Dark Enlightment

באת אליי כהרגלך.
קצת חוששת. לא יודעת איך זה יתפתח בינינו במפגש הזה.
הדינמיקה בינינו ברורה אבל הכל קם ונופל על ניואנסים קטנים שיכולים להעצים את האוירה או להחליש אותה.
הפעם תצטרכי לעשות זאת בשתיקה. יותר מהפעם הקודמת. אז זה היה פה ושם כשנמאס לי ורציתי טיפה שקט.
עכשיו זה יהיה יותר מתוח.

בשיחת טלפון של כמה שעות לפני המפגש הבנתי שעבר עלייך יום לא משהו אבל לא אכפת לי.
ביום אחר כן אבל הפעם לא.
וכשלא אכפת לי זה הכי מעליב ומרטיב אותך בו זמנית אני יודע.
חבל שזה לא רק הכי מעליב. כשאת רטובה ככה מיחס קר שלי עד כדי אכזריות אני תוהה מי מסופק יותר.
את מקבלת את הפרומו שלך ואני אפילו עוד לא התחלתי להנות.

נאמר לך לשתוק מהרגע שאת באה אליי ועד שאת יוצאת.
כל דבר שתרצי ממני בביתי, כל שאלה או אפילו רצון להתפנות, להתקלח, לאכול - תאלצי לבקש בפנטומימה.
כל דבר שתרצי לשתף אותי בחוויותייך- גם בפנטומימה
אם לא אצליח להבין אותך לא תעשי את מה שרצית.
גם אם תרצי להזדיין ויבוא לי עלייך תצטרכי להראות לי עם הידיים למה את מתכוונת ואיך בדיוק.

להתפשט זה רק כשנלך לישון. את תהיי לבושה במשך כל הזמן איתי.
אני רוצה להתענג על יופייך כשהבגדים שלך מציירים את גופך הנשי.
אז כדאי שתבחרי היטב מה ללבוש. זה ישאר עלייך ויהווה מעין ברומטר להתקרבות או התרחקות שלי ממך.
זה יהיה בילוי זוגי נחמד - רק כשצד אחד אילם.

כל זה נאמר לך לפני בואך.
כשהגעת - הכנסתי אותך פנימה בשלווה הסתובבת אליי עם חיוך כדי לחבק אותי ואני התקרבתי גם אלייך.

ומשום מקום העפתי לך סטירה. חזקה.
ניסיתי לתפוס אותך לא מוכנה. בהלם,בשוק.
שתישברי כבר על ההתחלה מאלמנט ההפתעה ותתחילי להגיד לי משהו.
אבל את באת כמו ממזרה מוכנה מראש מנטאלית.
פנייך עצרו לרגע מהעוצמה של הסטירה אבל רק לרגע. מייד המשכת לחייך כרגיל.
לא העזתי לבדוק אם את רטובה למטה. לא כל עוד את מחייכת לי.
אני ידעתי כבר את התשובה.
וסטירה נוספת לא יכולתי לתת כי זה היה חושף עוד יותר את החולשה שלי באותו הרגע מולך.
את קיבלת אורגזמה מהסטירה ואני אפילו דמעה קטנה ממך לא קיבלתי.
לא אתן לך את התענוג באורגזמה נוספת ככה על ההתחלה.
לא יכולתי לבוא אלייך בטענות. עשית מה שביקשתי.
לפעמים הגולם קם על יוצרו ואת למדת אותי היטב הפעם.

"שבי", אמרתי לך.
דיברנו קצת. אני במילים את בפנטומימה. היה נחמד מאוד.
"עוד מישהי אמורה לבוא תיכף" אמרתי.
הפנים שלך הרצינו ושאלת בפנטומימה למה.
האמת שלא היה צריך פנטומימה בשביל זה ומה שסימנת לי אני בספק אם נחשב כ"למה" באופן רשמי בשפת הסימנים.
אני לא חושב ש"למה" מסמנים עם יד קפוצה כמו של אגרוף אבל הפרצוף הכועס שלך העביר את המסר טוב טוב.

