Dark Enlightment

ההיא מהפוסט הקודם לפני כמה זמן. זאת מהשכונה,
נקרא לה א' לצורך העניין כי זה האות הראשונה של של השם שלה.
לרוב הנשים בחיי לא הייתה חשיבות בעיניי וגם לזו לא
כך שאני לא טורח להשקיע יותר מדי בפירוט השם.
זה לא רלוונטי כל כך. מבחינתי היא אקראית.
סתם עוד אחת, אבל מכל אחת אני לומד קצת עליי.
אלה שרציניות בחיי הן אלה שמשאירות עליי סימנים נפשיים כנגד רצוני.
ואיתן השם שלהן נאמר עם אנחה גדולה מאוד - של גורל שאיני יכול לכוונו.

אז א' התקשרה אליי הרגע. אמרה שהגרוש שלה נמצא אצלה כרגע איתה ועם הילדים
אבל הוא לא מתכוון להעביר את הלילה שם.
כנראה. לא בטוח.
שאלה אם אם ארצה לבוא אם הוא ילך. לישון שוב יחד.

אני חושב לעצמי:
רק אתמול ישנו יחד ושכבנו.
רק אתמול פירקתי לה את הצורה.
המיטה רועדת כל פעם כשאני חם עליה.
ועכשיו היא רוצה עוד.

והגרוש....נגע בה? אם כן אני אהיה הרבה יותר אכזרי כלפיה הלילה.
מהיכרותי איתה אני מהמר שלא נגע בה.

לא יודע עד כמה היא יכולה לרצות אותי.
התיאבון שלי גובר בכל מפגש והיא לא עומדת בקצב.
היא בעננים אבל אני עוצר את עצמי בנקודות מפתח.
יש דברים שהיא לא תרצה ללכת אליהם ובלעדי אלה - מה התועלת בה?
אני צריך את השליטה יותר ויותר.
אתמול התחננה שאגמור עליה אבל אני התאפקתי כמה שיכולתי.
היא לא שווה שאני אגמור עליה.
היא לא שם בצורה שאני רוצה ולא מגיע לה שאבזבז את האורגזמה שלי עליה.
עדיף לי לאונן לידה וזהו.
הסקס נהיה קצת תפל בעיניי אם אני לא לוחץ עליה ומגביר את האחיזה שלי עליה.

היא גורמת לי להבין קצת יותר במה שמתחולל אצלי:
אני צריך את השליטה. זה לא חייב להיות סקס אבל זה צריך להיות סביב המיניות.
מדי פעם אבל לא רק.
אני אוהב שמרצים אותי. שהולכים רחוק בשביל לספק אותי. גם לא מינית.
שהנשלטת תהיה אפס לרגליי. במילים ובמעשים.
לא 24/7 אבל תמיד תהיה מוכנה. כמו במשמרת חירום לעשות את הסוויץ ולהיכנס לסיטואציה כשצריך.

ולגבי א'...
עניתי לה שתעדכן אותי בטלפון אם הוא ילך ואז אני אבוא.
שום סקס, טוב ככל שיהיה, לא יקרב אותי אליה
עד שלא תלמד לרצות אותי בדברים שאני מתעקש עליהם,
אחרת אני מאבד עניין איתה.

היא לא נשלטת. אפילו שתלטנית כפי שאמרתי בפוסט אחר.
היא לא מכירה את עולם הבדסמ ואין טעם להכיר לה אותו אפילו.

והיא מושכת אותי במראה שלה
והיא סקסית בטירוף.
אבל בלי לעשות אותה שפוטה שלי, לא שווה לי המגע.

אם אלך אליה הלילה, זה כדי ללמוד יותר על עצמי
אבל כפי שזה נראה כרגע, היא לא יכולה לתת לי הרבה.
היא כלום - אבל לא הכלום שאני מחפש בבדסמ.

אני כנראה איאלץ לחתוך.

באת אליי כדי לחטוף.
כעסתי אבל לא עלייך.
את רק פה בשביל להכיל אותי כשאני רוצה לפרוק.

באת אליי עייפה אך עדיין מתמסרת
והכנת את עצמך למה שיבוא...

אך היית כל כך עייפה ששלחתי אותך לישון בחדר
ונתתי לך מפתח לחדר כדי לנעול אותו.
כדי שתוכלי לישון בשקט בלי לתהות בתת מודע אם אפתיע אותך בלילה.

הלכתי לישון על הספה.

