יומן מסע

נגמלתי.
חזרתי לבדוק מה אני מרגישה. מסקרנות מעניין.

מי כתב לי.

הכוח שיש כשכותבים. כשקוראים את מה שכתבת.
כוח שאת כל כך אוהבת.
מכורה לכוח.
מכורה לשליטה.

האם הזה שניסה לשלוט מבין כמה עוצמה וכוח היה בלתת למישהו לשלוט בי?

לתת אותי, עם העוצמה האדירה שבי.

להפוך אותי לנתינה?

שולטת בזה ששולטים בי.

בעוצמה של הכאב.

בעוצמה של הבכי.

נשימה עמוקה.
שתהיה שנה טובה.

חיכיתי למעלית שתיקח אותי מהקומה ה- 37 בחזרה לעולם שלי על הקרקע. אחרי זמן קצר המעלית נפתחה ונשימתי נעתקה. מולי עמד גבר הורס באמצע או תחילת שנות השלושים שלו לבוש בחליפה בצבע אפור כהה ועניבה בצבע נייבי, הפנים שלו היו מפוסלות ושזופות, סנטר מעט מחודד אך עדיין קצת מרובע, עיניים בצבע ירוק, וחיוך של מיליון דולר. בלב שלי חלמתי איך אני נכנסת למעלית והוא לוקח אותי לרקיע השביעי, מסתכל לי בעיניים ממרומי ה- 1.80 פלוס שלו ובלי לומר מילה גורם לי להרגיש כאילו הוא חיכה רק לי. הוא מחבק אותי ומצמיד אותי לפינה של המעלית, מחבק אותי ומתחיל לנשק אותי בעדינות בצוואר. היד שלו מחזיקה בירך שלי ומלטפת אותי, עולה למעלה דרך השמלה האלגנטית שלי, מרימה את הרגל שלי ככה שתעטוף אותו ואז בתנועה קלה אני באוויר, סביבו, עוטפת אותו עם הרגליים שלי. יד ימין שלו אוחזת בראש שלי ומנשקת אותי בלהט, הלשון שלו מתענגת על הלשון שלי, יד שמאל שלו על הישבן שלי, מייצבת אותי, מצמידה אותי אליו. יד אחת שלי מלטפת לא את הגב השרירי והמוצק והיד השניה שלי מלטפת את התלתלים השטניים בהירים שלו. הוא מייצב אותי על המעקה במעלית, תופס את שתי הידיים שלי ביד אחת שלו ומחזיק אותן ביחד. הוא מצמיד את האיבר הזקור שלו אליי, מפשיל לי את התחתונים מבעד לשמלה וחודר אליי. אני לא נושמת, הוא מביט בי ומהפנט אותי עם העיניים שלו ומזיין אותי במעלית, מצמיד אותי בכל מכה למראה שמאחוריי ואני לא יכולה להסיר את העיניים שלי מהאל היווני הזה שמזיין אותי. אני בגן עדן, אני באולימפוס, לא איכפת לי עבודה, רק הוא אני והמעלית.

'את נכנסת?' קול גברי ושרמנטי מעיר אותי מהחלום הרטוב שלי, אני קולטת שעמדתי כמה רגעים ובהיתי בו בכניסה למעלית, אני נעשית אדומה כמו עגבניה בשלה בשוק הכרמל 'כן, המעלית יורדת?' אני שואלת כדי לנסות למזער את הנזק. 'כן' הוא עונה בחיוך, אני נכנסת פנימה במבט מושפל. המעלית יורדת ואני מתפללת שהיא לא תעצור באף קומה כדי שיהיו לי עוד כמה רגעים איתו לבד, עיני המושפלות בוחנות את הידיים שלו, מחפשות אחר טבעת. 'יש' אני אומרת לעצמי בלב כשאני מזהה שאין. על חגורת המכנס תלוי לו תג זיהוי של מקום העבודה שלו ואני מתאמצת לקרוא בלי שהוא ישים לב. אני מזהה את השם הפרטי, 'מיכאל' אבל שם המשפחה זה כבר אתגר גדול מדיי עבורי. הגענו ללובי. יש לי שם פרטי ופעימה אחת פחות. הוא יוצא ומחווה לי לשלום. אני מחייכת חיוך דבילי ועומדת עוד כמה רגעים במעלית. הוא התקדם אל עבר היציאה ובדלת הוא מסובב את הראש ומחייך אליי. איבדתי עוד פעימה. אני קולטת פתאום שאני עדיין במעלית ושהדלת עומדת להיסגר, הוא לא חייך עליי הוא השתעשע מזה שלא יצאתי.

אני יוצאת החוצה בזריזות. פונה אל עבר היציאה מהבניינים, אין שום זכר למיכאל המסתורי והשמש מסנוורת אותי. אני מחפשת את משקפי השמש שלי ומתחילה לחשב את הדרך הבייתה.

