|
|
|
פיזי ומנטלי,
צמד המילים שצרוב פה בכל פרופיל..
מרוב חזרה זה מתחיל לאבד משמעות.
הדם שבוער לי בורידים כשהוא שולט בי מנטלית זה פיזי או מנטלי?
המבט המבויש שגורם לו לזקור לאיזה קטגוריה הוא נכנס?
מסגרת בתוך מסגרת, הגדרות בתוך הגדרות
ואני חושבת שצריך להשתחרר,
רק בקשר לגבולות צריך הסדר
הוא צובט לי בחוזקה בפטמות,
"כשאת יושבת ככה תפשקי רגליים כמו זונה"
אני מפשקת את הרגליים, הוא מחייך מרוצה, סוקר אותי בעיניו הבוערות מלמעלה למטה. האצבעות שלו עדיין מותחות את השדיים הכבדים שלי כלפיו בלחיצות אכזריות בפטמות. הוא מביט בכוס שלי ומשחרר לי סטירה. אני בהלם.
"מה זה? למה הכוס שלך לא חלק?"
הוא מעיף אותי ממנו, עוד סטירה
"למה הכוס שלך לא חלק? גם אם הייתי רוצה לזיין אותך לא הייתי עושה את זה עכשיו"
"אני רציתי להכין אותו בשבילך, לא חשבתי שניפגש היום" אני מייללת
"מה זה לא חשבת, את צריכה להוריד את השיער בשבילך! כי ככה מתנהגת אישה!"
הוא מושך אותי בשיער ומקרב אותי אליו.
"תמצצי", אני פותחת פה גדול, לא יודעת מה אמורות לעשות עם כל השיניים הטוחנות האלה בזמן המציצה.
"כשאת יורדת לי אז שתי ידיים על הזין" אני מהנהנת תוך כדי שהזין בפה שלי "את יודעת למה? כי זה מראה על סגידה, שתי ידיים זה מראה על סגידה" אני מתחילה בפעולת המציצה, לא מנוסה, זה אחד הדברים שאני הכי פחות אוהבת לעשות, לאורך השנים זה נתפס לי כשיא ההשפלה. סטירה נוחתת לי על הפנים, "בלי שיניים" עוד סטירה ועוד ועוד עד שאני נאנקת מכאב, הוא מלטף, אני סובלת. תוהה איך להשתפר, איך לענג את הגבר שאני קוראת לו אדוני, איך ליהנות מזה שהוא נהנה. בגיל חמש עשרה פגשתי גרמניה בחילופי תלמידים שסיפרה שהיא יורדת לחבר שלה, שהיא נהנית מזה שהוא נהנה. אני זוכרת את עצמי המומה, מה היא מזיינת בשכל? נהנית מזה שהוא נהנה? שתדאג לעצמה. אבל הנה אני, מהווה שואב אבק אנושי לעינוג איבר המין הגברי, מודה לו שהוא נותן לי בכלל להכניס את הזין שלו לפה שלי, סוגדת לו וחושבת את אותה מחשבה בדיוק שהייתה לי כה זרה עד לפני 13 שנים.
"וואו זה טוב" הוא אומר בעונג ואני כל כך מרוצה מזה, ממשיכה לינוק את הזין שלו להרחיב את המגע של הזין שלו עם הלשון שלי ככל האפשר, מענגת בתנועות עגולות משמאל לימין, מאלתרת מפתיעה את עצמי עם יכולות חדשות, מצמידה את השפתיים בחוזקה לאיבר ומשחררת מעט ועולה ככה, הצמדה, שחרור, הצמדה, שחרור עד הכיפה. הוא מתענג מהמגע שלי ואני כל כך מרוצה "איפה למדת לעשות את זה בפורנו?" אני מהנהנת, ממשיכה, באמת איפה למדתי לעשות את זה, אני מצחקקת, משתפת אותו שאני מאלתרת. אלוהים אני והזין הזה אחד. הוא מזיין לי את הפה ומושך עד הגרון, ואני מקבלת עוד ועוד. ממשיכה לענג. הוא מתיישב וגורר אותי להמשיך במציצה, מנחה אותי ומלמד איך לענג אותו בעדינות.
"כמה אנשים עובדים תחתיך?" הוא שואל כשהוא מלטף לי את השיער. השאלה הופכת למוזרה בזמן שהזין שלו בפה שלי. "את יכולה להוציא את הזין ולענות" שוב קורא את המחשבות שלי מבלי שאמרתי מילה.
"שישה" אני עונה ושבה למקומי.
"יש גם גברים?"
"יש רק גברים"
"ואת שולטת בהם?" הוא שואל משועשע,
"כן"
"ומה אם הם עושים לך בעיות?"
אני משתהה. "אל תפחדי, אני אף פעם לא אכאיב לך על מה שאת חושבת, דברי חופשי"
"הם לא עושים לי בעיות, הם מפחדים ממני"
הוא מרוצה. מלטף בעדינות את השיער שלי, משחק עם האצבעות שלו בראש שלי.
"אני רוצה לדעת עליך עוד... על ההורים שלך. איך את איתם?"
אני מתמהמהת בתשובה, הוא מלטף לי את הפנים, "את לא חייבת"
"אני בסדר עם ההורים שלי" באמת זו לא תקופה מתאימה בשבילי לדבר עליהם ואולי יש גם משהו מעציב להעלות אותם בסיטואציה הזו. סיטואציה שבה הפה שלי, הרהוט והאסרטיבי מהווה כלי קיבול לזין, נאה ככל שיהיה. שהמוח שלי עובד שעות נוספות בלפצח את החידה – איך עושות את זה בלי שיניים – במקום בשאלות הרות הגורל שהוא מורגל בהן מהיום יום שלי.
הוא מתרומם, נסוג לאחור מעט ותופס לי בשיער מושך אותי למיטה.
"את יכולה לעלות על המיטה"
אני עולה על המיטה על ארבע ויושבת על שש משפילה מבט ומבליטה את ישבני.
"את יכולה לשכב עליה, כמו שבחורה שוכבת על המיטה, תחשבי שהיית חברה שלי" אני המומה. מה אני אמורה לעשות עם הרעיון הזה. 'כמו שהייתי חברה שלו?', איך בחורה אמורה לשכב על מיטה? אני לא מבינה את המשחק, נשכבת לאורך המיטה על הצד, מניחה את ראשי על היד, משחקת עם השיער, עוקבת אחריו בעיניי אחרי כל צעד, 'לאן הוא הולך עם זה?' אני תוהה ביני לבין עצמי. הוא נשכב לידי.
"את רוצה לחבק אותי?"
"כן" אני עונה בקול מבויש
"אז בואי" הוא אומר בחצי חיוך
אני נצמדת אליו מחבקת אותו, המומה מהמחווה. מהמעבר החד.
"תחבקי חזק, עם שתי הידיים, תיצמדי כמה שאת יכולה לגוף שלי" אני נצמדת בכל הכוח עד שהידיים שלי כואבות מרוב מאמץ.
