לפני 9 שנים. 22 במרץ 2015 בשעה 10:57
אני כבר דיי מנוסה בדברים הללו, פגישות עיסקיות למטרת העסקה בפרוייקט גדול. השלב הראשון שאני מתכונן הינו הבנת הטכנולגיה של הפרויקט וזיהוי המאפינים הסביבתיים. חיפוש אמצעי לחץ או ידע אשר ירשימו בפגישה. אחר זה לרוב ארוחת קלה להרגיע את הציפיות ויציאה לפגישה.
לפני כמה שנים קראתי על הגודל האנדרטאות בוושינטון שמטרתם העיקרית היא לגמד את כל הניכבדים מחו"ל לעוצמה והגודל של ארה"ב הגדולה.
כך זה גם במישרדים של החברות הגדולות. זה מתחיל במיקום מכובד במרכז ת"א. לובי תחתון מפואר באיזה מבנה משרדים עם שם לאדריכל מפוצץ. מעליות יעילות עד לקומת המישרדים הראשית. שם אפשר לראות את ההשקעה על הלוגו המראה את חוסן ועוצמת החברה. הרי עם שם שכזה אפשר להבין שהינך ניכנס למקום מקצועי עם אנשים בעלי שעור קומה ובעיקר כסף, אותם מוזיזים ומזעזעים של המדינה.
בכניסה של הלובי העליון מקבל אותי חיוך של מזכירה בלונדינית יפיפיה בשולחן הקבלה. והשאלה "למי הגעתה?" שמראה את ידידות מזויפת בצורה של "אולי אתה לקוח לכן חייבים להתיחס אליך באדיבות" ברגע שאני אומר את שמי ומטרתי ההתיחסות משתנה, למצב כמעט אינטימי קולגי שכזה, בחינה של אולי?.
הוא מגיע ומציג את עצמו, הסמנכל, מנהל הפרויקט.
אנו ניגשים לחדרו ושם הוא משבח את חברתו והזכיה בפרויקט הגדול. מראה את היתרונות ומשם גולש לדרישות אשר מובאות כחלק מהתפקיד.
"עליך לעשות זאת וזאת. לעזור לכך וכך. לנהל את זה וזה וכמובן גם את זה".
זמן הביצוע, תקופת משך העסקה. בונוסים או הטבות כמובן לא ידוברו בשלב זה.
ואז מגיעה השאלה בעודו מרים את ידיו לעורפו ונישען לאחור "האם יש לך לתת ערך מוסף לפרויקט?"
זה חובט בי בהרגשה של לימון סחוט אשר מעבירים אותו שוב למסחטה חדשה. עוד? מה עוד?
אני מחרטט משהוא נוסף ואז מגיעים לשלב הכסף.
חישוב מהיר של הדרישות, הם רוצים א+ב+ג....וגם ערך מוסף. שעות בשבוע. נסיעות...מאמץ וכמובן סיכון מקצועי.
אני אומר את הסכום.
הוא מתקפל בכיסא, הידיים יורדות, המשחק הסתיים.
"לא תקצבו את המישרה שאתה מועמד בסכום שכזה"
"אתה לא מתאים לנו."
אני רוצה לצעוק לו בפנים "אז למה אתה דורש כל כך הרבה?" "למה משכתם אותי עד לכאן בציפיה לסגור העסקה?"
אבל לא..
אני מניח שהדם עלה לי לפנים.
HIGH T ) שולח יד לאקדח ה 45 המוסתר מאחור, שולף אותו בתנועה מהירה ודופק לו כדור בין העיניים שופך לו את המוח על הריהוט היוקרתי של המישרד. עם הד פיצוץ והנתזים הכדור המסיבי ממשיך לחלונות המשקיפים לנוף של ת"א, מנפץ אותם ויוצא לחופשי.)
אני מסיים בבדיחה שנונה, לא מוכן להספק בפחות.
ועוזב.
הפקידה הבלונדינית לא מרימה את ראשה משולחן הקבלה. לא נהיה קולגות, לא יהיה לה את מס' הסלולר שלי או המייל. לא ניתראה שנית.
שנים רבות עמלתי על מעמדי, בתחילה גם עסקתי במשכורות רעב.
היום כבר לא. אני יודע מה אני שווה.
HIGH T )אומר לי בראש "הם כולם נצלנים וזונות")
אני לא מוחל על כבודי.
עוד ניפגש.
כחלק מועדת ביקורת ורגולציה, חברת פיקוח או כעד מקצועי בבית משפט.
ואז HIGH T יעשה להם שכונה.....