אני מתעוררת קשורה לארבעת פינות המיטה, בכאב נוראי של חדירה לפי הטבעת שלי, אני נאנקת מכאב.

אני חוטפת סטירה והוא בתוכי, הוא רוכן מעליי ולוחש לי באוזן, 'עוד פעם אחת שאת משמיעה קול אני דוחף לך כדור לגרון' עיני עדיין מכוסות, דמעה מזדחלת לה מתחת לכיסויי העיניים. אני חושבת שזה יותר מדיי בשבילי, אני עדיין מעורפלת מהשינה, זיכרון ההירדמות המתוק נמוג. אני זועקת מבפנים. הוא יוצא ונכנס בקצב מטורף, הגוף שלי ספק מגיב בגירוי ספק מגן על עצמו ומתחיל להיות רטוב. אני רוצה ליילל שיגמור, אני רוצה ליילל שיפסיק אבל אני שותקת, אני נכנעת לכאב. הוא גונח מעליי, מושך לי בשיער ומושך אותי קדימה ידיי נמתחות אל רצועות העור שקושרות אותי לפינות המיטה, השיער מושך אותי אחורה והפלג העליון של גופי במעין מתיחה לא טבעית. הוא רוכב עליי, עוד ועוד, חודר עמוק, ממלא אותי, ויוצא החוצה.

כשהוא יוצא עד הסוף הכאב מורגש שוב, פעם נוספת הוא צריך לחצות את צוואר הבקבוק של פי הטבעת, המקטע שיותר צר. כשהוא מרחם עליי הוא משאיר את איברו בפנים, נע בתנועות קטנות וממלאות. הנפש שלי שרוצה לכרוע תחת הנטל לא יודעת אם היא נהנית  ורוצה שיכנס אליה עד המעי וידפוק אותה חזק, ויפרק אותה, להיות כלי, קשורה, משומשת במיטה גדולה ורחבה או שהיא רוצה שזה יגמר, רוצה לחזור הביתה למקלחת חמה. שלפוחית השתן שלי זועקת מכאב, אני מרגישה שאני עומדת להשתין ולא יודעת אם זו פליטה נשית או באמת שתן. אני מתאפקת חוששת מהאופציה השנייה. הוא קורע אותי. האיבר שלו נעשה יותר זקור בכל כניסה, וזה לא נגמר, כוח העמידה שלו משתפר ואני סובלת, מחליטה לקחת יוזמה ולסובב את ישבני להוסיף לחיכוך, זה עוזר מעט, הוא גונח ומגביר את הקצב.

'קרין! תמשיכי, תמשיכי זונה קטנה' עוד סתירה, ועוד אחת ואני מתאמצת כל כך לענג אותו.

'כן, זונה.. תמשיכי, את אוהבת את זה?' אני מנענעת בראשי

'את אוהבת שהזין שלי ממלא אותך? שאני בתוכך?' אני מנענעת את הראש, הכאב והקול יותר מחודדים שכשלא רואים, הוא משחרר לי את השיער, מעביר את ציפורניו על הגב שלי, שורטת בעוצמה שמושכת את העור שלי תחת ציפורניו אל עבר הישבן. הוא מחדיר את הציפורניים שלו בצידי גופי ליד האגן ומושך למעלה, באותה עוצמה, אני מודעת כבר לסימנים שעומדים להישאר. הוא מגיע לבית שחי ומעביר את ידיו לאחוז לי בשדיים. הוא מחזיק אותם בעדינות, רק תומך בהם, נוגע לא נוגע בפטמות. רוכן עליי נושק לי בעורף ועובר לצוואר, בנשיקות מלטפות. הנשיקות הופכות לנשיכות רכות ולפתע נשיכה חזקה בחיבור שבין הצוואר לכתף. הוא הערפד שלי, אני בחושך בטרנסילבניה ונתתי לערפד לזיין אותי. זה הלילה האחרון שלי. אני מרגישה בתהום, חוששת שדם יזלוג לי מהנשיכה. אבל הדם לא זולג כי אני לא בטרנסילבניה, ואין מעליי ערפד, יש מעליי גבר חזק, מוצק שהעיר אותי בחדירה לפי הטבעת, שדופק אותי בכל הכוח ונהנה מכל רגע, גבר שכנראה יכול להמשיך ככה כל הלילה. אני קורסת עם הראש למיטה ונושכת את הסדין, סובלת, מחניקה את הגניחות שמהולות בזעקות של כאב. ידו האחת אוחזת בשתי שדיי, מחזיקה את פטמותיי בין האגודל לאצבע, כמה עוצמה יש ביד אחת שצובטת. ביד חזקה גברית.