"יפה" הוא אומר ומלטף לי את הראש, אני עוצמת עיניים לא מאמינה שהוא נותן לי ככה לגעת בו, להרגיש אותו, לשכב ברוגע איתו. אנחנו שוכבים, מחובקים מדברים. הוא נעים לי ואני רוצה שהרגע הזה ימשך לנצח ולא יפסק. הוא רוצה לשמוע הכל על מה שהיה אתמול. אני מעדנת ככל יכולתי במילים אבל החוויה והתחושה אמיתית. אני באמת מרגישה יותר מוגנת בידיים שלו, אני מרגישה במקום הנכון, אתמול היה מזויף, אתמול היה כדי להתריס כי פחדתי שלא אפגוש אותו שוב.
"לקקי את הישבן" הוא מצליף, אני יורדת בהיסוס משוכנעת שהוא מתכוון כמו בפעם הקודמת, לחזור למקום שלי, לחזור להיות עם הלשון בתוך חור התחת שלו "לא שם כלבה! בחוץ" אני שואפת אוויר בהקלה וניגשת למשימה. לשון, ריר, ופנים אחד הם. אני נהנית ומושפלת בו זמנית כל הפנים שלי מענגות לו את הישבן ואני עושה זאת במסירות גדולה, מודה לאל שהלשון הקצרה מדיי שלי לא צריכה להיאבק פעם נוספת להיכנס לו לתוך חור התחת. אחרי נצח של ליקוקים ומעבר מלחי ישבן אחת לשנייה כשכל הפנים שלי לחים מהרוק שלי הוא מכוון אותי להחדיר לו את הלשון, אני לא מאמינה שאני צריכה לעשות את זה, שוב מערערת בסיבה שבכלל אני נמצאת כאן אצלו, הסיבה שבגללה טסתי מהבית אליו כדי לרצות אותו כל זה בכוח פנימי וחשוך שמניע את מעשיי. אני מחדירה את הלשון לחור הרך, בדיוק אתמול קראתי על זה אחרי ששיחקתי אותה יודעת מה זה 'רימינג' עם חבריי הגאים. אחרי שקראתי ולמדתי פתאום זה הפך להיות מאתגר, הפרקטיקה של העינוג יותר ברורה לי ואני מיישמת את זה עליו, משתמשת בשפה העליונה שלי כדי להגביר את הלחץ ואת העונג. עוד אלתור. הוא גונח בהנאה. ."קרין! את טובה, את עשית את זה הרבה?" אני מפסיקה לרגע מצחקקת, "אני מאלתרת" אומרת במבוכה ובניצחון בו זמנית, חוזרת למקומי עם הלשון שלי בתוכו. אני כל כך שמחה שהוא ציין את שמי. זה הופך את המצב לכל כך אינטימי. השם שלי שמתגלגל לו על הלשון עם הקול הכל-כך מיוחד ומצמית שלו. אני יכולה להקשיב לקול הזה שעות, קורא בשמי בהתפעלות, מצווה עליי והכי מרטיט זה כשהוא צוחק בצחוק הכובש שלו, זה לבד הופך אותי ליותר רטובה, יותר מוכנה.
הוא מעלה אותי למעלה, מחבק, אחר כך מוריד אותי לזין שלו, "כשאת פה זה המקום שלך, את מבינה?" הוא צוחק, "את אוהבת שאני משחק לך ככה בראש?" לקח לי רגע לקלוט למה הוא מתכוון כשבוא אומר את זה. רגע אני חברה שלו מחבקת ומלטפת ורגע אני הזונה שהראש שלה בתחת או הפה שלה עוטף את הזין שלו. האם אני אוהבת את זה? אני לא יודעת. הזין שלו בתוך הפה שלי, הוא מזיין לי את הפה שוב, בתנוחה שאף פעם לא הייתי בה. אני מוצצת תוך כדי שכיבה במיטה, זה כמו להירדם עם מוצץ בתוך הפה רק שזה הזין לו ואני לעזאזל בת עשרים ושמונה ולא בת ארבע עם סימן מציצה אדום מהמוצץ. אבל לומר את האמת אני מוצאת את זה נעים ואולי אפילו מרגיע. הוא ממשיך לשחק לי בשיער עם הידיים החמות שלו ואני מתענגת מהמגע. הוא עמוק בתוך הגרון שלי, אני מחרחרת קלות הוא יוצא מעט ואז חוזר, אני מחליטה ללמוד ליהנות מהסיטואציה ונותנת לגוף שלי לזרום עם הזיון פה הזה לפני השינה. הוא מעלה אותי שוב.
"תנשכי לי את הפטמה"
אני הלומה מהבקשה, לא יודעת איך להתחיל, עכשיו אחרי שגיליתי שהוא התחיל כנשלט אני מבינה מאיפה הבקשה נובעת. אני עולה למעלה מנשקת את הפטמה, נושכת קלות.
"תנשכי חזק! אל תפחדי" אני מנסה, פוחדת פחד מוות שהשיניים שלי יזיקו לפטמה הרכה שלו. אני לא היא, אני לא מסוגלת להכאיב פיזית לגבר שאיתי. גם אם הוא משחק לי בראש, גם בעולם הזה של האלימות, אני לא מסוגלת. אני לא יכולה לבצע פעולה ללא תכלית. הוא קולט שאני לא מצליחה. הוא צוחק עליי. אני מגיבה בחיוך נבוך. הוא מושך אותי אליו מצווה שוב לחבק, כעת אני כבר יודעת את המשימה. עליי לאחוז בכל הכוח.
"קר לך? לכסות אותך?"
"אני מהנהנת" המומה. מה קורה פה? מי זה שהשתלט עליו? זה לא מגיע לי. אני יודעת שהוא כועס, כועס מאוד אפילו. הוא נותן לי ליהנות מהספק, אני יודעת את זה, אני פשוט לא יודעת עד מתי. בינתיים אני זורמת עם זה בכל נפשי וגופי. אני רוצה עוד מהאדון הזה. מהבעלות הזו על הגוף והנפש שלי. הבעלות המחבקת, הדואגת המלטפת. השמיכה שלו על כתפי הוא עוטף את עצמו בי ושואל בקול רגוע, "כשאמרת לנהג מונית שאת באה למצוץ לי זה יותר חרמן אותך או יותר השפיל אותך?"
"לא זה ולא זה. זה גרם לי להרגיש עוצמה" עניתי מרוצה מעצמי כי ידעתי שעכשיו סקרנתי אותו.
"למה?"
"כי אני לא שמה עליו"
"ואם הייתי אומר לך למצוץ לו היית עושה את זה?", אני שותקת
"אל תפחדי, תגידי את האמת, אני רוצה לשמוע"
"לא"
"ורק לעשות לו ביד?"
"גם לא"
אני לא משוכנעת אם הוא מרוצה מהתשובה שלי אבל אני בכל מקרה מנצלת את מצב רוחו הנוח ושואלת אותו על אתמול, "איך היה הדייט אתמול?"