יש מישהי שאני מכיר כבר כמה שנים ברמה השיטחית.
נפגשים בשכונה מדי פעם ספונטנית ואז מחליטים לשבת ולשוחח.
שלום שלום קצת חיבוקים,לטיפות, נשיקות רומנטיות . כל זה לכמה דקות ואחר כך משוחחים.
גם היא נשואה+2 וגם האורח חיים שלנו לא דומה.
היא בשלה אני בשלי.
אפילו את הטלפון לא היה לנו אחד של השני.
אנחנו יכולים לא לראות אחד את השני חודש וחודש אחרי פתאום להיפגש במקרה פעמיים

עם הזמן היא התגרשה, הכירה מישהו אחר אבל לא הסתדר גם איתו.
ואז אנחנו התחלנו להתקרב יותר. יותר יוזמה שלה מאשר שלי.
התקרבה והתקרבה עד אשר הוחלט לבסוף שאשאר לישון איתה.

שנים אני מכיר אותה בפנים וקצת על אורח חייה מהספורים שלה אבל בדירה שלה אף פעם לא הייתי.
התחילה לדבר איתי על זוגיות ומגורים משותפים.
עצרתי אותה ואמרתי לה שאני רק הולך לשכב איתה ולא מעבר. לא מחפש להתקדם איתה.
עשינו את מה שעשינו.
הסקס הראשון היה על הפנים. נורא בלשון המעטה.
אתה לא מכיר אישה עד שאתה לא שוכב איתה.

התברר לי שהיא בסך הכל שכבה רק עם 3 גברים עד כה והיא טיפוס מאוד עדין מהבחינה המינית.
מאוד שמרנית ואפילו מילים כמו "זיון" "לדפוק" ו"חדירה" נוראיות בעיניה.
מוצא את עצמי מנסח מילים זנותיות למילים יותר "הגונות" בשבילה.
לא עושה אוראלי.

אני חוזר לא עושה אוראלי.

והכי נורא שהיא שתלטנית בטירוף. היא רגילה לתת הוראות בלי סוף.
הורידה לי את החשק לגמרי.
ואם עוד לא ציינתי - היא עושה את זה רק בחושך.
מאוד סגורה ושמרנית.

עזבתי בבוקר במחשבה שזהו. אני סיימתי את החוויות איתה כי אנחנו קווים מקבילים בסקס  אבל מסתבר שזה רק התחיל.
נפגשנו שוב שבוע אחר כך במקרה, דיברנו כרגיל והפעם יותר בפתיחות על כמה שהיה גרוע לשנינו.
דיברה על כך שצריך להכיר אחד את השני מינית יותר טוב
לוקח לה זמן להיפתח ואני כנראה הייתי קשוח וחזק מדי בשבילה.
אני מבחינתי כבר בראש סיימתי איתה אבל הרצון שלה לנסות שוב הפתיע אותי וזרמתי.

אז נפגשנו שוב ושוב.
הסקס התחיל להיות הרבה יותר טוב.
עדיין לא ברמה גבוהה.
רק הנשלטת שלי מסוגלת לספק אותי ברמה הגבוהה.

היא התחלה להיות יותר להתמסר. להיות יותר פתוחה מינית לדברים.

אפשר לזיין אותה חזק. לתת ספנקים. לתפוס אותה בגרון. דברים שהיא נחרדה מהם בהתחלה.
והכי חשוב - פחות שתלטנית
התחילה לאהוב גם לתת אוראלי :)

אם לא הייתה עושה אוראלי הייתי מפרק את הרומנטיקה הזו.

יש גבול לכמה אפשר להכיל.

אפילו בפעם האחרונה העבירה אצבע על החור תחת שלי בזמן שאני מזיין אותה במיסיונרי.
מהר מאוד העפתי לה את האצבע.
הפתיעה אותי. מאחת כזאת שמרנית פתאום עלה לה רעיון כזה.

אחרי זה עוד הפעם דיבורים על זוגיות וכמה שהיא רוצה שאהיה איתה
אמרתי לה לא יקרה.

הנוהל היה שאני בא לישון איתה ואז ישנים/מזדיינים בלילה.
לא כל לילה אלא מתי שמתאפשר לי ולה ובבוקר עוזב.