הסברתי לך שזו מישהי שיצא לי להכיר והיא ואני הולכים קצת להינות ואולי אפילו להתמזמז. את לא כלולה בעניין.
הבחורה מודעת אלייך והסברתי לה את מצב הקשר שלנו. היא לא ונילית והיא גם באה כנשלטת אליי.
לא נשלטת שלי אלא רק לצורך המפגש נטו. זו הרי לא פעם ראשונה שאני משתעשע עם אחרות מולך.

הזמן עבר עד שהיא דפקה בדלת. אני קורא לה "הבחורה" כי מבחינתי היא עדיין לא ראוייה לשם
עד שתצדיק את זה והיא יודעת זאת. שלחתי אותך לפתוח לבחורה את הדלת ולהזמין אותה פנימה. ללא מילים כמובן.
פתחת את הדלת. היא לא ראתה אותי אז שמעתי קול נבוך שואל אם אני גר פה. הכנסת אותה פנימה ואז כשראתה אותי הוקל לה
והיא התחבקה איתי. שאלה אותי מה קורה איתך אז עניתי לה שאת אילמת להערב ולכן את מתנהגת כך. הבחורה חייכה ואמרה
"אני לא הייתי יכולה להיות ככה". הסתכלתי עליה במבט חודר והיא קצת התקפלה וסוג של התנצלה:
אני לא יודעת...עוד לא ניסיתי..". הנשלטת שלי ביקשה לעזוב לחדר הסמוך, בפנטומימה מהירה משהו. אני מניח מעצבים.

הבחורה התיישבה על הספה, באותו מקום שהנשלטת שלי ישבה. היא הזיזה את הכרית הקטנה שהייתה שם לגב והעבירה
אותה לספה השנייה. מזל שהנשלטת שלי לא ראתה שהיא הזיזה. סתם חיכוך מיותר. היא מאוד מאוד אוהבת את הכרית הזו.
אם לא הייתה חוששת מהתגובה שלי אני בטוח שהייתה לוקחת אותה "בהשאלה" לעצמה בלי שאשים לב. היא מסוגלת.

דיברנו שיחה קלילה, התמזמזנו. הסרתי את הבגד העליון ממנה וגם החזייה ומייד ניגשתי לשדיים שקראו לי אליהן.
ליקקתי את הפטמות וגם נשכתי אותן קלות. טעם משגע יש לשדיים שלה אני מוכרח לציין. גודל בינוני אבל מזמין
כמו ארוחת שחיתות ענקית. אחרי זמן מה של חירמונים הדדים של טיזינג הבחורה באה למצוץ לי.
הפסקתי אותה לפני שפתחה את הרוכסן וקראתי בקול לנשלטת שלי מהחדר שתבוא.
הבחורה ביקשה ספק התחננה(הקול דמה קצת לתחנונים) שאני אחכה רגע איתה. ושהיא רוצה למצוץ לי
לבד בלי הנשלטת שלי. "אני רוצה להרגיש את הזין שלך קודם כל לבד ואחר כך נצרף אותה. בבקשה."
זה מה שעלה לה בראש באותו הרגע מסתבר.

ואני בכלל חשבתי משהו אחר.
אמרתי לבחורה שתעמוד ותעצום עיניים. נעמדתי גם אני ובשנייה אחרונה במזל נזכרתי בעניין הכרית הקטנה
והעברתי אותה חזרה לספה הראשונה שוב כמו שהייתה. יש גבול לכמה אפשר לעצבן אישה בפרק זמן קצר.
חשוב לשמור על מינונים נכונים בין לבין ובכלל, אני חושב שיש לה רגשות לכרית הלבבות הקטנה הזאת לא פחות מאליי.
ועם הכרית היא לא עשתה שום הסכמים בדסמיים ושותפויות.