"היה נחמד, הלכנו לשתות, זו מישהי בת 21 מהאתר"
אני נושמת לרווחה, מישהי מהכלוב, לא ונילית, לא אלטרנטיבה זוהרת לעולם שזה עתה אני עושה בו את צעדיי הראשוניים.
"ישבנו שתינו יין, התנשקנו, אפילו לא זיינתי אותה"
הדם שלי מתחיל לבעור 'שתינו יין?' הם שתו יין? מה נסגר? הוא הלך ושתה יין עם הכלבה הצעירונת הזו שעדיין לא ניגבו לה את החלב מהשפתיים? אני סוערת מבפנים, שומרת על הסערה שלו תצא, כועסת עליו, כועסת בעיקר עליי. איזו סתומה אני, איתה הוא הלך ושתה יין ואני כמו טיפשה עליתי ישר לדירה שלו. אלוהי ההלקאה העצמית יושבת מתענגת ומפטירה לעברי 'אמרתי לך'. אני מחניקה את העצב ואנחנו הולכים לישון חבוקים. הוא לוחש לי שאם אנחנו נרדמים אז אני צריכה להעיר אותו במציצה, עד שהוא גומר. כשהוא גומר אני צריכה לקום להתלבש וללכת. אני נבוכה מהדיוק שבהוראה, לא מעוניינת לזוז ולו מילימטר מגופו החם והנעים ומוכנה לעמוד במשימה. עוד משימה שלא ביצעתי מעולם, לא אצלו ולא עם אף אחד.
הוא נרדם ואני אכולה מבפנים. אני כל כך רוצה להישאר לישון, מצד אחד אני כמהה לבוקר שיגיע ואעיר אותו במציצה, אציג את המיומנות החדשה שגיליתי שיש לי, אבל מהצד השני, הרכב שלי עומד במקום אסור כי חשבתי שזה רק לשעה, שאני באה לענג אותו וללכת. האם מה שקורה פה שווה את עלות הגרירה? חוץ מזה אני חייבת להשתין ולא מעיזה לזוז, אני לא זזה ממנו עד שהוא לא נותן לי אישור. אני משוכנעת שלקום מהמיטה, שכל כך נעים לי בה, על דעת עצמי וללכת לשירותים יגמר באסון, מה גם שאני מצליחה עוד להתאפק. יד שמאל שלי מלטפת את הגב החשוף והרך שלו, יד ימין חובקת אותו מאחור וצובטת לו קלות בפטמה. כפי שהוא ציווה עליי לפני שנרדם. אני שוכבת מאחוריו בכפיות מחבקת אותו. כל כך נעים לי והעייפות מתחילה להשתלט עליי. היד שלי נופלת ומפסיקה לצבוט. הוא מגיב בתנועות קלות מתוך שינה, אני מבינה שזו הדרך להעיר אותו. אני נותנת ליד שלי לפול על החזה שלו ואז מחזירה אותה בחזרה לפטמה, כך בערך חצי שעה כשהעייפות גוברת היד משתחררת ועוזבת את הפטמה והוא נע מתוך שינה ואני רוצה לא רוצה לתת לה להשתלט עליי. חוסר שביעות הרצון שלו מהשינויים התכופים במגע ניכר והוא לאט לאט נע יותר ויותר. הצלחתי במשימה. הוא התעורר.
אני: אתפשט מול המראה ואשלח לו תמונה
היא: 'שלום תודה' ותמחק את השיחה.
אני: יורדת לו בלהט בחדר המדרגות
היא: הולכת, לא לפני שהיא אומרת, 'את זה יעשו עבורך הזונות האחרות'
אני: מתחננת בלהט שיזיין אותי בכל חור
היא: 'לא רוצה לא צריך' ומתבאסת חרמנית
אני: כנועה, מלטפת, סוגדת ומענגת
היא: מתיישבת עליו ומתחילה לבצע בו את זממה
אני: על הרצפה על ארבע ועל שש
היא: עומדת זקופה ושורפת אותו עם העיניים שלה עד שהוא עולה באש.
אני: בבית כל היום מחכה להודעה, לאות חיים שהוא רוצה בי שהוא יקרא לי
היא: בעבודה מרוכזת בקריירה, מחלקת הוראות והזמן בורח לה
אני: שייכת למישהו. לעיתים מחבק, לעיתים סוטר אך בעיקר מחזיק בכל נימי נפשי
היא: בודדה. לא שייכת לאף אחד ואף אחד לא שייך לה. היא רוצה להיות אני.
אחד סימן כחול מימין לפטמה השמאלית, לידו שטף דם אדמדם.
אחד סימן כחול גדול מתחת לפטמה הימנית
שלוש סימני נשיכות מכחילים במותן שמאל, בקו ישיר לטבור
אחד סימן נשיכה גדול, כחול על צלע ימין
ארבעה סימנים כחלחלים ירקרקים על ישבני השמאלי שניים נוספים על החלק התחתון של ישבני הימני.
שלושה סימנים כחולים על הירך הפנימית בסדר גוונים עולה (מהכהה אל הבהיר)
עשרות שריטות לאורך הגב
שבע לאורכו ולרוחבו של הישבן
אחד גב תפוס מכניעה מוחלטת והשתחוות לאדון
ושני סימני חגורה, אות קין לבגידה.
ארבע עשרה דקות. זה הזמן שלקח לי להגיע אליו מהרגע שקיבלתי את ההודעה. יצאתי מהמיטה החלפתי את הפיג'מה, סידרתי את השיער, צחצחתי שיניים, נסעתי אליו ומצאתי חניה. לא מצמצתי אפילו. זה כמובן אחרי ששעה קודם אמרתי לעצמי שדיי. הבנת את הקטע. מיצית ואת לא פוגשת אותו או אחר. ארבע עשרה דקות.
"אני בא במונית. אני רוצה שתגידי לנהג שבאת למצוץ לי"
איך מגיבים לדבר כזה? אין סיכוי שאני עושה את זה. אמנם טסתי אליו אבל פיתחתי עמוד שדרה ביום וחצי שלא התראינו. אולי בעצם זה לא עמוד שדרה אלא ניסיון עז להתחמק ממה שאני לא מוכנה לעשות. ממה שניראה לי משפיל מדיי. הוא הגיע לפני. אני רואה את המונית מהקצה של הרחוב. מאטה את הקצב. נעה הכי לאט שאני יכולה. אלוהים, למה הוא מחכה במונית, הוא כבר הגיע! נושמת לרווחה כשאני רואה אותו יוצא. הוא קולט אותי, אני לא יכולה להמשיך בקצב האיטי ועוברת לקצב רגיל. התרגיל שלי נכשל. הוא ממשיך לעכב את הנהג.
"רצית לספר לנהג למה באת?"