היד השנייה מטיילת על הבטן שלי לוחצת, לשה, תופסת את מה שאפשר. ממשיכה למטה למפסעה שלי, עוברת על הכוס שעדיין שמור וחלק ומעבירה אצבע אחת ברטיבות שלי, על הדגדגן. אני מרגישה את הנשימה החמה שלו על האוזן שלי והוא לוחש לי, 'את רטובה, זונה קטנה, את אוהבת את זה', הוא מלקק לי את האוזן מחדיר את הלשון שלו עמוק פנימה ונאנח. מתגנבת לי אנחה.

'הש זונה קטנה, תרגעי, יש עוד זמן'

הוא ממשיך לעסות את איברי עם אצבעותיו ומחדיר אצבע אחת פנימה. הזין שלו דופק אותי בתחת כמעט נצח והאצבע שלו מזיינת אותי מקדימה. לוחצת על אותה נקודה שאני יודעת שתביא אותי להשפרצה. אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת איך יגיב אם אמלא את המיטה שלו בנוזלים שלי. הוא יוצא מהתחת, הזין הזקור שלו בפי הטבעת ובאבחה אחת נכנס פנימה הכי עמוק עד כה. אני נושכת את הסדין, מריירת עליו, דומעת. והוא נשאר בפנים. בעומק, ממלא אותי. מחדיר אצבע ועוד אצבע לתוך הכוס שלי, לוחץ על הנקודה, מגביר את הקצב, מצמיד אותי למיטה עם יד ימין שלו, מועך אותי, ועושה לי ביד, אני שומעת את הנוזלים גועשים בתוכי, כמו קומקום שמגיע לכדי רתיחה, הוא ממשיך וממשיך ואני שופכת לו על היד והוא נותן מכות קלות על הדגדגן שלי ואני משפריצה, הוא לוקח את היד הרטובה שלו ומורח את הכל עליי, על הגב, הוא שולח יד לאסוף עוד נוזלים ומורח על השדיים שלי, על הצוואר, על הפנים. הוא יוצא מהתחת שלי, הופך אותי כך שידיי הקשורות מוצלבות ודוחף את היד מלאת הנוזלים שלי לתוך הפה שלי.

'תמצצי את זה'

אני פותחת את הפה בגועל והוא דוחף את ידו פנימה, אני יודעת שהוא מצפה שאני אלקק ואמצוץ כל אצבע ביסודיות. היד שלו מטפטפת לי לתוך הפה, את הנוזלים החמים והמלוחים שלי, אני מבינה שאין מה להירתע, שככל שאעשה את זה ביותר יסודיות ותאווה ככה זה יגמר יותר מהר, ככל שאני אפגין חולשה או אראה פחד הוא יזהה את זה וינצל את נקודות התורפה. אני מקבלת את היד שלו לפה שלי ומתחילה למצוץ כל אצבע ואצבע, בשקיקה, בעונג כאילו אני לא רוצה לפספס ולו טיפה אחת.

'את אוהבת את זה אה?' הוא אומר ומעמיק את היד שלו בתוך הפה שלי, אני מסובבת את הלשון על כרית כף היד. 'אולי בפעם הבאה ניתן לך לשתות אותך מכוס' אני המומה מעצם המחשבה, לא מגיבה. 'את לא אוהבת את הרעיון הזה' הוא תופס לי את הפנים עם היד השנייה ומועך לי את הלסת על היד שבפנים. 'כל דבר שיוצא ממני או ממך, כל דבר שאני אגיד לך את תשתי או תאכלי ותגידי שאת רוצה עוד! ברור?' הוא מחזק את האחיזה בפנים שלי אני מהנהנת. 'יופי, כלבה טובה' הוא מחליף את האחיזה בליטוף של עצמות לחיי. הוא מפסק לי את הפה עם האצבעות שלו ומתרומם מעליי. באחת הזין שלו עם הקונדום בתוך הפה שלי. הוא דוחף אותו לתוך הגרון, אני לא יכולה להתנגד בגלל ידיי הקשורות והוא מזיין לי את הפה. טעם הלטקס בפה שלי פשוט דוחה אותי, זה בהחלט מעורר בי געגוע לזין החשוף שלו, שיגמור לי בפה, שימלא אותי בזרע, רק שיעיף את הקונדום הדוחה הזה.

'תמצצי, כלבה' הוא דוחף יותר עמוק ואני מרגישה את רפלקס ההקאה מתחיל לפעול, הוא יוצא קצת החוצה, כאילו קרא את מחשבותיי. מאט את הקצב. וממשיך בתנועה אחידה. בחוסר רצון אני מלקקת את הקונדום שעוטף אותו ובכך מגבירה את טעם הגומי בפה שלי. הוא יוצא החוצה ומסיר את הקונדום, הוא מחדיר את הזין שלו בין הלחי שלי ללסת ומזיין לי את צד שמאל של הפה. במקביל הוא נותן לי סטירות על לחי שמאל, מכאיב לי, דופק אותי ומגביר את ההנאה שלו. אני רוצה שהוא ימשיך אבל גם רוצה שזה יגמר. הוא גונח מעליי, הקצב שלו משקף לי את ההנאה שלו. הגבר שמעליי נהנה. הוא מתענג.

