Dark Enlightment

זה ממשיך לעלות. עקף את אתמול.

ולא כתבתי כלום היום.

משהו מוזר קרה בבלוג שלי.

כבר זמן מה איני מפרסם שום דבר ומספר הצפיות בהתאם אך היום
הצצתי בבלוגי וראיתי קפיצת על חלל בצפיות היום מבלי שכתבתי כלום חוץ ממה שאני כותב עכשיו.
זה לא עוד קצת זה ממש חריגה ענקית של הברומטר.

חתול נלכד ונפגע.
הוא נמצא במצוקה קשה.
פיזית הוא נמצא בכאב אדיר.
קורא לעזרה.
הקול שהוא מפיק הוא צליל של תחינה,
בדיוק כמעט מושלם של תחנונים לעזרה.
כמעט מושלם:
הצלילים, ההגייה, המונוטוניות.
הידיעה מתי לעצור ומתי להמשיך שוב.
אפילו אותי שאני יכול להיות קר לדברים אלה הוא מצליח איכשהוא לשרוט אותי בקטנה
לאיזה 2 דקות.
קול היאוש והתחינה,
זעקה אמיתית של יצור חי בטרם מאבד את חייו.

פעם חשבתי שהדיוק הזה נובע מהקרבה לצליל אנושי שהוא מגיע אליו
ולכן האמפתיה הגדולה
אך אחרי עשרות פעמים ששמעתי את הקול הזה אני מבין:
הוא לא דומה לקול האנושי.
בני אדם לא משמיעים קולות כאלה.
גם ברגעים קשים של מצוקה קשה כמו החתול ואולי אף יותר
הם לא יצליחו להביע את אותו הצליל.
הם אולי מרגישים כמוהו אך את הצליל אין ביכולתם להגיע אליו.
צליל כמו של בינה מלאכותית שיודעת בדיוק מה להשמיע כדי לתפוס אותך
להביע במאית שנייה את הרגש שאליו אתה חשוף ופגיע ברמה הכמעט מדויקת
רמה שאף בן אדם לא יכול להגיע אליו ברמת ההגשה.
אבל חתול מזדיין כן.

זה כמו BEACON של מצוקה  ששולח תדרים למרחבים בתקווה להיקלט למישהו באוזן.

מהונדסת להפליא.

גם אנשים על סף מוות או תחנונים להציל את בנם/בתם לא יכולים להגיע לצליל כזה.

החיקוי עולה על המקור מה שמסגיר אותו כחיקוי.
זה להיות טוב מדי, מושלם מדי בעוד שהמקור של תחינה אנושית
הוא גס ופשוט ואפילו המוני.

זה אחד הפגמים שאני מוצא בנשלטות.
הן לא מצליחות להביע את תחינת החתול,
רק תחינה אנושית שעבורי היא לא מושלמת
אני צריך להפסיק לחפש את תחינת החתול אצלהן
זו משימה שהן אינן יכולות לעמוד בה.
אני מענה את עצמי יותר משאני מענה אותן.
צריך להתחיל ללמוד לאהוב את התחינה הרגילה האומללה והפשוטה. אפילו פאתטית לעיתים.
לא מושלמת אבל זה המקסימום שאפשר להשיג,
הן רק אנושיות.
לא חתול מזדיין.

דאדי קשה לי.

זה שיר שהכרתי ממישהי שיצאתי איתה.

היא השמיעה לי את השיר ולא הבינה למה אני מחייך מהשיר.
הסברתי לה שבעברית זה בעצם אומר "אבא קשה לי"
אבל ב- Hausa(אחת מהשפות בניגריה. צפון ניגריה) זה משהו אחר לגמרי.

שם השיר אומר:
“Wayyo, Dadi Kasheni”
which means "ohh!!! Kill Me Enjoyment!!”.
(תהרוג אותי ההנאה)

עוד שורה בשיר:
“Da Wahala Gomma Dadi Ya Kashe Ni”
which means
“I will rather die enjoying than suffering”
(אני מעדיף למות מהנאה מאשר לסבול)

קצר וקולע.

פגשתי את א' היום, ממש במקרה.
שכחתי איך קראתי לה אז הלכתי אחורה הרבה בבלוג עד שמצאתי.
מעל לשנה מאז הפגישה האחרונה שלנו. כתבתי עליה כמה פעמים בבלוג.
לא יודע למה א'
אם היו 5000 אותיות בשפה העברית הייתי ממקום אותה באיזור ה-3500.
עכשיו זה צורם לי שהיא א'.

