אובדן?
לחיות עם אובדן זה לחיות בלעדיו ואיתו.
לפסוע לנצח בין שני העולמות, בין מה שהווה ובין מה שיכול היה להיות.
בין אתמול להיום.
בין שמחה ועצב.
לחיות עם אובדן זה להתכווץ מבפנים כשאת רואה אבא מרכיב ילד על הכתפיים. כשהילדה שלך שואלת מי זה אבא שהיא לעולם לא תכיר.
לחיות עם אובדן זה לשבת בחג מול שולחן מלא במשפחות ולהרגיש הכי לבד.
וגם, ויחד, ועם....
לחיות עם אובדן זה לקבל פרספקטיבה אחרת על החיים. גדולה יותר. ברורה יותר.
זה לדעת לראות גם את הגשם, אבל גם את מה שנמצא מאחורי מסך הטיפות והערפל.
לחיות עם אובדן זה להבין, להבין באמת, מה חשוב ומה לא חשוב.
לדעת שרוב הדברים הם שטויות ושהדברים שמהותיים באמת הם מעטים.
זה לחיות עם חושים מחודדים יותר.
עם ריחות וצבעים חזקים יותר.
העצב הוא יותר עצב.
והשמחה היא הרבה יותר שמחה.
זה לראות את העולם בלי מסיכות.
בלי פילטרים. בלי אשליות השליטה והביטחון שיש לנו בדרך כלל.
לחיות עם אובדן.