הנשלטת שלי באה, מוכנה נפשית ומנטאלית לראות את מה שהיא מצפה לו ומדמיינת.
ראתה אותה עומדת בלי בגד עליון וחזייה ועיניים עצומות - ואותי לבוש מלא.
"תבדקי אם הבחורה רטובה" (כמובן שאמרתי את שמה באותו הערב. רק פה בבלוג היא "בחורה")
הבחורה הזדרזה לבקש בקול כזה מחרמן שאני יכול לבדוק אם אני רוצה אין לה בעיה.
כמעט הפתיתי לעשות זאת בגלל השדיים המחרמנים שלה. זה קשה כשאתה רואה ציצי יפה כמו שלה
מול העיניים. זה יכול לגרום לך לאבד את צלילות הדעת.
אמרתי שוב לנשלטת שלי שתבדוק את הרטיבות אצל הבחורה.

עד עכשיו אני לא יודע מי חשקה שיניים יותר בביצוע המשימה.
הנשלטת שלי שגאוותה נפגעה שוב בפעם המי יודע כמה
או הבחורה שהתאכזבה כי הייתה כל כך מיוחמת וגאוותה נפגעה בפעם הראשונה כל כך מדויק ברמה של בכי
שמסרב לצאת החוצה. שנשלטת שלי תבדוק אותה ולא אני. כוסית-על כמוה לא נקלעת למצבים כאלה הרבה
(כן, את כוסית-על) ובטח לא בחרמנות שיא של השתנה בתחתונים כמעט.
אז היא בדקה אותה. הורידה את הלבוש התחתון שלה. הכל נוטף ומטפטף וכמובן התחתונים רטובות כשלולית.
חרמנית הרבה מעבר למה שהיא דמיינה.
אמרתי לבחורה שהיא יכולה לפקוח עיניים. היא ביקשה להמשיך לעצום אותם. אני מניח מבושה(אני צודק?)
שלחתי את הנשלטת חזרה לחדר והפעם דרשתי מהבחורה לפקוח עיניים.
היא הביטה בי מבויישת.
"תתלבשי ותלכי. בלי התחתונים. תשאירי אותם פה."
"אתה לא רוצה אותי? למה?"
"אני רוצה אבל ביום אחר. בקרוב מאוד"

התקרבת אליי ואמרת לי בקול נמוך:
תשמע, מעולם לא אמרתי זאת לאף גבר ככה אבל אני ממש ממש מתחננת בפניך
שתזיין אותי או לפחות תשחק עם האצבעות שלך בתוכי. אני מתה מבושה אבל אני כל כך
חרמנית ומיוחמת שלא אכפת לי"

עניתי לך:
"תקחי את הנעליים שלי שנמצאות בחדר של הנשלטת. תביאי אותם לפה.
תלקקי אותם מול העיניים שלי עד שיהיו יפות ואחרי שתסיימי תחזירי אותם למקום ותבואי ללקק לי את הרגליים
ואחרי שתסיימי איתן תבואי ללקק לי את הרגליים.
לקח לך הרבה זמן לחשוב על תשובה. כנראה חישובים של גאווה מול חרמנות
הצלחת להוציא "ואז תזיין אותי?"
"אולי"

הלכת להביא את הנעליים מהחדר בשקט מופתי. אחרי כמה שניות אני שומע צעקה קלה מכיוונך.
אני ניגש לראות.
מסתבר שהנשלטת שלי אוננה בשקט בחדר(עם בגדים כמובן) בעוד אני מתחרמן עם הבחורה.
ובדיק בזמן האוננות(וכנראה רגע השיא שלה) הבחורה נכנסה וראתה אותה מאוננת.
שתיהן נבהלו לרגע. לא יודע מי מהן התביישה יותר בפעם השנייה.
הבחורה שלא העיזה לבקש לאונן כדי לשמר את הסיכוי שאזיין אותה ובכך להגיע לאורגזמה
או הנשלטת שלי שנתפסה מאוננת לבד מלאת בושה מול בחורה זרה שרק הרגע התמזמזה עם האדון שלה.
(בהזדמנות אשאל אתכן)

התנצלתי בפני הבחורה:
"מצטער, לא חשבתי שהיא תאונן. האמת לא חשבתי עליה בכלל...אז גם לא אסרתי עליה"
ראיתי בזווית העין שהנשלטת התכווצה קצת. מהאורגזמה שנעצרה פתאום או מהעלבון איני יודע.
"אל תאונני עד שאגיד לך" וסגרתי את הדלת.