שבת בצהריים.
באתי לבית קפה לשתות בסך הכול קפה הפוך.
רואה אותה עם מישהו שזיהיתי אותו כידיד שלה אפלטוני.
באתי לשולחן שלי והיא כבר הספיקה לשלוח יד אליי במעבר וללטף אותי ביד.
מעל לשנה שלא נפגשנו או דיברנו.
שותה את ההפוך שלי. בינתיים הידיד שלה עזב והיא הצטרפה לשלחן שלי.
מתעדכנים בקצרה אחד בחיים של השני. היא טוענת שיש לה חבר והיא מאושרת וטוב לה.
אני ממשיך לשאול ואז היא מודה שהכל בסדר חוץ מזה שחסר לה הסקס.
עם החבר שלה זה פשוט לא זה.
ממשיכים לדבר ותוך כדי היא שואלת אותי בביישנות אם אפשר יהיה להתקשר אליי כשהיא תהיה בעניין
אפילו להגיד את המילה "חרמנית" היא התביישה.
היא הסבירה את עצמה שזה בגלל הסקס הטוב שהיה לנו(אני לא זוכר אותו ככה וגם כתבתי על זה)
התגעגעה לאגרסיביות שלי רק ביקשה בלי חניקות הפעם.
אמרתי לה: אני זוכר שאת גרועה בלמצוץ.
היא התעצבנה ועשתה לי אצבע משולשת ואחר כך מייד הסבירה את עצמה,
שהיא יודעת שהיא יכולה לעשות לי את זה ואני לא איעלב ממנה כי אין לי רגשות.
היא לא יודעת את זה אבל אם לא היינו בבית קפה הייתי מביא לה 2 סטירות:
אחת על האצבע המשולשת ושנייה על עניין הרגשות.
וזאת מבלי להיעלב לרגע,
זה עניין של חינוך וצורת פנייה ראויה.
החלפנו טלפונים כדי שנתאם זאת בעתיד.
המשכנו לדבר עד שאמרתי לה שאם היא רוצה עכשיו זה הרגע:
תבוא איתי עכשיו או שכל אחד יילך לדרכו ומתישהוא אמצא זמן לזיין אותה.
היא היססה קצת כי לא חשבה על עכשיו למרות שהייתה מאוד חרמנית.
(היא לא הפסיקה ללטף ולגעת בי תוך כדי השיחה שלנו).
אמרתי לה שאהיה עדין איתה כי היא הרי נסיכה מפונקת שנינו יודעים זאת.
היא לא מכחישה היא אפילו מתגאה בזה שהיא נסיכה מפונקת.
אמרה לי "גם כשאתה עדין אתה עדיין מניאק".

בסוף היא הסכימה.
עזבנו את הבית קפה.
באנו, עשינו מה שעשינו. עדינות לא הייתה שם, רק חרבו דרבו.
היא עדיין זיון גרוע אבל חטפה את כל מה שהיה בא לי לתת באותו הרגע, חוץ מחניקות.
היא שונאת שאני קורא לה זונה. אני כבר מכיר אותה.
בזמן האקט והפעם בכוונה כל הזמן קראתי לה ככה והיא שתקה.
לקראת הפעם השלישית שגמרה,
היינו באותו זמן בתנוחה המסיונרית כשהיא ניסתה לדחוף אותי החוצה על דעת עצמה.
היא ביקשה שאצא וסירבתי לעשות זאת.
"רק אני מחליט מתי לצאת ממך"  אמרתי לה ודחפתי פנימה חזרה.
העלתה לי את הסעיף וזיינתי אותה יותר חזק כשהיא כבר באפיסת כוחות וגמורה תרתי משמע.
מי היא שתעיז לנסות להוציא בלי לבקש רשות ממני?

העמקתי עוד יותר את הזין שלי בכוס שלה.

הזין שלי חפר בישות שלה ללא רחמים.
וכך המשכנו עוד קצת תוך כדי שהיא לוחשת לי "רק אתה מחליט" עד שהחלטתי לצאת ממנה.
קצת אחרי שכבנו יחד כשהיא מחבקת אותי ונצמדת אליי.
אומרת לי "אני יודעת איך לעצבן אותך".

כעבור כמה זמן כשאנחנו בשלווה שלנו ונחים מהרגע ומהעוצמות...
היא מקבלת שיחת וידאו מהחבר.
היא לא עונה. מתחילה להילחץ  והוא מתחיל קצת להתעצבן.
זה השלב שהיא מבינה שהיא צריכה להתחפף כדי לענות לו בסביבה יותר תמימה
ולתת לו הסברים.

