תוכן או תגובות המופיעות באופן רציני ובלתי נראית השפעה כלשהי על הדיון המתנהל באתר.
הופעת תגובות חוזרות ובעלות אותם תוכן או תגובות ממשתמש אחד או מספר מועט של משתמשים.
שימוש במילות מפתח או פסקות חסרות תוכן שקשורות למוצרים או לתפיסות חברתיות מסוימות, כגון "קניית מוצר", "מבצע מיוחד", "שיווק רשתי", וכו'.
הופעת תגובות אשר נראות חוסרות תוכן או מכילות שגיאות שפה או כליות העברה אחרים שיכולים להעיד על שימוש בתוכנות אוטומטיות או רשתות בוטים.
הופעת תגובות אשר לא קשורות לנושא המדובר ולא מסייעות לדיון או לפעילות של האתר.

* נראה לי הוא השווה נשלטות לטרולים :)