בינתיים הבחורה כבר לקחה את הנעליים לסלון. ליקקה אותם מולי עד שהתרציתי.
מילמלת משהו על זה שאת לא מאמינה שאת עושה את זה. אחר כך עברה ללקק את רגליי.
כשהספיק לי הפסקתי אותה.
"לא אזיין אותך היום"
"למה" שאלת כמעט בבכי וכוס רטוב שאין לך שליטה עליו
אענה לך יותר מאוחר, אמרתי.
בבלוג אענה.
בינתיים תכבדי את מה שאמרתי.
ביקשת לפחות למצוץ לי.
גם לזה סירבתי.

קראתי לנשלטת שלי לבוא לסלון.
אמרתי לכן שרק אחת רשאית לאונן ושהנשלטת שלי תחליט מי.
להפתעתי היא בחרה בבחורה שתאונן. מה שאומר שהיא כבר לא תזכה לאונן היום.
הבחורה אמרה לנשלטת שלי "תודה" בלחש שכמעט לא שמעתי.
ביקשה לאונן רק מולי אז הסכמתי ושלחתי את הנשלטת לחדר שוב.
היא אוננה והשפריצה כמו שלא עשתה זאת בחיים שלה נראה לי.

שלחתי את הבחורה הביתה. בלי התחתונים ובלי החזייה.
אמרתי לה שאדבר איתה כבר בטלפון ושניפגש בעוד כמה ימים לסיבוב שני.
רק אני והיא. היא חייכה.
הוספתי גם שאם אשמע בטלפון אכזבה בקולה שלא הזדיינו לא יהיה מפגש שני.
הסכימה.

יותר מאוחר בערב ראינו אני והנשלטת שלי את הסדרה "חברים" ביחד. כמה פרקים.
באמת שאני רואה את זה רק בשבילך. נחמדה הסדרה אבל לא מעבר.
יש לי תיאוריה שרוב הנשים שצופות אדוקות ב"חברים" עד היום עושות זאת בגלל הדמות של ג'ואי.
בגלל שהוא חתיך השחקן.
אחר כך הלכנו לישון. הפעם היא במיטה שלי ולא ליד המיטה שלי
וכשהתעוררתי לכמה דקות באמצע הלילה החדרתי לה אצבעות לכוס בעדינות. לא רציתי להעיר אותה
אבל רציתי להרגיש את הכוס שלה. עכשיו.
אני חושב שהיא התעוררה מזה ורק העמידה פנים ישנה כי ראיתי חיוך.
למחרת בבוקר קיבלתי בעיטה קלה ברגל.
רצתה ללכת לשירותים אז בעטה בי כדי שאתעורר כי לא יכלה לדבר וסימנה לי לשירותים.
ממזרה. למדה לנצל מהר את עניין השתיקה לטובתה.

ולבחורה:
אגיד לך פה בבלוג למה לא זיינתי אותך.
את ברוב חוצפתך העזת ברגע האחרון להגיד שאת לא מאמינה שאת עושה את זה.
אם היית נפטרת מהגאווה הזאת ועושה את זה אך ורק בשבילי ולא בשביל החרמנות האישית שלך הייתי מזיין אותך.
קודם כל תדאגי לרצונותיי. הרצונות שלך זה רק בונוס. לפעמים יש לפעמים אין.
בשורה התחתונה: מאוד נהניתי איתך.

בחוץ מטורפים אנשים. כולם בפניקה כל הזמן.

