אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רקוויאם לחלום

לפני 8 שנים. 20 ביוני 2016 בשעה 9:34

הולכת בעקבותיי.

 

בית חולים.  כניסה א.  מחלקה ג.

המקום בו עבדתי.  טיפלתי. גידלתי חלומות ותקוות לקריירה מרגשת.  

 

אני הולכת בשביל מהחנייה החולית.

השמש מכה... שנתיים עברו ודבר לא השתנה.

הכל אותו דבר. 

רק אני לא כאן יותר.

אני שהייתה פה.  שעבדה.  שחלמה.

 

בפעם האחרונה הגעתי לכאן למסיבת פרידה בסוף ההריון עם הילדה שלנו.

הבטחתי שאחזור בסוף חופשת הלידה.

 

בינתיים אתה נהרגת ואני שהייתה אז

נעלמה.

 

אני הולכת בעקבותיי.

מנסה להיזכר מי היא הייתה.  

מי אני הייתי.

אז כאן.  אז איתך.

קצת רכה.  קצת תלותית. הרבה סאבית.

חוסה תחת כנפיך.  מוגנת בידיך.  נאהבת בליבך.

 

העלים נגרסים תחת רגליי.

היום אני לא ממהרת.  

לא מאחרת לישיבה.  לא מאחרת לחולים שכל כך אהבתי.

 

אני אחרת.

קצת גדולה.  קצת קשוחה.  עדיין סאבית. הרבה לבד.

ידיך לא פה לחבק אותי יותר.

ואת הצעד האחרון בשביל עשיתי לבדי.

 

עזבתי אותה שם.  את מי שהייתי.

הלכתי בעקבותיי.

אל עצמי. 

עציץ​(מתחלף){משוייך} - זה ממש עצוב ומרגש. וממש עמוק וטהור. פירקת גם אותי קצת. תודה לך :)
לפני 8 שנים
מחוללת מילים​(נשלטת) - את אחרת אבל הכי את
אוהבת וגאה בך
תמיד
לפני 8 שנים
Cafe​(שולט) - אם היה איקון של לב הייתי שם פה.
לפני 8 שנים
Vivavanila - מדהימה שלי!
כל כך מבינה. כל כך גאה בך שהתמודדת והלכת לאותו המקום שמציף ומזכיר כל כך הרבה.
ההתנגשות הזאת בין החיים שהיו לבין המציאות של היום..
ההתנגשות בין הבחורה ההיא התלותית, המעט מפונק - האישה שלו.. לבין האישה החזקה והלוחמת של היום שמתרוממת בכל פעם מחדש למרות חסרונו... ההתנגשות הזאת אף פעם לא קלה! כמו התנגשות חזיתית והתנפצות חסרת רחמים שבכל פעם כשזה קורה לי אני בטוחה שהפעם אין מי שיצליח לאסוף את כל הרסיסים.
אבל עלייך אני סומכת אהובה.. את לביאה אמיתית!
וכמובן... אני פה תמיד.
לאסוף אותך כדי שתאספי אותי! ❤
לפני 8 שנים
Kyrie​(שולט) - אני עדיין הולך אל המקומות שלנו, לפעמים. עוד מעט שנתיים וחצי.
לפני 8 שנים
אוהב נשים כנועות​(שולט) - מרגש לקרוא אותך...
לפני 8 שנים
סחלב37 - מרגש ועצוב נורא
לפני 8 שנים
cיגי - אין מילים........רק להחניק את הדמעות....
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י