באחד הפעמים כשקראה לי אליה בלילה באתי כהרגלי.
מזמינה אותי לסלון ואז מאחד החדרים מגיע הבן שלה בן ה-18.
מתיישב איתנו בשולחן ומתחיל לשוחח איתנו.
היא רצתה שאכיר את הבן שלה. לראות את הדינמיקה בינינו.
עשתה לי את זה בהפתעה .פאקינג 1 בלילה ואני בשיחת דינמיקה קבוצתית עם הבן.
יושבים מדברים אני שואל אותה מה קורה מה הסיפור.
היא מתחילה להגיד שהיא סיפרה לו הכל בינינו והוא עוד מוסיף
"אני בסדר עם זה. לא איכפת לי שאתה מזיין את אמא שלי"
( מילים שלו. מילה במילה. כשהיא נמצאת לידו בכיסא).
מהר מאוד הסטתי את השיחה לדברים אחרים
אולי לו לא אכפת אבל אני ממש לא מתכוון לנהל איתו שיחה
על איך אני מפרק את אמא שלו ועוד בנוכחותה.
בסוף השיחה, שבה הוא בעיקר מדבר ומדבר ואני מקשיב) הוא התחיל להתלהב ממני וכמה חכם אני וכו'
ואני בכלל כמעט לא דיברתי בשיחה הזו. לא יודע על מה ולמה הסיק מסקנות כאלה.

אחרי השיחה הלכתי איתה לישון. הוא נשאר קצת בסלון לעוד כמה זמן.
לפנות בוקר עשינו סקס.
כהרגלי אני בא בבוקר לצאת מהבית אבל איך שאני פותח את הדלת של החדר שינה לצאת החוצה לסלון.
אני רואה את הבת שלה בת ה-9 מחכה לה על יד הדלת
זו כבר פעם שלישית איתה שהיא מחכה על יד הדלת בבוקר כשאני יוצא.
אני חושב שהיא שומעת אותנו מזדיינים ואז מחכה שהדלת תיפתח כדי שתוכל לדבר עם אמא שלה אחרי שאעזוב.
למעשה אני די בטוח שהיא שומעת אותנו מזדיינים לפנות בוקר.
לגבי שעות הלילה אני לא יודע. החדר שלה קצת רחוק משלנו אם כי אני יכול להיות מאוד רועש בסקס.
אומר לה היי לקטנה ויוצא מהבית.
נותן להם לשוחח על ענייני הבוקר שלהם.
אני כבר יודע איך זה הולך:
היא מנחיתה על הקטנה הוראות בוקר,
הילדה משחקת אותה מתבכיינת ואז עושה את המוטל עליה.

איכשהוא זה לא בטופ 20 של הדברים המוזרים שחוויתי בחיי.

עכשיו אני בסיטואציה שהיא הכעיסה אותי (האמא כמובן) ואני קצת התרחקתי.
היא התחננה אתמול בלילה שאבוא לישון אצלה ואמרתי לה שאני לא רוצה.
נראה איך זה יתפתח איתה.

אני ממצה נשים מהר.
זה פאק אצלי ואני צריך לעבוד על זה יותר כי לטווח הארוך זה לא עושה לי טוב.

אחת התוכניות הכי טובות שראיתי בנושא הזה.

ביש ומזל.

אני שוקל לאסור עליה להתקלח למשך חודש.
זה אומר שלא תוכל לישון איתי ולא תוכל לנהל שום מגע מיני איתי.
אני יכול להסתדר, יש לי אלטרנטיבה.

היא תצטרך לעבור את כל העבודה, משפחה, בילויים, חברים ואימון ספורט קליל שהתחילה לאחרונה - הכל ללא מקלחת

(ובלי מגבונים לחים).

אין לי סיבה מיוחדת.
אני לא כועס או מאוכזב ולא מחפש להעניש.

סתם רעיון.
סתם ניסוי.

שלי.
שייכת לי.
רכוש שלי.
ללא תנאים חוץ מהגבולות המוסכמים מראש.
אין תנאי לדאוג לה רגשית.
אין תנאי ל"הרגשה טובה" אחרי או בזמן מפגש.
אין תנאי להקשבה, הכלה.
אין תנאי לספק את גחמותיה.
אין תנאי לליטוף או אפטרקייר.
אני חושב ומכוון בעיקר על עצמי וטובתי עם הבלחות של מאית שנייה לכיוונה.
היא ברמה של חפץ נוי אשר על המדף ברגיל ומתי שבא לי אני לוקח, משתמש ומחזיר.
יש ימים שאני משתמש יותר,
יש ימים שפחות.
החפץ תמיד לרשותי.

