הרבה פעמים אני משפיע על אחרים, משנה את הדעות. גורם לשינויים קלים וגדולים. הפעם אני רוצה לדבר על נושא ה"להרגיל" מישהוא למשהוא או להתנהגות.
הנושא התחיל לי בראש כאתגר עצמי. קיבלנו מומחית חדשה לעבודה, בישיבה הראשונה ובפנים חמורות היא הבהירה לנו שהיא. יותר חכמה (לפי דעתה) מכולנו, יודעת מה צריך לעשות וכיצד להגיע לתנאים המקסימאליים. פיהוק משועמם שלי העמיד אותי מול מבטה החד.
אתה, יש לך מה להוסיף?
רציתי ממש רציתי להראות מה אני באמת יודע ומה אני חושב על רכש של 5 דקות לחברה. אבללללל, כאן ניכנס המוד המציקני שטני שלי.
חיכחתי את לשוני על ניביי ואמרתי בצורה מכובדת – "לא, את הסברת זאת בצורה ברורה ורהוטה".
בחיוך ציני היא המשיכה את הרצאתה לקהל המשועממים.
בינתיים עלה בי זכרון של פאטיש ישן מהצבא. אני עוד אגרום לה ובמיוחד אני עוד ארגיל אותה....כן זה השעשועו החדש שלי. אומנם הסטיות שלי היו דיי מגוונות באותה תקופה. סקס במקומות מיוחדים (עשית זאת פעם בנישקייה? וב ש"ג?, על המיגדל יש את הנוף הכי טוב של הבסיס) אבל זה פוסט אחר. הסטייה האכזרית ביותר שלי היתה.... לגרום להן לחייך.
זה מבחינתי היה האתגר הכי גדול. לא הסקס ולא חברות. לגרום לפרצוף תשעה באב של קצינה או חיילת פשוט לחייך כשהיא רואה אותי ולא רק מציפייה למשהוא. פשוט להכניס להן הרגל לחייך.
אז, ניערתי את יכולות העבר ומתחתי את שרירי ההמצאה הרפויים ופשוט חשבתי. איך וכיצד להביא אותה לחיוך. במבט מהיר קלטתי שהיא מהטיפוסים הללו ששומרות על פניהם ללא הבעה. כניראה מנסה לחסוך על טיפול מתיחת פנים או טיפול בקמטים עוד 5 שנים. לא צוחקת מבדיחות והתנועה המקסימלית מבחינת הבאות היא צמצום שפתיים כמורת רוח.
טוב לא שאני לוקח על עצמי אתגרים קלים. לכן התחלתי בדרך הכי בסיסית. שוקולדים ובעיקר טראפלס ופוטיפורים של מקס ברנר
כך זה התחיל, כמו לאלף כלבה. בכל פגישה היו כמה שוקולדים לצידי. מידיי פעם היתי מחמיא לטעם ואוכל באופן מופגן. ראיתי כיצד הריר עולה לה בפה. בתחילה היא רעמה על כך. אך בגלל התרוץ (המצוץ מהתחת) שאני "זקוק לתוספת אנרגיה" היא נאלצה מישיבה לישיבה לראות אותי נוגס, בולע וגם משאיר למנקות שוקולדים.
אני חושב ששברתי אותה אחרי שבוע וחצי. זה לפחות מראה על כוח הרצון שלה ומאבק ראוי. אבל בסופו של דבר היא ביקשה לטעום ואני בחיוך גדול אמרתי לה "בכבוד". כך זה הימשיך כאשר אני מוסר לה, לא נותן לה לקחת עצמאית את השוקולדים ומחייך. כל פעם ממתין לשינוי.
לבסוף זה בא. אחד הבקרים היא קיבלה את פניי בחיוך. צחקנו, דיבדחנו על הא ודה. יש לך שוקולדים להפסקת צהריים? שאלה. כמובן (עם חיוך זדוני פנימי). זהוא עכשיו היא מורגלת. או אפשר לומר עם התנייה. רואה אותי, חיוך, יש שוקולד. המממממ.
אני אדם רע לפעמים, יוצר שינויים אצל אנשים שלא רוצים בכאילו.