'תפתחי את הפה' הוא מעביר את הזין שלו לתוך הפה, אני שמחה על כך שאין שם קונדום ומוצצת בשקיקה. מעולם לא נהנתי עד כדי כך להעניק למישהו מין אוראלי. אני מוצצת ויונקת, ומניעה את הראש ומוציאה את האיבר עם סיבוב קל של הפה פעם ימינה ופעם שמאלה, מפעילה את הלשון בליקוקים רחבים, משתמשת בשפתיים שלי כדי ליצור תחושה של שאיבה ואני מרגישה את הורידים של הזין שלו רותחים לי בפה. הוא מחזיק לי בראש ומזיין אותו, יושב לי על הפנים. הוא הגיע לנקודה שהוא כבר לא קשוב, שהוא חיה שמחפשת פורקן והוא דוחף אותו עמוק לתוך הגרון שלי, זה כבר מזמן לא בחלל הפה ואני יודעת כבר שהיכולות שלי השתפרו. הוא מזיין לי את הגרון, מכה אחר מכה ואז מגיע הרגע, הוא גונח, נעצר קלות, דוחף עוד פעם פנימה, נעצר, צועק ממהר ובמכה אחת מושך לי את הפה אל המפשעה שלו ככה שכל האיבר שלו בפה שלי והוא גומר לי עמוק בתוך הגרון כך שהנוזל שלו נשפך ישר פנימה בלי שעבר בבלוטות הטעם. הוא יוצא החוצה. הוא נשכב על ידי מפורק מהגמירה, אני מתנשפת מכך שהפה שלי שוחרר, רטובה מקנאה מעוצמת הגמירה שלו, מייחלת לגמור ככה גם בעצמי.

הוא מושך שמיכה מעלינו, ומניח את הראש שלו על החזה שלי, הוא מתמקם בנוחות ונרדם. אני מתקשה להירדם בגלל הידיים והרגליים הקשורות שלי, אני חוששת לנוע כדי לא לפגוע בשינה לו ורק התשישות מפילה אותי מפעם לפעם לשינה טרופה. כשאני מתעוררת ידיי ורגליי משוחררות, אני שוכבת בתנוחת עובר ועיניי כבר לא מכוסות. אני רואה אותו שוכב לצידי, מלטף לי את השיער, מביט בי ואני לא יודעת אם אמש היה אמת או חלום. אין זכר לוו מהתקרה. השולחן שב למקומו והכל ניראה כרגיל.

'תתלבשי, את צריכה ללכת, כבר 7:00' הוא לוחש לי בקול מרגיע ושקט 'הכנתי לך קפה'

אני נפעמת מהשעה, מבולבלת מהסיטואציה, באתי לשולט שלי, לאדון שלי שקשר אותי, תלה אותי, כיסה לי את העיניים והנה אני מתעוררת במיטה שלו, כאילו היה בן זוגי שמעיר אותי לעבודה ומכין לי קפה. אני מכירה את נקודת החולשה הזו שלי ותוהה האם שוב הוא מנצל אותה? האם שוב הוא משחק לי בראש ועמוק בלב יודעת שכן על אף שאני כל כך מקווה שפעם אחת זה יהיה אמיתי. אני יוצאת מהמיטה, לובשת את החזייה שלי שהוכנסה לתיק, משיבה לעצמי את תחתוניי התחרה השחורים ועוטה מעליי את השמלה השחורה. הוא מביט בי. נעמד מולי, מלטף, מצמיד אותי אליו כדי שארגיש פעם נוספת את זכרותו.

'היה לך טוב?'

'כן' אני לוחשת ו מהנהנת בכנות.

הוא נושק לי במצח, מתרחק מעט ומגיש לי את הקפה. אני לוגמת קלות ומביטה עליו מלמטה עוקבת אחריי כל תנועה. הוא מחייך אליי. 'את משהו מיוחד קרין' הוא אומר בחצי חיוך. אני מחייכת ממבוכה.

'גם אתה משהו מיוחד עמוס' אני נעשית אדומה ממבוכה.

'יש לך יום ארוך בעבודה?'

