רקוויאם לחלום

שלוש לפנות בוקר.

אני יושבת ליד המחשב, ערימות מטורפות של דפים ושרטוטים מפוזרים לידי, אני עובדת בקדחתנות של בוקר על החלום שלי.

הרעב בעיניים מכסה כל דבר אחר.

אני נשואה לחלום.

עוד מעט בוקר, והשינה שקוראת לי תצטרך גם הפעם לחכות.

החלום לא מחכה...

ובתוך זה... בתוך הקדחתנות הבלתי פוסקת של חיי, אני לפעמים מדמיינת אותך. מרגישה אותך.

רואה, בשלוש לפנות בוקר, את צלליתך הגדולה מתקרבת אליי.

אתה מחייך ומאגרף את שיערי, מושך אותי בתנועה אחת חלקה לרגליך.

אני מרגישה בתנועות שלך שהחיה יוצאת. אתה בשליטה מלאה, אבל החדות בתנועותיך והמבט בעיניים מבהירים לי שעכשיו זה לא הזמן להתווכח.

אני עוצמת עיניים ומתמסרת כשאתה שולף את החגורה ונשימותיך כבדות באוזניי.

בוא.

תפרוק עליי.

אין לי רשימת מכולת.

אני יודעת שאכיר אותך כשאראה אותך.

אז בוא:)