באת אליי
אחרי כמה דקות של שיחה הרגשתי שהיה לך משהו להגיד לי אז שאלתי מה קרה.
התלוננת בפניי שכבר כמה ימים לא דיברנו.
הרגשתי שזה עומד להיות דיון רגשי אז ביקשתי שזה יחכה אחרי הסקס.
קודם הסיפוק שלי אחר כך נראה מה עושים עם הסיפוק שלך.
אין לי בעיה עם הפרצף הכועס שלך. זה אפילו קצת מדליק.
רק אל תדברי איתי כרגע תשאירי את זה לאחר כך. זה יוציא אותי מהפוקוס החרמני וזה הדבר האחרון שכדאי לך לעשות מולי
אבל את בשלך, פתחת את הפה והתחלת לדבר על זה שאת מרגישה ריחוק וממני וכל הבלה בלה.
לא יכולת לחכות. שמת את הסיפוק שלך לפני שלי.
אני אזכור את זה

אז אם כבר פתחתנו את הנושא אני לא מרגיש מרוחק ממך. פשוט לא היה לי עניין בלדבר איתך כמה ימים.
שום דבר מיוחד. לא עשית שום דבר רע.
אני קורא לך רק כשאני צריך אותך או כשבא לי לדבר.
ובימים האלה לא היה לי צורך בך לשום שימוש.
אני לא מרגיש חובה להשתמש בך כל יום.
אם אשתמש בך כל יום זה ישעמם אותי. צריך גם זמן לגעגועים
אם לך בא לדבר את יכולה לגשש. אם יבוא לי אענה לך. אשתף פעולה.
עכשיו כבר אי אפשר לחזור לסקס אינטימי. הרסת את הרגע כי לא יכולת לחכות קצת עם המטען.
אני עדיין אשכב איתך אבל אני אחשוב על נשים אחרות בזמן הזה.
ודווקא היום רציתי לחשוב עלייך.

במפגש הבא אני שם עלייך סלוטייפ איך שאת נכנסת.

יוטיוב נפל.

ממש מאורע הסטורי. כל כך נדיר שזה קורה. כבר 20 דקות.

בשנת 2020  מה יותר סביר,

שיוטיוב יפול ליותר מ-20 דקות או שמדינת ישראל תעשה שלום עם שתי מדינות ערביות?

נפילה של יוטיוב הרבה יותר מורגש מוואטסאפ.

כותרת שהייתה בפורום ובו שאלה על דעתם של חברי הפורום לעניין:

תקציר: אתמול, הושעתה תלמידת כיתה ב' מבית הספר (חילוני) כי אמה הלבישה אותה בשמלה ללא שרוולים.

https://thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=42163

דעתי היא:
שזה עוד סיפור תביעה אחד מני רבים בטענת השפלה(אשר הייתה) על מנת לקבל כסף.
כבר הצטיידו בעורכי דין הצדדים.

בסך הכל סיפור על כסף.
צד אחד רוצה לקבל, צד שני לא רוצה לקבל אחריות על המקרה כדי לתת אותו.

לאף אחד מהצדדים לא באמת אכפת מהטראומה של הילדה,
ועוד יותר לא אכפת להם מהמורה שטעתה בגדול ברגע של טמטום אשר קורה לכולנו ברגעים מסוימים

בגל זה כבר רוצים למחוק לה את הקריירה ואפילו אותה כבן אדם.

התקשורת כבר התחילה לחגוג והכל במסווה של כאילו דיון אבל עם הרבה רמיזות אינטימיות.

עוד מעט גם נדע מה צבע התחתון.

מקרה מאוד מצער כל העניין אבל ברגע שמתחילים עורכי הדין אז ברור מה המטרה האמיתית.

הקורונה הצליחה ליצור עולם חדש ומופלא.

עולם שיש בו רק שני אפשרויות למות: מוות טבעי ומוות מקורונה.

ביום אחד הקורונה מחקה את כל המחלות והוירוסים ההורגים בני אדם.

ביום אחד היא לקחה את כל המיתות מדיכאון, ייאוש, מצב כלכלי, אלימות, תאונות דרכים, סתם תאונות,

התקפי לב, סמים,  ועוד כל מיני צורות אחרות של מוות. זה פשוט לא קיים יותר. אין דאגות יותר בצד הזה.

פעם אדם היה עושה אפצ'י והיו אומרים לו "לבריאות".

היום  קוראים לו להיות בבידוד שבועיים כי זה סימן למחלת קורונה בעיני האנשים המפוחדים.