אני מתכופפת לחלון, מישירה מבט אל הנהג ואומרת באסרטיביות המוכרת שלי שרחוקה שנות אור מהעולם הזה, "באתי למצוץ לו". שבריר שנייה של הלם. הוא מרוצה, מחייך מאחורי והנהג מגיב שואל אם אפשר גם. אני מסתכלת עליו במבט מזלזל ואומרת שלא. ואז פונה אל הגבר שמחליט עליי, מבחינתי השיחה הזאת מיצתה את עצמה. אנחנו פונים לבניין שלו הוא מחבק אותי סביב המותן בידו השמאלית. כל כך נעים לי. אני מרגישה תחושה של גאווה שמשכיחה ממני מעט את כל ההתכתבות בנינו לאורך הסופ"ש.
הוא רותח עליי מזעם, אני יודעת. הוא עשה לי טובה שהוא בכלל הזמין אותי. אני חשבתי שאיבדתי אותו. השתמשתי בכל מנגנוני ההגנה העצמית כדי להתמודד עם התחושה שהמפגש הקודם היה חד פעמי. מעבר לחיבוק הרך ולזה שהוא מרוצה מהאומץ שהפגנתי מול הנהג בין שנינו עומדת הידיעה הנוראית. בגדתי בו. הלכתי לשולט אחר.
"את באה לענג אותי והולכת, אני לא הולך לזיין אותך"
הוא כתב לי בהודעה לפני שהגעתי כדי לתאם ציפיות. חניתי במקום אסור, בידיעה שהוא יזרוק אותי כמו כלבה אחרי שאני אמצוץ לו והוא יגמור לי על הפנים כמו בפעם שעברה. זה לא היה אמור להיות יותר משעה. הייתי מוכנה לעשות הכול כדי לכפר על מה שעשיתי. איך אני אמורה להסביר לו שזה בגללו. אני כל כך פחדתי, הוא נעלם לי. חשבתי שאם אלך לאחר אבין שהוא לא כל כך מיוחד, שזה בעצם מה שכולם עושים. שהוא כמו כולם. הו, כמה שאני טעיתי. הוא לא כמו כולם. הוא אחר. כל כך רך ומבין ונוקשה העיניים שלו משדרות עוצמה שקשה לתאר במילים והוא מביט בי, כמה שהוא רואה אותי פנימה. אני יכולה לעמוד בראש מושפל מול מבטו המענה שעות. שיביט בי. בחדר המדרגות אני צועדת מאחוריו. "יותר מהר" הוא מצווה ואני מגבירה את הקצב."תורידי את החולצה" הו כמה אני מודה לאל על הגופייה שמתחת, אנחנו עוד בחדר מדרגות ואני ממש לא אעמוד בזה שמישהו בטעות יצא ויראה אותי בחוץ עם חזייה. אנחנו נכנסים. אני עומדת ממתינה. משפילה מבט. הוא מארגן דבר מה בחדר. נעמד מולי.
"את בגדת בי, את מבינה את זה?" סתירה מוטחת על פניי. עוד סתירה ועוד. אני נאנקת. הוא מלטף בעדינות את פניי, היד עולה במעלה הפנים עוברת ללטף את השיער והופכת למשיכה עזה בשיער שלי "עשרים וארבע שעות לא הצלחת להחזיק" הוא כל כך כועס "את מבינה איזה זלזול זה? אני השקעתי בך! יכולת לשלוח הודעה להגיד לי שאת לא יכולה להתאפק ושאני אחליט מה לעשות איתך אבל במקום זה הלכת מאחוריי הגב שלי עם מישהו אחר" עוצמת הסתירה על פניי הלמה את עוצמת הזעם במילים שלו. אני ממשיכה להשפיל מבט.
"איך הוא היה? איך היה הזין שלו?"
"סתמי" אני מגייסת את התיאור הכי מקטין נזק שאני יכולה לחשוב עליו.
"איפה הוא גמר עליך?"
"הוא לא גמר"
"מה הוא הומו?" הוא אמר וצחק תוך כדי
"הוא לא הומו" נפלט לי באסרטיביות שהייתה לא נעימה וישר התחרטתי. למזלי הוא התעלם.
"למה הוא לא גמר?"
"כי הוא עשה ביד הרבה פעמים באותו היום"
"איזה הומו"
הוא נעמד, אני משפילה מבט, עצובה, מפוחדת. הוא מוציא את הזין היפה שלו ואומר לי להחזיק.
"את יודעת מה זה?" אני מחכה בכמיהה להסבר "זה זין אמיתי, של גברים אמיתיים, לא כמו של האפסים שאת הולכת אליהם".
"מה זה?" הוא שואל אותי
אני מגיבה באוטומט "זה זין אמיתי, של גברים אמיתיים, לא כמו של האפסים שאני הולכת אליהם". הוא צוחק מרוצה "יפה". מחזיר את האיבר שלו לתוך המכנס.
"תתפשטי. מהר".
אני מתחילה להסיר את הגופייה השחורה הצמודה. מניחה את הנעליים בצד. עומדת מולו בחזיית התחרה הורודה שלי. "או! זו חזייה זנותית, שמתאימה לזונה שאת" הוא מציין בעודי נאבקת בתפס של החזייה.
"יותר מהר, את הכל!" אני מסירה את הג'ינס והתחתונים בתנועה אחת.
"בואי אליי, תסתובבי ותעמדי מולי עם הגב"
אני נעמדת במבט מושפל, מתרגשת מהמעמד. אני, חשופה, גופי החלק והרך ניצב מולו. אני כל כך נהנית להיות ערומה מולו. להראות לו את גופי להגיש לו אותו להנאה ולשימוש.
"מה זה? מה הוא עשה לך? הוא הוריד לך דם?" הוא בוחן את הישבן שלי בקפידה.
"לא! מה פתאום!" אני עונה בבהלה. אני הסתכלתי על הסימנים שנותרו אתמול בלילה. היו רק סימני כפות הידיים שלו. לא יותר.
"עם מה הוא הרביץ לך? תעני לי זונה!" אני מבוהלת מזה שאני חשופה ככה מולו. מזה שאות הבגידה מוטבעת בעורי לעיניו מזה שלא שמתי לב ולא שמרתי על עצמי והגעתי למצב שבו נפצעתי עד דם. לעזאזל עם סף הכאב שלי. אני מוכנה לספוג ולספוג.
"היה לו שוט, הוא הרביץ לי עם היד והייתה לו חגורה"
"זה מהחגורה! את נתת לו להרביץ לך עם חגורה?" מכה נחתה על הישבן השמאלי שלי. עוד מכה סימטרית על הלחי הימנית של הישבן שלי.
"תתקרבי, אני רוצה שתשבי עליי" אני מופתעת מהבקשה ומתיישבת בעונג הוא מצמיד את הגוף שלי לשלו. איזה שלמות. הידיים שלו על השדיים שלי, אוחזות בתחילה בעדינות ואז מתחילות לצבוט בחוזקה שאני לא מצליחה לתאר. אם פטמות יכולות לנשור אז זה יקרה עכשיו, הכאב כה מר, אני נאנקת, נצמדת אליו עם הגב מנסה לבלוע זעקה. אני רוצה לבכות אך עיניי יבשות ואינן משתפות פעולה. הוא מרפה, חוזר ללטף. יורד עד כפות רגליי ומחדיר את הציפורניים שלו. הוא מושך אותן מעלה מעלה עד לקו השדיים שלי. הוא חוזר על הפעולה. אני סובלת בכאב. מתקפלת. הוא חוזר על הפעולה גם בגב שלי. מתכופף אלי שורט, העור שלי בתוך הציפורניים שלו. הוא נושך אותי. הכאב מהנשיכות של הפעם הקודמת עדיין קיים במעומעם בגופי והנה הוא מטביע בי נשיכות חדשות.
