מה אני רוצה היום?
לצאת לרקוד? ללכת למסעדה? לעשות סיבוב בקניון?
אין לי כוח לבני אדם. אני לא אישה של בני אדם.
אני צריכה שקט נפשי היום.
"אני בדרך, אתה יודע מה ללבוש, ותמתין לי על 4, על המיטה, עם מחסום עכביש ופלאג רוטט."
אני מתלבשת באיטיות. שמה כל בגד עם כוונה. נעליים חדשות, גם אם הליכה בהם לא כי כייפית כרגע, מתישהו חייבת להתחיל לנעול אותן, לא?
אני נכנסת למונית ומגיעה לדירה שלו. המפתח כבר בדלת ואני מתחילה להתרגש.
הוא שם, ממתין לי בכלובון שלו, עם האזיקים והקולר.
אני מתקרבת, העקבים עושים רעש נחמד על הריצפה.
הוא לא זז, לא משמיע קול, רק מרכין את ראשו טיפה יותר.
אני מניחה את התיק לידו. מסובבת את ראשו, נותנת לו לראות אותי.
המבט המופתע שלו שווה הכל. כן, להוריד את השמלה בכניסה היה רעיון גאוני!
אני במחוך אדום בוהק, תחתון אדום תואם, נעלי עקב שחורות ותכשיטים שחורים, כולל שרשרת מותן שחורה ומנצנצת.
הוא מנסה להתעשת על עצמו, ואני מצחקקת, נותנת לו נשיקה במצח, מחזירה את ראשו למקום המתאים לי.
אני משכיבה אותו על הבטן, מוציאה את הפלאג וזוכה בקול חלוש של כאב לב. מכניסה את הוו האנאלי, מחברת אותו לאזיקים ולקולר. לא נוח לו, אבל הוא לא מוציא הגה. אני יודעת שהוא זוכר על מה דיברנו, כי השפרפרת של חומר סיכה היתה מלאה ועל שולחן צד.
אני משחקת לי עם הגוף שלו, מלטפת, מעבירה ציפורניים בעדינות או בחוזקה על איזורים השונים, צובטת, מפליקה ומלטפת שוב.
לאט לאט הפעולות מתחילות להתרכז באזור של הביצים והתחת שלו, והוא מתחיל להשמיע גניחות קטנות.
אני מושכת את החיבור של אזיקים והוו האנאלי, והוא גונח חזק יותר.
אני יודעת שהכלובון לוחץ לו, שהוא מרגיש ממש את הוו האנאלי, שהתנוחה בה הוא לא יכול להוריד את הראש ולנוח מעיקה... ושהביצים שלו כבר מלאות עד אפס מקום.
זה הזמן לגרום לו להרגיש של מי הוא... אני לוקחת את הביצים שלו ליד, נותנת לק קטן, ואחד ארוך וחזק יותר, ועוד, ועוד, ועוד... הוא משמיע צליל ספק גניחה ספק שאגה...
"אתה רוצה לגמור צעצוע יפה שלי?" - הוא לא יכול לדבר, בכל זאת גאג עכביש זה קשוח. אבל הוא יכול לנסות להוציא את המילים הכי ברור - "אן אוד מעתך"
אני מצחקקת - "מלמל ברור צעצוע מפונק שכמותך" - וחוזרת ללקק ולדגד את הביצים שלו
"אן אות מעתך" - נשימה ארוכה, - "כן הוד מעלתך"
"כל הכבוד, תגמור יפה שלי" - והוא גומר בשאגה.
אני משחררת את האחיזה על הביצים שלו, מורידה את התחתון, מתיישבת על המיטה מול הפנים שלו. הוא מנסה להגיע לכוס שלי, אבל יש מרחק רב מדי לזה.
אני מתחילה לאונן מולו, והוא משמיע קול כאב קטן.
אחרי כמה זמן אני מתקרבת מספיק שיצליח לרדת לי, אבל עדיין לא מרשה לו, והוא מנסה להוציא קולות של כלבלב, אבל יוצא לו קול חנוק של יבבה מוזרה.
"אתה רוצה ללקק אותי צעצוע יפה שלי?" הוא מנסה להניד את הראש אבל הוו האנאלי לא ממש מאפשר זאת. הוא שוב לוקח נשימה - "כן הוד מעלתך"
"ילד טוב, תתחיל!" - הוא יורד לי כאילו חייו תלויים בזה. אני מתענגת על כל שניה, הוא מצליח להיות רוקט פוקט מושלם גם עם גאג.
אחרי שכבר מרגישה שעוד שניה אגמור, עוצרת אותו, מכניסה את החלק הפנימי של הסטרפאון וחוזרת לשבת מולו. מתחילה לזיין לו את הגרון, מדי פעם מושכת את הראש שלו לכיווני וזוכה לזעקת כאב ועונג. הוא אוהב להיות מלא בשני החורים בו זמנית, אבל המשיכות גורמות לאי הנוחות להפוך לכאב, וזה מקשה עליו ואותו.
אחרי שאני גומרת, מוציאה את הזין מהפה שלו, מנתקת את אזיקי הרגליים והקולר מהוו, אבל אזיקי הידיים עדיין מחוברים לשם.
אני קמה ומובילה אותו בעדינות לקום וללכת לכיוון השולחן,
אחרי שהוא עומד בצורה הנוחה לי, מנתקת את הוו האנאלי, מוציאה אותו, ושמה בצד. מורידה את פלג הגוף העליון שלו על השולחן.
שמה לי קונדום וחומר סיכה, חודרת. הוא מנסה לזיין עצמו על הזין שלי, אני יוצאת ממנו ומתרחקת. - "לא לפני שהרשתי לך!"
"מנצן אות מעתק" (הוא מנסה לדבר עם הגאג, זה כל כך חמוד!)
אני מצחקקת שוב.
חוזרת לתוכו, הוא לא זז הפעם. אני יודעת שזה קשה לו. אבל לפעמים יש צורך להקשות עליו לטובתו...
אני יוצאת מתוכו שוב, והוא מוציא יללת כאב. אני מתעלמת מזה והולכת לשידת צד, מוציאה את המפתח של כלובון, משחררת אותו ונותנת לכלובון ליפול לריצפה.
"אכשיו אתה יכול לזיין את עצמך על הזין שלי, אבל לא לגעת בעצמך!"
"כן אות מעעתך"
אני מצחקקת וחוזרת לתוכו.
הוא מתחיל לזיין את עצמו על הזין שלי ותוך דקות הוא מיילל משהו שככל הנראה בקשה שלו לגמור.
אני מורידה את הגאג, ושואלת - "רוצה לגמור צעצוע שלי?"
"כן בבקשה הוד מעלתך"
"תגמור יפה שלי, היית ממש טוב היום, יהיה לך פרס לבחור אחרי האפטרקר"
והוא גומר שוב בשאגה.
כן, לא כל פנטזיה שלי כואבת, ולא כל פנטזיה שלי לכולם... אבל הן שלי!
בכבוד רב, לובה