'לא כל כך, הבוס שלי נסע ואני צריכה רק לסיים כמה דברים קטנים לפני הסופ"ש'

'יופי, כי יש לי תוכניות בשבילך ליום שישי, אני צריך שתנוחי הרבה כדי שתהיי מוכנה'

אני מסוקרנת מהתוכניות שהוא מארגן יודעת שאין לי סיכוי להוציא ממנו ולו שבריר מידע קטן. אני ממשיכה ללגום מהקפה. הפלאפון שלו מצלצל והוא עונה.

'כן...אני אגיע בהקדם... כן, אני יודע... תגידי לו שלא יחכה, יש לו אור ירוק ממני לפעול' הבחורה בצד השני ממשיכה לדבר ועמוס בוחן אותי מלמעלה למטה, מביט בי 'אורית, תבטלי את כל הפגישות שיש לי ביום שישי, בסדר?... תסמסי לי שזה בוצע' הוא לא מסיר ממני את עיניו. 'ביי, שבת שלום'.

הוא מנתק וממשיך להביט אליי בחצי חיוך, 'כן, כדאי שתנוחי הרבה היום'.

הוא ניגש אליי, מנשק אותי בשפתיי ואני כבר יודעת שזה הזמן שלי ללכת, לחזור לכל הצרות שהותרתי מאחורי דלת הדירה שלו כשנכנסתי הנה אמש. ההורים שחושבים שאני חולה, העבודה, והחיים שלי שצריכים כיוון וסדר. אני יוצאת מהדירה שלו ומוציאה את הפלאפון מהתיק. רואה הודעה מאוהד:

'היה לי נהדר בפגישה, את פשוט כוכבת, אני מאמין בך'

שמחה מהולה בעצב מילאה אותי, לו הוא רק היה יודע איך העברתי את הלילה שלי. אני פונה להודעה הבאה, אבא: 'קרין, איך את מרגישה? את לא עונה לי ולאימא, אנחנו דואגים לך'

אני חוזרת למסך הראשי ורואה 7 שיחות שלא נענו מההורים. נכנסת ללחץ ומתקשרת אליהם.

'קרין!' קולו של אבא מהצד השני

'היי אבא'

'איך את מרגישה? למה את לא עונה?'

אני ואמא ממש דאגנו' אני מסתכלת על השעון ורואה 7:26

'אני בסדר, מרגישה הרבה יותר טוב, פשוט נפלתי לשינה עמוקה, ניראה לי עבר לי'

'יופי מתוקה, אני שמח. ניראה אותך היום?'

'אני אשתדל אבא, אבל ניראה לי שאני צריכה לנוח, יש לי יום ארוך מחר'

'טוב מתוקה, תנסי, לאמא ממש חשוב לראות אותך'

'בסדר אבא, אני אעשה מאמץ'

אנחנו מנתקים. אני יותר רגועה מאתמול. עושה צעדיי את עבר תחנת האוטובוס.

שלום, כאן שביתה!

המיניות שלי החליטה לקחת הפסקה קלה.

לא, אל תתבלבלו, זה לא אומר שהילדה לא קיבלה.

 רק באופן אחר, עם מעט יותר שליטה.

אז צעדתי צעד אחורה, התחלתי לחשוב.

מה יש בעולם הזה שגורם לי כל כך לרעוב.

מה נתנה לי המכה, שלא היה לי קודם?

למה אני עומדת על ארבע מול גבר זר?

ונותנת בכזו קלות שבי יגער

סתירה ועוד סתירה, כאב.

דמעות היסטריות של שחרור

מול גבר שאותי לא אוהב.

מולי גברים שקוראים אותי, שיודעים אותי,

שרוצים לחוות, שרוצים להרגיש,

אבל אני אבודה,

עוד לא בדיוק החלטתי מה אני רוצה.

אני רואה אתכם, בחולשותיכם,

בפגיעותכם,

דווקא מאותו מקום קטן,

דווקא מהמקום שבו אתה משפיל אותי

דווקא מהמקום שאתה מכה אותי,

עוצמת המכה מספרת אותך,

המבט, הליטוף, הכל הכל שלך.

ואתה חושב שאתה שמור, אתה חושב שאתה מסתיר

והאמת הפשוטה שלי הכל כל כך בהיר.

אתה אבוד, אתה לא בשליטה,

אתה זקוק לי לא פחות משאני זקוקה לך.

'היום ב- 20:00'

'תבואי בשמלה פשוטה'

'טריקו'

'רק שחור'

'מבד דק'

'בלי חזייה'

שטף של הודעות טקסט ממנו באמצע הישיבה עם הבוס. הפלאפון בכלל נמצא על שקט ואני בישיבה השבועית על הפרויקט הגדול שאני מנהלת. פרויקט הדגל של העמותה. הבטתי רק כדי לראות מה השעה כדי לוודא שאני לא אאחר לפגישה עם חבר הכנסת שנדחתה כבר כל כך הרבה פעמים. הלב שלי החסיר פעימה. איך הוא מצליח לעשות את זה? למשוך את תשומת ליבי גם כשאני ממש מנסה להתרחק. כשאני מנסה להיות הכי מרוכזת שאני יכולה.

