רקוויאם לחלום

הולכת בעקבותיי.

בית חולים.  כניסה א.  מחלקה ג.

המקום בו עבדתי.  טיפלתי. גידלתי חלומות ותקוות לקריירה מרגשת.  

אני הולכת בשביל מהחנייה החולית.

השמש מכה... שנתיים עברו ודבר לא השתנה.

הכל אותו דבר. 

רק אני לא כאן יותר.

אני שהייתה פה.  שעבדה.  שחלמה.

בפעם האחרונה הגעתי לכאן למסיבת פרידה בסוף ההריון עם הילדה שלנו.

הבטחתי שאחזור בסוף חופשת הלידה.

בינתיים אתה נהרגת ואני שהייתה אז

נעלמה.

אני הולכת בעקבותיי.

מנסה להיזכר מי היא הייתה.  

מי אני הייתי.

אז כאן.  אז איתך.

קצת רכה.  קצת תלותית. הרבה סאבית.

חוסה תחת כנפיך.  מוגנת בידיך.  נאהבת בליבך.

העלים נגרסים תחת רגליי.

היום אני לא ממהרת.  

לא מאחרת לישיבה.  לא מאחרת לחולים שכל כך אהבתי.

אני אחרת.

קצת גדולה.  קצת קשוחה.  עדיין סאבית. הרבה לבד.

ידיך לא פה לחבק אותי יותר.

ואת הצעד האחרון בשביל עשיתי לבדי.

עזבתי אותה שם.  את מי שהייתי.

הלכתי בעקבותיי.

אל עצמי.