ועם כל זאת, למרות כוחה של הקורונה להשבית את כל המדינות,

ממשלת איחוד בישראל היא לא יכלה להקים. בכל זאת אנחנו עם סגולה ומיוחדים.

פוליטיקאים בישראל שרבים על מקום ותפקיד בכנסת - זה חזק יותר מכל מגיפה.

אם קורונה לא מצליחה לגרום לאיחוד או בכלל הרכבת ממשלה כלשהיא,

אז מה יעזור בחירות קלפי?

בימינו, ימי הקורונה יש בטלוויזיה וברשתות החברתיות כל מיני סרטונים של אנשים שמפתיעים
קרובי משפחתם אשר בבידוד אם מטעמי חולי או מטעמי הגנה עליה, חלקם אנשים מפורסמים.

אני שמח לראות שכולם שומרים על איכות צילום גבוהה
וברוב המקרים גם מחזיקים מישהו מהצד שיצלם הכל ויגיד להם "אקשן" כדי להתחיל את הסצנה.

זה תקף גם לגבי כל תכניות הבידור והחדשות לייט שמחליטים גם הם לצאת למסע תרומות לנזקקים
בחסות המצלמה כמובן ומתעדים כל רגע.

זה מראה שגם בימי קורונה, סדר העדיפויות נשמר כמו שהיה.
מעשים טובים או סצנות מרגשות לא שווות כלום אם אין מישהו שיתעד אותם ויפיץ אותם

הקורונה רק מחדדת את מה שידוע כבר.

אז מי רוצה להיות הצלמ /ת שלי?

בעידן המדיה לא שמעו על מתן בסתר.

יש דברים בתוך המטרייה של האי מוסריות שנחשבים יחסית לקונצנזוס לגבי זה שזה שלילי ומתועב,
כלומר הרוב המכריע של האנשים מסכים שהדבר הזה לא מתאים בחברה.

ועם זאת, הרוב המכריע של האנשים גם גומע בשקיקה כל סיפור לא מוסרי/חריג
שנחשב בעיניהם תועבה אבל לא מפסיקים לרצות ולשמוע עוד,
תוך תיאור מפורט ככל האפשר של המעשה ודגש על הפרטים הכי קטנים.
ואם במקרה מישהו פיספס את הכתבה או הידיעה,
הוא יוכל לשמוע עליה עם עשרות פעמים במקומות שונים ובשידורים חוזרים
עד שידע בעל פה את הזויות השונות של האירוע, את דיעות הפרשנים, הקריינים והאנשים מהרחוב
שלכאורה הם כמוהו - האזרחים הפשוטים.
ואז יוכלו לשחק במשחק הכי אהוב עליהם - משחק השופט והתליין,
בו הם מגלמים את שניהם כמובן.

וייתכן שמגיע עונש באותם מקרים אבל זה לבית משפט להחליט על פי החוקים.
כל הפומביות הזאת של ה"סקילה בכיכר העיר"
ע"י אנשים שאין להם שום קשר למקרה,
רק מראה כמה אנשים אוהבים לשנוא ולהוציא את העצבים שלהם על אדם אחר
כי היום שלהם לא משהו. שגרתי ומשעמם כרגיל.
והתיבול הזה של צדקנות ומוסר עליון גורם להם להרגיש טוב עם עצמם באותו הרגע
ולשכוח מהאי מוסריות שלהם או לפעמים לבטל אותה לגמרי.
על משקל "יצאתי כנגד אדם רע אז אני אדם טוב"

ויש גם את התקשורת על כל גווניה אשר מלבה עוד יותר את העניינים
והיא זאת שמעדכנת את כולם שחס וחלילה לא יחמיצו את הסקילה ושיצפו בה לפחות כמה פעמים
כדי לקבל את הרייטינג שלהם אשר יתורגם לכסף.
והקהל יקבל את הצדקנות שלו וישכח מחטאיו שלו.

וכך זה עובד כל הזמן 24/7
פרשה נגמרת ופרשה מתחילה.