'קרין, הכל בסדר?' כנראה שהשהות שלי על הפלאפון החלה להיראות חשודה.

'כן, הכל בסדר, הבטתי לראות שאני לא מאחרת לפגישה הבאה, אני צריכה לעדכן את אוהד שאנחנו נצא בעוד רבע שעה כדי להגיע בזמן'

הוא הנהן בהבנה. ואני מנסה לשוות מראה של רצינות בזמן שהלב שלי פועם בפראות כשאני משיבה לו.

'יש לי ארוחה ב- 20:00 אפשר לדחות ל- 21:30? ואתה יודע שאני לא יכולה להסתובב בחוץ בלי חזייה' אני לוחצת שלח וממתינה לתשובה.

'20:00 אצלי בדירה תורידי את החזייה ליד הדלת' אוקיי, פשרה מסוימת. הוא הולך לקראתי. אני לא  יודעת מה היה עדיף אבל אני שמחה על המחווה הקטנה. אני מרימה את הראש ומביטה שוב במיקי הבוס שלי. אנחנו ממשיכים בשיחה על האסטרטגיה שיש לנקות על מנת לקדם את הפרויקט עכשיו אחרי שתמו הבחירות. אנחנו מסיימים את הפגישה והוא מבקש שאשלח לו מייל עדכון על ההתקדמות בפגישה עם הח"כ וכמובן שאכין את כל הדוחות הכלכליים של הפרויקט, סיכום ישיבה ולוח זמנים מפורט לפרויקט. אני מהנהנת ומבטיחה שאסיים זאת בהקדם. כשאני יוצאת מהמשרד אני נושמת בהקלה שמחה שהיום בערב הוא טס עם הבן זוג שלו לסוף שבוע ארוך במדריד כדי לציין 10 שנות זוגיות, אחרת הוא כבר היה מציק לי על זה מחר על הבוקר ואני לא משוכנעת מה יהיה מצבי אחרי היום בערב. השעה 10:15 אני צריכה להיות בשעה 10:45 ברמת גן בבית קפה האהוב על הח"כ, אני נזכרת פתאום שבכלל לא עדכנתי את אוהד, העוזר שלי, שצריך לצאת. אני מתקשרת אליו ולמזלי מגלה שכמו תמיד הוא היה אחראי והוא מחכה לי בחוץ עם הרכב. אנחנו נוסעים ואני נודדת במחשבות למה שמצפה לי הערב. זוהי הפגישה השלישית שלנו עדיין עומד בנינו העניין עם הוספת פרטנרית נוספת לחוויה שלנו. אני עדיין מנסה לשדל אותו שזה לא בשבילי. לא משוכנעת כמה זמן זה עוד יחזיק. הוא שולט מנוסה, הוא כל כך הרבה זמן בעולם הזה. סף הריגוש שלו כל כך גבוהה שהוא פשוט זקוק לריגושים יותר גדולים אבל אני פשוט רוצה את החוויה הזו רק לעצמי. אני רוצה להיות המרכז של החוויה הזו, להיות מופע של אישה אחת כמו תמיד, כמו בחיים. אם בפני קהל של עשרות ואם בפני קהל של אדם יחיד שמנהל את המופע שאני המרכז שלו. המחשבות שלי נודדות ואוהד יודע שלא כדאי להפריע לי ברגעים כאלה, בדרך כלל המחשבות נודדות ברעיונות גדולים, בעבודה, במחשבות פילוסופיות, אבל בזמן האחרון המחשבות שלי נודדות אך ורק למקום אחד, אליו. אל החוויה שהוא מעביר אותי. אנחנו מגיעים אני מגרשת את המחשבות ומנסה להחזיר את עצמי לפוקוס.

אני מסיימת את הפגישה עם חבר הכנסת, מבררת עם אוהד מה הייתה ההתרשמות שלו, הוא היה נפעם, הוא הרגיש שבאמת הצלחנו להעביר את המסר לח"כ ושיבח אותי על יכולות השכנוע שלי, 'זה פשוט אומנות מה שעשית שם', אני מסמיקה 'זה שטויות, יש לנו עוד דרך ארוכה, הוא עוד לא לגמרי איתנו'.

'אם זה לא איתנו אז אני לא יודע מה כן' אוהד אומר בהתלהבות.