אחרי שנישקה אותי לשלום רצה מהר החוצה כי קיבלה הודעות עצבניות בוואסטאפ.

לא חשבתי שהיום הזה יוביל למה שקרה.
אפילו לא דמיינתי.
בסך הכל רציתי לשתות הפוך.

כשעזבה הרהרתי במשהו ונאלצתי להודות ביני ובין עצמי:
התרככתי.
אני עדין מדי.

היא הייתה צריכה לחטוף יותר, לסבול יותר, לצרוח יותר,להתחנן יותר,מושפלת יותר, אפסית יותר

אני לא רוצה לקרוא לה כלום כי כלום זאת מילה והיא לא מגיעה לזה.

הכל קרה במקרה היום, לא נערכתי לזה כראוי.
לא היה לי זמן לתכנן את הרעם שיגרום ללב שלה לקפוץ לרגע.
לא היה לי זמן לתכנן את הברק שאפיל עליה.
לא היה לי זמן לתכנן את האפילה סביבה ואת השקט שבכניעה
ורק הצרחות עונג נשמעות ברקע כשכבר אין קול יותר.

רק השתעשעתי היום.
העדינות הזאת עוד תשגע אותי.

ניסיתי את ה-CHATGPT שוב.
אני לא מצליח לנהל שיחה עם הדבר הזה.

כל דבר שאני שואל או מבקש שיעשה זה:
לא מוסרי, לא חוקי, לא מכבד, לא חינוכי, נושא רגיש, אסור לצחוק על זה וכך הלאה
ולא ניסיתי כלל להקשות עליו.
הוא גורם לי להרגיש קרימינל בכל שאלה.

הצ'אט הוא הפוליטיקלי קורקט המושלם.

איכשהוא שאני מצליח לקבל תשובה הוא עונה לי תשובה שהיא הגיונית
ומובנת מאליו אבל זה לא מה שהתכוונתי אליו.

דוגמא: מי הקבוצה האנגלית בכדורגל הכי טובה לדעתך?

תשובה: X הכי טובים כי הם נמצאים במקום הראשון בטבלה כרגע אבל חשוב לזכור
שהדירוג משתנה לפי הביצועים של הקבוצות.

באמת?!

כשאני משוחח עם הצ'אט אני מבין יותר לעומק את המושג "ללא מחשבה".
אני מבין יותר שהשיחות הפשוטות שיש לנו עם אנשים, השיח היומי וצורת תקשורת שלנו
היא ממש לא פשוטה כפי שהורגלתי לחשוב והיא כל כך מורכבת שאפילו בינות מלאכותיות מורכבות
מתקשות לנהל שיח פשוט מבלי להסגיר את היותן לא אנושיות במהלך השיחה.
מחדד לי יותר את המונח "ללא מחשבה".
את המושג האמיתי של "רובוט".
צריך גם לנסח היטב את השאלה/בקשה ברמה שהוא יבין משהו שבשיחה עם אנשים זה בסיסי ולא צריך יותר מדי להסביר או לנסח.

נסיונות כושלים איתו גורמים לי להעריך יותר שיחות פשוטות עם אדם אחר,
שגם אם משעממות או מרגישות מטופשות לעיתים...יש שם עדיין מחשבה בסיסית של אדם
וזה לא מובן מאליו. התרגלנו שכן אבל זה לא.
הצאט גרם לי להבין מה זה "מחשבה יצירתית" יותר מכל ההסברים שלימדו אותי בעבר אנשים.
זאת ע"י אי היכולת שלו לנפק כזו. לא בסיפוק התשובה אלא בנוסח ההבנה שלו את דבריי.
הכל רובוטי.
הוא מדבר בשפה שלך בצורה מושלמת אבל לא באמת מבין אותך.אין פערי שפה יש פערי מחשבה.

יש משמעות לדברים ולמעשים שבינה מלאכותית לא מבינה.

בסופו של דבר גם הבינות המלאכותיות הן INPUT-OUTPUT רק ביותר גדול.

יש תקשורת בין בני אדם, גם בין טיפשים, שבינות מלאכותיות לא מבינות.

זהו. הסרתי מעליי את הנספחת.

Easy come easy go

בשבועיים האחרונים יש לי שיר שלא יוצא מהראש:
שיר הפתיחה של הסדרה הקוסם מארץ עוץ בעברית.

לא כל השיר נמצא לי בראש אלא רק ארבעה משפטים:

אל מעבר לקשת אל מעבר להר
עוד נלך בדרך הצהובה היפה
עם דחליל בלי מוח ועם איש הפח
בוא נלך...בוא נלך...איתם

המשפטים האלה חוזרים לי שוב ושוב.
כמו תקליט שרוט שמתנגן בלי יד שתפסיק אותו.