"תסתובבי"
אני מסתובבת הוא אוחז לי בפנים, מביט עליי. מחזיק לי בפטמות. צובט. מכאיב ומענג בו זמנית. אני נקרעת מהכאב.
"אני רציתי לתת לך לרדת לי במדרגות ולהעיף אותך, את קולטת שאת בגדת בי?"
אני משפילה מבט ומתחילה להתחנן "אני כל כך מצטערת, אני עשיתי את זה בגללך. אני פחדתי שאתה לא רוצה אותי יותר" הקול הזר-מוכר חזר לפי."סליחה אדוני, אני כל כך מצטערת...סליחה אדוני" שוב עיני היבשות מאכזבות את הכמיהה שלי לבכות. אני מרגישה כל כך רע עם עצמי. אלוהים איך זה יכול להיות שאני גם נקרעת מבפנים מאשמה וגם מודה לאל שאני בין הידיים שלו מוחזקת. אני הזונה שלו, אני הכלבה שלו אני הכלי קיבול שלו. הוא מחזיק אותי והידיים שלו הם שלמות. הוא מלטף ומענג ומכאיב ומלטף, אני רוצה למות עכשיו בידיים האלה. ברגע הזה של הכפרה. הוא רחום. הוא דואג לי הוא מביט בי במבט בוגר. מבט מייסר שמרגיע עם זיק של איום. אני מאוימת. הוא באמת כועס. זה לא משחק. זה באמת עבר את הגבול ואני רק מתחילה ללמוד גבולות מה הם.
המשך יבוא...
"21:15 את מחכה במקום שקבענו"
"אל תאחרי"
"ברור" סימסתי בחזרה.
הבטן שלי בוערת מהבוקר. בציפייה לפגישה הזו. אחרי כל כך הרבה שיחות עם גברים מצאתי גבר שמתאים לי. הרוטינה של שיחה קצרה, מעבר למייל, תמונה החלה להימאס עליי. התחלתי להרגיש שכולם יצורים אבודים שלא מצליחים לזיין בעולם האמיתי ומחפשים פה מישהי שזקוקה למשהו אחר כדי לשפוך עליה זרע.
הוצאתי את החוטיני שקניתי במיוחד, ורוד בהיר תחרה. מאז גיל 15 לא לבשתי חוטיני. ההחלטה לחזור אל התחתון החושפני נבעה מהרצון לענג, למצוא חן. התגלית הזו שאני אוהבת שמשהו מתחכך לי בין הישבנים בגיל מאוחר.
"מה עמדתנו על גרביונים?" שלחתי בעודי מנסה להחליט מה ללבוש כדי שירצה אותו.
"אמרתי לך שתפתיעי אותי!" הוא ענה בהנחתה. מבוכה קלה עלתה בפניי. אני רוצה לרצות ואני צריכה להחליט כל כך הרבה בעצמי. יצאתי לתחנת האוטובוס שמובילה למקום המפגש. קצת מוקדם מדיי מההתרגשות, מחככת את שפתיי זו בזו כדי שהאודם הורוד שלי יתפשט על כל השפתיים שלי. לפתע פחדתי שהאוטובוס שלי יאחר, בעיקר מהמשמעות של לאחר לו. עליתי לאוטובוס ומלפני ישבו שלוש בחורות צעירות, שיער בלונדיני חלק, עם פן. אחת מאופרת למשעי, רגלים ארוכות בגרביונים שקופים, חצאית קצרצרה, חולצה שמציגה חזה יפה, מעיל קצר עם פרווה ואודם אדום וסקסי. כמה שהיא מושכת, כמה שהיא בלבוש הזנותי, אותו לבוש זנותי שהתבקשתי ללבוש. פתאום חששת, 'מה אם לא התלבשתי נכון? מה אם המעיל הלונדוני שלי מסתיר את הניסיון העלוב שלי להיראות זנותית?'.
הגעתי למקום המפגש והמתנתי. 21:15 בדיוק סימסתי שהגעתי לנקודת המפגש. הוא הגיב אחרי שלוש דקות. העביר את ההוראות הבאות. 'תעלי לקומה החמישית, הדלת תהיה פתוחה, את תשמעי מוזיקה, תיכנסי, את תיראי אותי יושב על הספה, תשבי על הברכיים מולי, תגיעי בדיוק בזמן'. הלב שלי החל לדפוק מהר, בכלל רציתי שנשב קודם, חשבתי שהוא ירד לפאב מתחת לבית שלו ושנשתה משהו כדי להתחמם ובעיקר כדי להכיר. לראות שלא מדובר בבחור הזוי, או שאני לא בסכנה. הוא הרגיע. אמר שאעלה, שאם ארגיש לא בנוח אוכל ללכת בכל שלב. התלבטתי לשנייה, לחצות את הגבולות שלי כבר עכשיו אומר שאני מסתכנת. תמיד חייבת לשמור על גבולות הברזל. החלטתי ללכת עם הלב ועליתי לקומה החמישית בהיסוס. הדלת הייתה פתוחה, המוזיקה מבפנים הייתה נעימה ומבחוץ היה ניתן לראות את אור הנרות המרצד. האווירה הרומנטית כל כך סותרת את מה שעומד להתרחש בדירת החדר הקטנה. הלב שלי נעתק מהתרגשות ומחשש. הוא ניגש אליי. פחדתי, לא הבנתי איפה לשבת ואיך. הוא הוביל אותי פנימה והתיישב על הספה. התיישבתי מולו על הברכיים. הרכנתי ראש. ידו השמאלית החלה מלטפת עם צידה האחורי את הפנים שלי, בעדינות שלו חשתי כמותה כבר שנים, כל כך הרבה רוך. הוא הושיט את היד השנייה ועם האצבע המורה הרים לי את הסנטר בעדינות. 'נו, מפחיד?' הוא אמר בחיוך, אני השבתי בשלילה עם הראש. כנועה. מפוחדת. 'כמה הלב שלך דופק?' הוא שאל, "עשר" השבתי כשפניי מופנות אליו, מתנחמות במגע המענג. הוא הושיט יד ונגע בחזה שלי, לחץ את ידו אל פעימות ליבי. "ניראה לי שתשע וחצי" הוא אמר בהחלטיות. "את רוצה לשתות משהו?", הנהנתי. חששתי להוציא הגה מהפה. שמא הרגע הנעים, המענג, הרגוע יסתיים מהר מכפי שאני מוכנה. הוא הגיש לי כוס יין אדום. אני ישובה בין רגליו, שותה. הוא מלטף אותי, מחייך חיוך רחום.