יום חמישי הגיע.
נפגשנו אחר הצהריים בבית קפה אהוב על שנינו.
כוס קפה ועוגה. לא תכננתי להישאר להרבה זמן.
שאלה לשלומי ואני שאלתי איפה המעטפה.
היא הכניסה יד לתיק שלה והוציאה את המעטפה ומסרה לי ביד.
600 שקל היו בתוכה.
לפני כמה חודשים סיכמנו שאשלוט לה בכספים.
זה יתחיל מסכום קטן ולאט לאט עם הזמן יהיה גדול יותר
כל חודש זה יגדל ב-200 עד לרף המקסימלי של המשכורת שלה
ומתוך מה שתעביר לי אני אפריש כמה כסף אני חושב שהיא צריכה.
שלושה חודשים שווה ל-600 שקל
בסכום כזה לא השארתי לה אפילו שקל.
היא יכולה להסתדר.
מעל 1000 אתחיל להפריש קצת.
בגדול המטרה היא להגיע לרף המשכורת שלה ומשם להפריש כמה שבא לי לקיום שלה.
כמובן שבמקרים של צרה/אירועים חריגים/דברים בלתי צפויים מידת הכסף שהיא צריכה לאותו אירוע יוחזר לה.

מעכשיו אני מגביל אותה כספית.

עד כמה שזה ישמע מוזר, החיים הרגילים יכולים להיות מגבילים לא פחות מיחסי בדסמ.
יותר תכתיבי חברה,יחסים עם אנשים וריצויים(מלשון לרצות). חובות שיש למלא, חשבונות שיש לשלם
והבירוקרטיה....הכובלת מכולן.

אנחנו לא שמים לב לזה כי נולדנו אל תוך זה, זה חלק מהחברה. אבל זה שם.

היא תהיה מוגבלת יותר ויותר.
כל פעם עוד קצת.
24/7 גם כשאני לא שם.
ההגבלה שלי תשפיע על הרגלי הצריכה שלה.
תגרום לה לשנות סדרי עדיפויות ולהיכנס להחלטות שאפילו לא ידעה שהן קיימות.
היא תהיה בחוסר אונים כמו שלא ידעה מעולם עד שהכירה אותי.
חוסר אונים בבחירה מושכלת של צרכים לעומת הנאה.
חוסר אונים בסשנים זה פרק זמן קצר. הנשלטת יודעת שעוד רגע תבוא "הגאולה" והיא תחזור לנשום.
זה הרבה יותר מעניין כשזה מתמשך ומתמשך.

היא תמיד יכולה להפסיק את ההסכם הזה.
אני אתבאס אבל לה נתונה הזכות להפסיק.

מעניין איך זה ישפיע על היחסים בינינו.
זו בהחלט עליית מדרגה.

אני צופה עם הזמן שהיא לא תעמוד בזה.

יש לפנטז על הדרך.
ויש ללכת בדרך.
ואלה שני דברים שונים לגמרי.

לקחתי את המעטפה, שילמתי את החשבון ויצאתי משם לבד.

אני יודע שאת פה קוראת כל פוסט כמה פעמים.

כמעט ערב.
אכלנו במסעדה טובה על הטיילת.
אחר כך טיילנו על השביל עד אשר עצרנו באיזו נקודה יפה והתיישבנו.
נקודה שבה הכל התחיל בינינו.
לא הפעם הראשונה שהיכרנו אלא הפעם הראשונה שחטפה את הסטירה.
זו הייתה שעת לילה מאוחרת אז ורק הגלים היו עדים לסטירה.
עד לאותו הרגע הייתי וניל קינקי עבורה. כך גם הגדרתי את עצמי בפניה.
עד היום אני חושב שאני כזה. היא פחות חושבת כך.

העלינו זכרונות פה ושם על דברים שעברנו:
הפעם הראשונה שהיא קראה לי "אדוני".
הפעם הראשונה שנתתי לה ללקק לי את הנעליים שהיו עליהם קצת גרגרי חול.
פעם ראשונה שהשתנתי עליה כששנינו עומדים אחד מול השני.
הלבוש המושקע שלה לדייט היה קצת טבול בשתן.
ואמרתי לה מזל טוב. זה היה יום ההולדת שלה אז.
מזל שהבאנו מגבונים לחים ועוד כמה אמצעי ניקוי כי זה לא תוכנן מראש. טוב שהים היה קרוב.
פעם ראשונה שראיתי אותה בוכה ופורקת עול בפניי.
היה רומנטי להגיד גם שזה פעם ראשונה שהזדיינו אבל כבר פירקתי לה את הצורה כמה פעמים לפני
פעם ראשונה גם שאמרתי לה שהיא חשובה לי.

אחרי שהעלינו את כל הזכרונות והתמזמזנו קצת בנגיעות מרפרפות
סיימנו את הערב אצלה.
ראינו קצת טלוויזיה מהמיטה עד שהתעייפתי וקמתי לצאת.
היא שאלה לאן אני הולך.
אמרתי לה שאני לא נשאר לישון הפעם והלכתי אל עבר הדלת.
הזכרתי לה לגבי חמישי את הפגישה הנוספת שלנו ושתביא את המעטפה איתה.
היא הינהנה בראשה. יודעת כבר מה היא צריכה לעשות.