אפילו ברגע זה, זה קורה.

זה היה לפני שבוע.
הייתה אזכרה לאמא של חבר טוב שלי (להלן "דנידין") במלוא שנה לפטירתה ממחלה ממושכת.
היכרתי אותה גם. אישה טובה הייתה.

בין האנשים שנכחו באזכרה הייתה גם השכנה(להלן "נספחת") של דנידין.
הפלירטוטים התחילו אחרי האזכרה. בדרך לדנידין וגם אצלו בבית.

הופתעתי איך עד עכשיו לא הכרתי את הנספחת כיוון שהייתי הרבה פעמים בביתו של דנידין
ומעולם לא ראיתי אותה באיזור.

במהלך הישיבה בבית תוך כדי הפלירטוטים מול דנידין פלט כדרך אגב שיש לה חבר.
אמרתי לה בטון מאשים: "לא אמרת שיש לך חבר".
באותו הרגע היא התחילה לגמגם ולהסמיק מבושה
למרות שלא חייבת לי דבר כיוון שאנחנו לא מכירים.
מילמלה משהו על החבר שמאכזב אותה.
דנידין נכנס ללחץ שמא אמר משהו לא בסדר אבל הרגעתי אותו.

בסוף הערב ליוויתי אותה לביתה שכאמור נמצא ממש ליד החלפנו טלפונים וקבענו להפגש.

מאז נפגשתי עם הנספחת כמה פעמים במקומות ציבוריים.
הקשר העמיק בכל פעם אבל לא מספיק עמוק כמו שאני מצפה.
הנספחת לא בעניין של לבגוד בחבר שלה אך זה לא מונע ממנה מלתת לי לפשפש בחולצתה בפומבי
או לקבל הוראות מסוימות ממני.
יש לנספחת גם חיבה מסוימת לקרוא לי "אדוני" במקומות ציבוריים כשמדברים עם אנשים
או להגיד לנציגי שירות בבתי קפה או בסופרמרקט ש ש"האדון שלי מחליט עליי",
כל זאת מבלי שביקשתי ממנה דברים אלו.
היא גם מאוד התרגשה שנתתי לה 2 שקל טיפ על כך ששירתה אותי לאורך כל הדייטים שלנו.
כל דייט 2 שקל. לפעמים היא מקבלת 5
בפעם הראשונה אחרי שהנספחת קיבלה 2 שקל הלכנו לסופרמרקט כדי שתשאל מה היא יכולה לקנות במחיר הזה
היא התפדחה אבל עשתה זאת.
אמרו לה שאין.
כיוון שאין הוספתי לה עוד 3 מתוך רחמים אבל גם זה לא הספיק.

אם היה משהו היא היא הייתה מוציאה מהחזייה שלה את הכסף ומשלמת.

.

נראה שהנספחת זורמת עם העניין.
גם עם המילים הגסות שנזרקות לאוויר כדרך אגב.
נראה איך זה יתפתח השבוע,
אם זה לא יעמיק כמו שאני ארצה אז כנראה אסיר אותה מעליי.
אמנם אין בינינו משהו רשמי אבל נראה לי שהיא מרגישה כמה דברים.
אני מקווה שהיא לא תהיה אובססיבית אליי כמו אחרות.

בינתיים היא יותר טובה מהאובססיבית שהרסה לי את היום הולדת שהיה לי לא מזמן,
עליה אולי אספר בהזדמנות
קראה לי חמאס רגע אחרי שזרקה כוס יין לאמבטיה מרוב עצבים כי דחיתי אותה.
ועוד ביום ההולדת שלי ועוד אחרי ה-שבעה באוקטובר
ואז להתחנן ולבכות שלא אעזוב אותה.
זרקתי אותה באותו הלילה.

פעמיים BIRTHDAY GIRL חירבו לי את היום הולדת.
אסור לי להסכים לזה.
גם אם מציעות את זה יפה ובצורה רומנטית
זה מתהפך עליי בסוף.
לא תהיה פעם שלישית
למדתי את הלקח.

נ.ב:

רציתי לכתוב בכלליות על מקום העבודה של הנספחת אבל עדיף שלא.
יש לה תפקיד בכיר ודי משמעותי שיכול לחרוץ גורלות לאנשים.
יכול להלחיץ לא מעט אנשים. גם מפה.

נ.ב2:
אולי אמחוק את הפוסט הזה מתישהוא.
לא תכננתי לכתוב אותו