אני מרוצה ואנחנו נכנסים בחזרה לרכב מקשקשים בדרך למשרד. אוהד הוא בחור נאה, בגילי אולי שנה פחות, מבנה כתפיים רחב, שיער מתולתל שטני בהיר, עיניים כחולות, ופנים מסותתות כמו הפסל של דוד של מיכאלאנג'לו. יש בו משהו שמאוד מושך אותי אבל גם יש משהו שמרגיע, שגורם תחושה של בית וחברות. יצא לי לא פעם ולא פעמיים לפנטז מה הייתי עושה איתו, עכשיו בתקופה האחרונה יצא לי לא פעם ולא פעמיים לדמיין אותו מצטרף אלינו לשלישייה ששנינו נתונים לחסדיו של השולט שלי. אני נאנחת עמוקות כמו אחרונת הזקנות ואנחנו מגיעים למשרד. היום ממשיך בעצלתיים. הבן זוג של מיקי הגיע בסביבות ארבע וכל המשרד שהיה שותף להפתעה עמד על הרגליים ושקק חיים. אני חושבת שמיקי כמעט בכה מהתרגשות, או לפחות עשה את עצמו כי ככה צריך לנהוג מישהו שמארגנים לו הפתעה בסדר גודל כזה. החגיגות נמשכו כחצי שעה והם יצאו לדרכם לשדה התעופה וזה בדיוק היה האות שלי להתחיל את דרכי אל עבר סוף השבוע הארוך שכה הייתי זקוקה לו. נשארתי עוד כחצי שעה ובחמש בדיוק יצאתי מהמשרד מבלי להביט לאחור. בדרך הביתה עברתי בחנויות ברחוב אלנבי כדי למצוא שמלה מהסוג שהוא ביקש. 'שחורה, מטריקו, בד דק'. מצאתי ב- 30 שקלים באחת החנויות ברחוב, בחנות היה גם מבחר מעלף של תחתונים ובחרתי לי שני תחתוני חוטיני תחרה שחורה עם חוט דק שנכנס בין הישבנים. הייתי מרוצה מהרכישה שלי ועשיתי את דרכי הביתה כדי להתארגן.

בשעה עשרה לשמונה אני יורדת מהאוטובוס בתחנה הקרובה לבית שלו. אני מסתכלת בפלאפון, מביטה על השעה, משהו מטריד אותי, אני בודקת את הלו"ז למחר ואז זה קופץ לי. 20:00 בערב ארוחת ערב עם ההורים שלי בברסרי. כל הדם עוזב את הפנים שלי. אני לא מאמינה! מה נסגר איתי! איך שכחתי. אני הבטחתי להם שאני אגיע, אני גם הזמנתי את המקומות. אני לא נושמת. אני לא יודעת מה לעשות. הם בטח כבר בדרך ולהבריז לו זה אומר לאבד אותו. יש לי שניות בודדות להחליט ואני עושה מעשה שלא עשיתי מאז התיכון. אני נכנסת לחדר מדרגות של בניין, מחייגת לאבא שלי ומצמידה את הטלפון לפה.

'קרין?' אני שומעת את קולו של אבא מהצד השני. אני משתעלת ומגייסת את הקול הכי מסכן שלי.

'כן' אני עונה.

'הכול בסדר מתוקה?' הדאגה משתלטת על קולו המתון של אבי.

'לא אבא, אני לא מרגישה טוב, הקאתי ואני ממש חולה, אני לא אצליח להגיע ואני לא יודעת מה לעשות' אני מייבבת מחדר מדרגות אלמוני וחשוך.

'אוי ילדה שלי, מה יש? אכלת משהו לא טוב?'

'אני לא יודעת אבא אני ממש לא מרגישה טוב' אני כבר ממש עוברת לבכי שהדמעות כבר עומדות לי בעיניים.

'לא נורא מתוקה, זה בסדר תנוחי, אני ואמא נשב לערב ביחד. להביא לך משהו?'

'לא אבא, אני כל כך מצטערת' אני עונה בכנות כל כך אמיתית 'אני רק רוצה לישון ולנוח ושזה יעבור אני אדבר איתכם מחר, ד"ש לאימא'

'טוב מתוקה, אם את צריכה משהו דברי איתנו, אנחנו אוהבים אותך'

'תודה אבא, גם אני אוהבת אתכם' אני מפטירה ובלב חושבת שאני שעד כדי כך אוהבת שאני משקרת להם בפנים ומבריזה להם ברגע האחרון ובשביל מה? רק אלוהים יודע.

אנחנו מנתקים את השיחה.