'מה לבשת לכבודי?' הוא שאל בעודו לוגם מהבירה שלו, 'חולצה שחורה חשופה' עניתי במבוכה, נזכרת בבחורה מהאוטובוס, חוששת שלא עמדתי בציפיות. החלתי לפתוח את המעיל ולהסיר אותו. הוא ראה את שדיי הגדולים, העגולים נוצצים מבעד לחולצה החשופה. 'כל הכבוד', הוא אמר. אני התרגשתי מכך שהצלחתי, לגמתי עוד מהיין האדום, הוא נעמד בינתיים הצמיד את איבר מינו הזקור מתחת לג'ינס לפנים שלי. 'את רואה מה את עושה לי? הצלחת במשימה'. נשמתי לרווחה. הצלחתי. עמדתי במשימה. הוא הושיט את ידיי לאחור וחיבר אותם באזיקיי עור נעימים, הידק ובחן שהדם עדיין זורם בעורקיי.
הוא התרומם, נעמד מולי, הוא גבוה ואני על הברכיים. היד המלטפת על הפנים שלי, מלטפת את השפתיים שלי ואצבע ראשונה נכנסת לי לפה. 'תראי לי איך את מוצצת'. ואני מחזיקה את האצבע הטעימה שלו בפה ויונקת אותה, מלקקת ומוצצת. אצבע שניה נכנסת פנימה ומגבירה את התשוקה שלי, הוא מזיין לי את הפה עם האצבעות, נענה לתנועת היניקה שלי, מכניס אצבע שלישית, ממשיך בתנועה ולאט לאט מפשק לי את השפתיים, אני מופתעת מהתנועה החדשה לא מבינה לאן הוא חותר עד שאני מרגישה את איברו הזקור בתוך פי. "תמצצי" הוא מצווה. הפה שלי נמוך החל במשימה, בחוסר ביטחון בשל הראשוניות בעולם השליטה וגם כי כבר זמן רב נמנעתי מלרדת לגברים. תחושת הזין בפה והידיים המכתיבות את הקצב עוררו בי כל כך הרבה השפלה בעבר שפשוט לא הייתי מוכנה לחזור לזה. אבל בשבילו, עם ידיו המלטפות את פניי הייתי מוכנה הכל. רציתי לנסות. "בלי שיניים" הוא ציווה בזעם. "פעם הבאה את תחטפי סטירה", אני כל כך מנסה ומשתדלת, אני ממש רוצה לענג אותו. הוא משך אותי בשיער כלפיי מעלה כדי שפעולת המציצה תתאפשר ביתר קלות, הכאב החד מהמשיכה עורר את חושיי. הגוף כואב ולמטה אני נוזלת. הוא הוציא את הזין הגדול שלו מהפה שלי והחל להצליף איתו בפנים שלי. מעולם לא עשו לי את זה. התחושה לא הייתה משפילה, היה בה משהו מיוחד. אני לא מכירה אותו, אפילו לא יודעת את השם שלו אבל משהו בגבר הזה גורם לי להתמסר. אפילו לתחושת הזין שלו המכה בפניי יש תחושה מיוחדת, נעימה. גדול, חלק וזקור, סוטר לי ואני רק רוצה עוד. הוא מתרחק, מחזיר יד מלטפת לפניי, בידו הפנויה הוא מושך את החולצה שלי כלפי מטה ושולף את השד השמאלי שלי מהחזיה. הוא מגיש את השד לפיו הרך, המענג ומוצץ לי את הפטמה בריכוז, לאט לאט שיניו מתחילו להיסגר על הפטמה ולנשוך בעוצמה הולכת וגוברת. אני משחררת אנקה והוא מגביר את הכאב. אני מרגישה שאני לא עומדת בזה. הוא משחרר רגע לפני שהכאב נהפך חד מדיי. אני תוהה בלב איך הוא יודע להגיע לשיא ולשחרר.
הוא מושך אותי מהאזיקים כלפי מעלה ומתיר אותם. דורש שידיי יהיו למעלה על מנת שיוכל להסיר את החולצה. הוא מושך למעלה והחולצה נעשית מעט צפופה סביב השדיים, הוא מושך בחוזקה ומצמיד אותי אליו, אל האיבר הזקור שנמצא צמוד לישבן שלי. אוחז בשדיים שלי, מצמיד את כל כולי אליו. אני נאנקת בהנאה. אני רוצה שהגבר הזה יחזיק אותי ככה לנצח. יחזיק ולא ישחרר. הוא ממשיך אל עבר המכנס ומסיר אותו בעדינות, חושב את שני הישבנים שלי ואת החוטיני שקניתי במיוחד עבורו. הוא אוחז בישבנים וסוטר להם קלות. ליטף עדין ורך, סטירה, ליטוף עדין ורך סטירה, בכל סטירה אני נאנקת וכואבת מפוחדת. בכל ליטוף אני יודעת שהסטירה עומדת להגיע ואני נקרעת בין תחושת הנחמה של היד שלו לבין הכאב שעומד להפציע על ישבני. הוא מסיר את החזייה ומסובב אותי. "תביאי את הפתק שביקשתי ממך לשמור בתחתונים", אני מוציאה בצייתנות את הפתק שהטמנתי בתחתון כפי שהוא ביקש ממני. פתק עם מסר על הציפייה שלי ממנו לאותו הערב. הוא ישוב מולי. קורא בעיון את הפתק ואני אכולת ציפייה. האם אצליח להעלות חיוך של סיפוק על פניו כפי שביקש או שמא אעלה את חמתו. שפתיו מתעגלות לכדי חיוך ואני נרגעת. מרוצה מההצלחה שלי לספק אותו במעט שאני יכולה. הוא מסיר את התחתונים ממני וחושף את איבר המין שלי. איבר שמעולם לא היה נקי ומסודר כפי שהוא היה באותו ערב. מגולח למשעי מלבד עיגול קטן של שיער שאף הוא מקוצץ ומסודר. הוא לא מרוצה. הוא דרש איבר חלק לגמרי ואני בשל חוסר הניסיון והחשש דרשתי לשמור על המעט הזה. הוא בדק את רגלי לוודא שהן חלקות ונעימות כפי שדרש. לאחר הבדיקה הוא משך את ידיי לאחור וחיזק את הקשר של האזיקים בחזרה. משיכה חזקה בשיער הוציאה אותי מהנחמה של המגע המסור והמנחם. הוא משך אותי בכל הכוח ואני הרגשתי שהשיער עומד לאבד מגע עם הקרקפת. הוא דחף אותי בחוזקה על המיטה והחל להצליף בי עם השוט. הצלפות קטנות, ראשוניות. הצלפות לזונה מתחילה. זונה מתחילה כמוני. החל בהצלפה בישבן. כעת הליטוף היה עם רצועות השוט. הצלפה, ליטוף, הכאב מתגבר. הצלפה עם כל השוט, הצלפה נושכת וכואבת במיוחד עם קצה השוט. עובר לאט לאט לגב. ליטוף הצלפה. הצלפה, הצלפה. הקצב גובר. נמשך קורע לי את הגב. ובכל הצלפה אני נאנקת מכאב. יד לופתת בצווארי, הפה שלו צמוד לאוזן שלי "אם את לא שותקת עכשיו אני דוחף לך כדור לפה" הפחד מזה שיכניסו לי כדור לפה הרגיע את צעקותיי. "אני הולך להעניש אותך עכשיו" הוא אמר בנחרצות, "אני אמרתי לך להגיע עם כוס חלק ואת לא עשית את זה. אני אצליף בך עשר מכות חזקות עם השוט. את תספרי את ההצלפות ובסוף כל הצלפה תקראי אדוני, ברור?"
