שוחחתי עם המרגלת ועלה הנושא של הרצון שלה לרצות.
אמרתי לה שברגע שנשלטת תבטל את ה"למה" הבסיסי שלה שלה אז הרצון
לרצות יהיה יותר נכון ומועצם.
נגיד כשאני מבקש משהו והנשלטת שואלת למה כדי להבין לאן הולכים הדברים או שהיא רוצה לדעת מה אני מתכנן להמשך.
שאלת הלמה פוגעת ברצון לרצות,
מפחיתה מערכו.
שהרי מה אכפת לך למה?
מה שחשוב זה רק מה שאני רוצה ואם זה במסגרת הגבולות שקבענו אז זה מה שצריך להספיק לך.
הנשלטת יודעת את התשובה ל"למה". היא תמיד אותה תשובה.
"כי ככה אני רוצה"
לא הייתי צריך אפילו להגיד את התשובה כי המרגלת כבר אמרה אותה.
"אז נכון שהשאלה "למה" מטומטמת"?
הסכימה איתי.
אם את צריכה יותר מ"ככה אני רוצה" אז זה משהו שצריך לעבוד עליו עד שכל השאר יתבטל ורק זה ישאר.
רק הרצון לרצות אותי.
שדרכו יגיע סיפוק הרצון שלך לרצות אותי.
שאחרת אין למה להישאר.
המשכתי להסביר לה שהשאלה "למה" היא מטומטמת בגלל שזו שאלה רטורית וגם כי זה פוגע.
כשאת שואלת "למה" את האדון את פוגעת טיפה בזרימה ובעמדה שבה הוא נמצא באותו הרגע
והעמדה שבה הוא נמצא זה הכוח עלייך.
לא באופן כללי כי זה יש לו אלא באותו הרגע.
הכוח הרגעי,
הרגע שבו השליטה עלייך מודגשת ומוצגת לך בפנים
בלי שום דיאלוג של שיח או התחשבות בדעותייך ורצונותייך.
אלא רק התכווננות לפי הצורך של האדון.
את ה"למה" תשאלי לבד עם עצמך.
