לפני 10 שנים. 14 באוגוסט 2013 בשעה 18:25
נגיד שקורה נס ואני עולה על טיסה מוקדמת לארץ.
נגיד שרק אני עולה עליה והמשפחה ממשיכה לטייל לבד.
נגיד שאני מגיעה לארץ והבית שלי ריק ופנוי.
נגיד שגם אתה בדיוק נוחת כאן בדרך נס.
נגיד שאתה יכול לבוא אליי, נגיד, עוד שעתיים?
ואני מספיקה להתקלח, מקלחת חמה וארוכה,
כזאת ששוטפת ממני את כל היום הזה
ולחפוף שיער עד ששוב יש לי ריח תפוח בראש.
ואתה מגיע ואני פותחת לך זרועות, מחבקת חזק
ואז מורידה אותך לריצפה
תנשק, תלקק, תראה לי כמה התגעגעת.
ועכשיו, תן לי להיות רעה.
אני צריכה להיות רעה עכשיו.
תספוג בשבילי את הכאב.
תהיה שימושי לי.
אחר כך ארגיע לך את הצורב ואלטף אותך כל הלילה.
אבל קודם-קשה, חזק, חסר רחמים.
עד שארגע.
ואז, רק אז, אגלה לך, כמה. כמה.
אני אוהבת אותך.
יודע?