"כן"
"אני מתחיל"
הצלפה נחתה על המותן שלי
"אחד" אמרתי בכאב
"אחד מה?"
"אחד אדוני"
"זה לא נחשב, מהתחלה"
שקט. המתנה. הצלפה שמחדירה כאב חד בלחי הישבן השמאלי שלי.
"אחד אדוני"
"יפה" הוא שיבח.
הצלפה נשכנית עם הקצה בלחי הימנית של הישבן.
"שתיים אדוני"
ליטוף עם רצועות השוט על הגב שלי. "אההה..." זעקתי בכאב, דמעות עולות בעיניי.
"זה לא נחשב" הוא אמר בזעם, "לא ספרת" מטיח בחוזקה הצלפה נוספת.
"שלוש אדוני" החנקתי את הצעקה והצלחת לספור.
ליטוף עם רצועות השוט השחורות, מגע רך על גבי, הצלפה רביעית על הגב. הצלפה חמישי על הישבן. דממה. ראשי מופנה קדימה, אני לא רואה מה מתרחש. מרגיש כמו נצח, הרצועות לא משייטות על גבי. בום. נחתה ההצלפה על הישבן לי. הדמעות החלו לזלוג ואני המשכתי לספור. הצלפה רכה יותר עכשיו. ההצלפות השמינית והתשיעית בקצב. שוב דממה. אני לוקחת נשימה עמוקה. השוט נחת לי על הגב בעוצמה שלא חשבתי שניתן להרגיש. הזעקה והספרה יצאו מפי יחדיו. אני שכובה על המיטה. ידיים למעלה. דמעה זולגת על לחיי הימנית. הזמן עצר מלכת עבורי. המוזיקה הנעימה ברקע מתנגנת ומערערת את הכאב הרב שאני חשה. אני לא שומעת אותו. אני עוצמת את עיני. לא יודעת למה לצפות.
אצבע חדרה לתוך איבר המין שלי. מעסה מבפנים. עוד אצבע מענה אותי בעונג. הנוזל השקוף מרכך את החדירה. הן נכנסות ויוצאות. קולי חזר אליי ואני נאנקת מסיפוק אחר הכאב הרב שספגתי. הוא משעין את גופו על גבי עולה אט אט למעלה עם פיו שמחלק נשיקה נשיכה לסירוגין. נשיכות כואבות, מייסרות. הוא מגיע לאוזן שלי. נושך בעוצמה. לוחש, "את כל כך רטובה, את לא גומרת עד שאני נותן לך אישור, מובן?" אני מהנהנת בראשי ועונה "כן" חלוש.
הוא מתרחק, נעמד מאחורי, בזווית העין אני רואה אור חלוש מתקרב אליי, אור רך ומענג של נר, הרוך הפך לסיוט כשהשעווה הרותחת החלה לטפטף לי לאורך הגב. הוא מטפטף לי על הגב ועל הישבן, משרטט את הקווים האדומים ביותר שנותרו מהשוט. אני זועקת בכאב.
"איזה יפה זה על הגוף שלך" הוא אומר ואני סובלת מהכאב אך נהנית מהמחמאה המפתיעה.
"לא מגיע לך שאני אזיין אותך"
אני מופתעת מהתפנית הפתאומית. הזין שלו היה בפה שלי, האצבעות המפנקות שלו היו בתוכי ופתאום אני עלולה לאבד את זה.
"את רוצה שאני אזיין אותך? תתחנני" הוא ממשיך לטפטף לי על הגב. ואני בקול שמרגיש לי שיוצא מפה אחר מתחילה להתחנן. "תזיין אותי, בבקשה אני מתחננת, אני כל כך רוצה אותך בתוכי, אני חייבת להרגיש אותך. בבקשה אני מתחננת... אני רוצה שהזין הגדול והיפה שלך ימלא אותי, יכנס עד הסוף... בבקשה אני מתחננת"
הייתי בהלם, אני אמרתי את זה עכשיו? לא הייתי בטוחה אבל זה עשה את העבודה. חדירה עמוקה וכואבת לאיברי, הלוך ושוב, יוצא ונכנס בעוצמה בכאב ואני ממשיחה לגנוח בעוצמה חלושה חוששת עדיין מהאיום של הכדור בתוך הפה. הוא חזור לגב עם נשיכות חותכות וחודר אלי פעם נוספת בעוצמה, בתנועה אחת. ממלא את כולי באיבר הזקור שלו. מתענג על המגע הנוזלי ולוחץ של האיבר שלי. הוא יוצא כמעט עד הסוף ואז שוב חודר בעוצמה עד הסוף, מתחיל להגביר את הקצב ממשיך לנגוס בגבי. מזיין אותי. "את אוהבת שמזיינים אותך, זונה קטנה?"
"כן" אני עונה תוך כדי גניחות. אני מגבירה את הגניחות ומגיבה לתנועה שלו עם תנועת ישבן, הוא מחטיף לי סתירות על הישבן, ואני בתנועה זרה לא מנסה רק להצמיד את ישבני אליו, להרגיש את נחת זרועו ואת התחושה המענגת של הזין שלו בתוכי.
הוא יצא. החל יורק על פי הטבעת שלי, יורק ומעסה, יורק ומעסה. כאב חד של חדירה. הזין שלו נכנס מעט פנימה. הוא מתחיל לדחוף, חודר בעוצמה. אני צורחת מכאב. הישבן שלי רגיל לכניסה של עצמים זרים אבל לא בכזה גודל.
"לאט" אני מנסה לבקש
הצלפה בישבן בתגובה. "אתה בכלל צריכה להגיד תודה שאני מזיין אותך בתחת זונה קטנה", הקול הזר בתוכי חוזר ומבקש "בבקשה תזיין אותי בתחת, אני מתחננת... אני חייבת להרגיש את האיבר שלך בתוכי... בכל מקום... בבקשה תזיין אותי חזק בתוך התחת... אני רוצה את כולו בפנים"
בתנועה אחת חזקה כל האיבר שלו נמצא בתוכי, בתוך הישבן שלי. אני נרגעת בגלל שההתמקמות בעומק הזה קלה יותר מהדרך פנימה והוא מחיל להתנועע בתוכי, הכאב הופך להיות מענג. הוא מחזיק לי במותניים ומושך אותי אליו. בעוצמה בחוזקה גברית. ידיו מושכות אותי ומושכות. אני לסירוגין כואבת לסירוגין מתענגת על הזין שלו שממלא אותי. ממלא אותי כל כך חזקה, כמהה שהוא יגמור לי בתוך הישבן אבל הוא יוצא. משאיר אולי קשורה על המיטה. ריקה. חסרת איבר בתוכי.