אל תחפשי אהבה אצלי
אני לא אוהב אותך וגם לא מתכוון בעתיד.
אם את מחפשת אהבה תחפשי מישהו שיסכים לשים עלייך טבעת.
במצב הנישואים כיום עם כל הפיתויים בחוץ גם טבעת לא בהכרח מעידה על אהבה או על נאמנות,
יותר על רצון להתמסד ולנהל אורח חיים "נורמטיבי" כלפי חוץ.
על החשק שירד והרומנים מהצד לא מספרים, גם לא על השגרה המשעממת.
זה בסוד.
אבל לפחות זה יתן לך את האשליה שמכרו לך מגיל קטן
תוכלי להגיד שהגשמת את זה. אנשים יהיו מרוצים ממך.

לי לא יהיה אכפת
כל עוד אוכל להשתמש בך כרצוני.

אשמור עלייך פיזית שלא תפגעי
אך בכל מה שקשור לענייני הרגש אין בינינו שוויון.
את שייכת לי
אני לא שייך לך
את כמו חפץ בשבילי.

ושום רומנטיקה לא תחליף את הרגע בו אני תופס לך את השיער ומוריד אותך לרצפה.
זה הרגע שבו את באמת מאושרת.
מושפלת,
שם למטה,
במקומך הטבעי שאת כל כך שונאת ואוהבת יחדיו.

במיוחד כשאת יודעת שאני לא אוהב אותך ובכל זאת את שם.
רק כי אני יודע לגעת בנימי נפשך ולעורר אותה. כמו מוזיקה טובה.

יש דברים הצריכים להישאר בחושך או הכל צריך להיות באור?

בעקבות השיחה הנפיצה שהייתנו לנו.
בא לי לרמוס אותך עד עפר.
אני עוד חושב על רעיונות.

נזקים פיזיים בלתי הפיכים אני לא בעניין.
בכלל, להעניש אותך פיזית זה פרס עבורך.

אולי אדבר איתך על הכמעט אונס שעברת פעם.
אתן לך לספר ואעמיד פנים שאת משעממת אותי עם הסיפור.

אולי אתן לך להתפשט בפניי ואז אגיד לך כמה הזדקנת והגוף שלך לא כמו מה שהיה פעם.
אצביע על הנקודות שמפריעות לי.
כמו מנתח פלסטי שמדגיש את עליבותך בזה שמצייר עלייך עם טוש את האיזורים הבעייתיים שלך.
ההבדל הוא ששם את מבקשת לדעת ולשנות ופה - אני מכריח אותך להסתכל על עצמך ועל מה שנהיה ממך.

אולי אגיד לך שחשבתי לקחת נשלטת אחרת, לא לצידך אלא במקומך.

אולי אשכנע אותך להסתפר קארה במקום השיער הארוך שגידלת. אגיד לך שזה יכול להתאים לך
ואחרי שתעשי זאת כדי לשמח אותי אגיד לך שבעצם....השיער הארוך היה יותר יפה לך.
טעיתי, קורה.

ואולי אגיד לך שמעולם לא היית חשובה לי, בשום דרך שהיא.

אולי אצחק על זה שלפעמים את מוצצת אצבע בשנתך

אולי אשתין עלייך...אבל את זה כבר עשיתי כמה וכמה פעמים וזה פרס פיזי עבורך.

אולי אתן לך לישון על הרצפה ליד מיטתי. את לא ראויה לישון איתי ביחד.

אולי אגיד לך שאת מגעילה אותי.

ואולי אגיד לך שאני אוהב אותך ואז אצחק לך בפרצוף.

ואולי אעשה את הכל יחדיו.
כולם נשמעים טובים. קשה לבחור אחד.

בא לי לרמוס אותך.
לכווץ את נשמתך כמו אקורדיון. נפתח ונסגר במהירות.
הכיווצים האלה. זה מה שמחשל אותנו או שובר אותנו בחיים האלה.

ואת בטח תישברי,
אפסה קטנה.
בור של ביוב בלי מכסה שכל הריח עולה למעלה.

תוכיחי לי שלא.
תוכיחי לי שאת ראויה להיות איתי.

תחנונייך להישאר איתי הן רק מילים.
תראי לי במעשייך כמה את רוצה להיות איתי.