הרגשתי את הצער שלה על לכתי מלווה אותי גם מחוץ לדירה.
ובאוטו.
ובשביל לבית שלי.
ובמיטה שלי.
זה היה משא כבד עבורי.
אולי טעיתי כשלא נשארתי איתה הלילה.

לא שיערתי נכון את ההשפעה שלה עליי.

נראה מה יהיה בחמישי.

התעוררתי מוקדם בבוקר. השמש רק התחילה לעלות.
קמתי מהמיטה והבחנתי בכלבה שישנה על הרצפה לידי.
שכחתי שהיא פה בכלל.

לקחתי כוס עם מים מהמטבח והגעתי לחדר השינה.
רציתי לשפוך עליה מים אבל אז התחרטתי.
ניגשתי חזרה למטבח ומילאתי את הכוס במיץ תפוזים (סחוט טרי).
חזרתי אליה. הושטתי את היד קדימה ומגבוה שפכתי עליה את כל המיץ על פניה השלוות.
בעדינות ולאט לאט. שתרגיש כל טיפה ואני אהנה מכל רגע.
אומרים שהאהבה מתוקה ודביקה.

מזל שאני לא מאוהב.

היא התעוררה בבהלה. קמה וניסתה עם הידיים להוריד מעליה את המיץ.
ההגיון עוד לא התחיל לפעול אצלה.
אז מיץ התחיל לזרום על חלקי גופה מה שהפך אותה ליותר דביקה.

היא ראתה אותי ו...
הייתי רוצה להגיד שהיא נרגעה אבל זה לא בדיוק נכון.
אם לא הייתי לידה היא הייתה מקללת את הרגע הזה שהיא צריכה לנקות את הדביקות והריח מגופה.
אין כמו המבט הזה לעשות משהו שאתה שונא שנגרם ע"י מי שאתה אוהב והוא מסתכל עליך לבחון האם תגיד משהו.

לא אמרה כלום.
ניצחה אותי בזה.
אני לא הייתי עובר בשתיקה על דבר כזה
אבל היום רק התחיל.

אמרתי לה ללכת לאמבטיה להתנקות, להתלבש ואז ללכת להכין לשנינו ארוחת בוקר
ושתשאיר כוס מיץ תפוזים אחד על השולחן. רק אחד. בשבילי.

בזמן שהלכה להתקלח הסתכלתי בפלאפון שלה.
בד"כ הטלפון שלה משעמם אותי אבל הפעם
רציתי למצוא משהו מסוים ומצאתי אותו.
זכרתי מה שהיה כתוב שם כדי להשתמש בזה אחר כך.
והנחתי חזרה את הפלאפון על השידה,
במקום שונה מאיפה שהיה כדי שתדע שהסתכלתי.
כשסיימה להתקלח הלכה להכין את האוכל לשנינו.
היא קראה לי לי לבוא ולפני שהתיישבתי ביקשה רשות לנשק אותי.
התקרבתי לשולחן ליד הכוס תפוזים שהיה באמצע וסימנתי לה לבוא.
לזכותה ייאמר שהיא לא היססה והתנשקנו.

נשיקה ארוכה כמו של פעם. איטית עם התעכבות על כל פרט.

לפעמים מרוב זיונים(טובים ככל שיהיו) אתה שוכח כמה משמעות יש לנשיקה ספונטנית.
כל פעם שאנחנו מתנשקים היא מצליחה קצת לערער את השליטה שלי בה. יש לי חולשה לנשיקות.
אף פעם לא סיפרתי לה עד עכשיו.

אנשים השתגעו בהקצנה בעשר שנים האחרונות.

העולם נשאר כמו שהוא

ההגיון הפנימי,פרופורציות או אפילון דיון בסיסי של החלפת דיעות ורעיונות בין אדם לאדם

מבלי לאיים אחד על השני תוך כדי כבר נראה חריג.

אנשים כבר לא מדברים. הם מספרים סיפורים.

וכמו בסיפורים, כדי לעניין את הקהל צריך לשווק טוב. להוסיף סופרלטיבים או דרמטיות, 

להגזים או לעורר הרבה רגש בכוונה ותמיד בסוף מעבירים את מסר הסיפור: טוב או רע, מוסרי או לא מוסרי.

בעד או נגד? מסכים או לא מסכים?

אני פחות מקשיב לסיפורים ויותר שם דגש על איך הבן אדם מספר אותו. כך יותר קל לי להעריך אותו ולעמוד על טיבו.