בזוית העין אני רואה שהוא מנקה את עצמו. בתנועה אחת הוא מרים אותי מהמיטה ומושיב אותי חזרה בין הברכיים שלו.
"תחנני שאני אתן לך למצוץ לי, שאני אתן לך לטעום אותי"
הקול הזר חוזר וזועק הוא מסתובב, מפנה אליי את ישבנו המפואר, הנקי, הנעים. בא לי לנשק את הישבן הזה.
"תנשקי" הוא מצווה כאילו בקריאת מחשבות. אני מתחילה להטביע נשיקות רכות על הישבן, ליקוק נשיקה, הוא פותח את שני הישבנים שלו ומצווה עליי ללקק אותו שם. אני נחרדת מהמחשבה. לנשק ישבן זה דבר אחד אבל הלשון שלי באותו מקום שממנו הוא מחרבן זה דבר אחר.
"ת-לק-קי" הוא כועס על ההשהייה. אני מתחילה להוציא לשון וללקק מסביב
"תכניסי את הלשון שלך פנימה" אני מחדירה את הלשון שלי לאט לאט לחור התחת שלו, מלקקת, מעבירה את כל הלשון לרוחבה על החור מנסה לדחוף עמוק ככל הניתן.
"תלמדי את המקום שלך כלבה" הכעס בקולו כל כך מאיים שאני מלקקת ביתר שאת ומחדירה עוד יותר עמוק את הלשון. הוא צוחק. "זה המקום של כלבות כמוך, תלמדי אותו" אני רוצה למות מההשפלה אבל מתה מפחד להמרות את פיו. הוא מסתובב מפשק את פי עם האצבעות שלו ובאחת מכניס את כל הזין שלו לפה. תמצצי. סתירה נוחתת על הפנים שלי "בלי שיניים אמרתי לך!" ההלם מהמכה גורם לי להתאמץ יותר, הלשון שלי מתוחה עולה ויורדת, השיניים שלי נשלחות אחורה ככל האפשר ואני מנסה להעמיק את האיבר שלו בתוך הגרון שלי. הוא מושך בשיער שלי ואני נחנקת מהאיבר הגדול שלו שממלא לי את הפה, מגיע עד הגרון שלי והוא ממשיך מזיין אותי בפה. מזכיר לי שאני הכלבה שלו. הזונה שלו, שאני אעשה מה שהוא אומר ואיך שהוא אומר ובפעם הבאה שאני ממרה את פיו ולא מגיעה עם כוס חלק הוא ילמד אותי לקח. ואני ממשיכה במלאכת המציצה. זרם קולח חם ומריר של הזרע שלו ממלא לי את הגרון הוא מוציא באחת את הזין שלו ומשפריץ לי על הפנים. העיניים העצומות שלי, הנחיריים הפה סופגים את הזרע שלו והוא צוחק למראה של פניי. פעם ראשונה גמרו לי על הפנים.
"אל תזוזי" הוא צוחק והולך להביא נייר לנקות אותי.
הוא מסיים, מצמיד אותי אליו, מלטף את השיער ואת הפנים הספוגות אך יבשות.
"נו, היה לך טוב?"
"כן" אני עונה בקול חלוש ישובה על הברכיים, מתענגת מהמגע הרך והמנחם שלו. מתמכרת. רוצה שהוא ישמור אותי לנצח אצלו. קשורה לשימושו, להנאתו.
"גמרת?"
"לא, לא נתת לי אישור" עניתי מעט מבוישת, מסתירה את העובדה שכנרה שגם אם היה אישור לא הייתי מצליחה לגמור.
"יפה מאוד, לא מגיע לך, לא עשית מה שביקשתי, הכוס שלך לא מגולח"
אני מרכינה את ראשי, מושפלת, נכונה לקבל את העונש. סובלת ומבטיחה לעצמי שבפעם הבאה זה לא יקרה.
"את רוצה לגמור?"
"כן" אני עונה חלושות.
"אם תתחנני אני אתן לך לאונן מולי, לשעשע אותי"
"בבקשה אדוני, אני כל כך רוצה לגמור.. אני מתחננת, תן לי לגמור" אני עונה בשקט בקול הזר שיוצא מהפה שלי שאני מתחילה להתרגל אליו, להבין שהוא שלי.
"בבקשה" הוא אומר
ואני מתיישבת על הרצפה הקרה, מתחילה לעסות את איברי, לא מתעניינת בתנוחה הלא נוחה שאני ישובה בה, רק מודה לאל לתחינותיי הצליחו. מחדירה אצבע אחת, מכניסה ומוציאה, מנסה לענג את עצמי, נותנת טפיחה קלה על איברי, לנסות לעורר אותו. הוא רטוב בהחלט ומגיעה לנקודות קטנות של עונג אבל רחוק שנות אור מגמירה. אני מביטה בו, בגבר שהתחלתי לפני זמן קצר לקרוא לו אדוני, מבט של חוסר שביעות רצון מתפשט לו על הפנים.
"אני סופר עד 20 ואת גומרת, אם לא אז את לא תגמרי בכלל, ברור?"
"ברור, אדוני"
הוא מתחיל לספור, אני עושה מאמץ כביר, הספירה והלחץ מביאות אותי לשיאים חדשים, החרדה שהספירה תסתיים ואני לא אגיע לשיא שלי, לאורגזמה המענגת, הנוזלית מעוררת בי פחד עמוק. אני מנסה בכל הכוח, מתאמצת, מעסה, מרטיטה את איברי, מתחילה לגנוח כדי ליצר לעצמי אווירה של סוף, של עונג.
הוא מגיע ל- 10, אני מתקרבת אבל עדיין כל כך רחוקה. המספרים חומקים מבין ידיי וכך גם האורגזמה המיוחלת. אני נשכבת על גבי. הוא מסיים לספור וצוחק.
"גמרת?"
"לא" עניתי עם הראש על הרצפה, מובסת
"אז מה זה היה כל הגניחות האלה? את מזייפת לי?"
אני מתה מפחד, זייפתי לעצמי כדי לנסות להגיע לשיא, איך אני מסבירה דבר כזה?
"לא, ניסיתי לצור לעצמי אווירה"
הוא צחק, צחוק משפיל מצד אחד אבל מהצד השני כל כך נעים, כל כך צעיר ובריא שאני רק רוצה להצטרף אליו ולצחוק גם.
"תתלבשי"
אני נעמדת, לובשת את הבגדים שלי. הוא מביט עליי בעודי עושה את זה. אני מסיימת והוא מושך אותי אליו ומנשק, ממשיך להרגיע.
הוא מוביל אותי לדלת.
"תודה אדוני" אני אומרת ויוצאת מהדירה כאובה אך מרוצה. בדרכי הביתה.