השעה 19:56 הלב שלי פועם בפרעות. עצב נוראי מציף אותי, דמעות מתחילות לזלוג לי מהעיניים, אני רק רוצה להתקפל ולשבת על המדרגות ולרחם על עצמי, לא יודעת מה לעשות, לא מבינה למה אני נותנת לדחפים שלי לשלוט בי בעוצמה כל כך אכזרית. לא בטוחה אם בא לי בכלל להמשיך במשחק הזה. אולי בכלל כדאי שאסתובב ואחזור הביתה, אולי משכתי את זה יותר מדיי? האור בחדר המדרגות נדלק בפתאומיות, דלת נפתחת במרומי הקומות העליונות, אני שומעת צעדים יורדים במדרגות ונזכרת איפה אני נמצאת. אני מתרוממת במהירות. מביטה במראה של הלובי, מנגבת את הדמעות. גבר צעיר ונאה מופיע במעלה המדרגות הוא עובר על פני, מחייך ואני בעקבותיו יוצאת מהדלת. נכנסת לחדר המדרגות הנכון, הצמוד לבניין שבו הייתי זה עתה. השעה 19:58, אני מזדרזת במדרגות לקומה החמישית, מגיעה לדלת שלו מתנשפת, מסירה את החזייה שלי ומניחה בתיק. על ידית הדלת תלוי כיסוי עיניים ופתק צמוד.

'בשעה 20:00 בדיוק הדלת תפתח,

את תעמדי עם כיסוי עיניים, יחפה, בלי חזייה.

תמתיני בעמידה ישרה עם שתי ידיים מושטות קדימה.

אם הגעת באיחור את יכולה ללכת,

הדלת לא תפתח פעם נוספת.'

אני נושמת לרווחה שהגעתי בזמן, מסירה את נעלי הבובה שלי, מכניסה גם אותם לתיק, בתיק אני מרגישה את הטלפון שלי ומעבירה אותו למצב שקט. אני מסירה את משקפי הראייה שלי ושמה את כיסוי העיניים. האור בחדר המדרגות נכבה. עצב ממלא אותי פעם נוספת. אני ממתינה רק דקה אבל היא נמשכת נצח. אני מתה מפחד ששכן ירד במדרגות או שאולי אחת השותפות שלו תחליט בדיוק עכשיו לצאת מהבית. אני נושמת ממתינה.

אני מרגישה משב רוח קל כשהדלת נפתחת. הלב שלי מתמלא באושר לא ברור ושפתיי חתומות וכמהות לבאות. הדממה ממשיכה ואליה מצטרפת העובדה שאני לא רואה דבר. יד אוחזת לפתע בידיי המושטות עוטפת אותן ומצמידה אותן יחד. היד מושכת אותי פנימה ללא קול. אני צועדת. מדמיינת את החדר המוכר שאני נכנסת אליו. הוא מוביל אותי למרכז החדר. מוזיקה נעימה מתנגנת ברקע, אני נשאבת לתוכה, מתאימה את קצב הנשימה שלי אליה. הלב שלי פועם מהתרגשות. החלל של הדירה מרגיש גדול מהרגיל ואני מניחה שהוא פינה את השולחן הקטן שעמד במרכז הסלון. הוא מסדר את ידיי לצידי הגוף ועוזב אותי. הוא מסתובב סביבי. אני מרגישה את הנוכחות שלו. אני שומעת את הצעדים הקרובים סובבים אותי. מלפניי מאחוריי. הוא מסיר את התיק שלי מהכתף שלי ואני שומעת את צעדיו מתרחקים. אני נושמת מצפה. הצעדים מתקרבים שוב. אני מרגישה יד חמה שנוגעת לי בקרסול. מטפסת מעלה מעלה במעלה הרגל שלי, נכנסת מתחת לשמלה הארוכה שאני לובשת. היד נוגעת בי בין ליטוף לאחיזה. הרגל שלי חלקה לגמרי. היד מגיעה את לחיבור התחתונים, המגע מעורר אותי. החושים שלי מתחדדים. הוא עובר לרגל השנייה. הפעם מלמעלה מנקודת החיבור בין התחתונים לירך הימנית, ממשיך במגע המענה. רעד קל עובר בתוכי. הוא בודק אותי. בוחן שאני חלקה, כמו שהוא אוהב. הוא מגיע לקרסול הימנית ומרפה את אחיזתו. הוא מתיישר מאחורי, נוגע לא נוגע בי ואני מתחילה להרגיש את הלחות בין רגליי. הוא צועד שלושה צעדים ונעמד מלפני, מניח את כף ידו על הלחי שלי, אני מתענגת על המגע ומשעינה את ראשי אל כפו המלטפת. הוא ממשיך במגע המפנק ומתחיל לעבור עם האצבע המורה שלו על עצמות הלחיים שלי, מלטף את השפתיים, ממשיך לסנטר. אני כנועה. ללא תנועה נענית רק למגע הממכר שלו. האצבע עוברת על הצוואר שלי, הוא פושט  את כף ידו על הגרון שלי ואוחז, מקרב את פניי אל פניו כך שאני חשה את נשימתו על פניי. נשימתי שלי נעתקת. הוא מרפה את ידו מהצוואר וממשיך עם האצבע המורה אל עבר קו הכתפיים שלי. מלטף, משחיל אבצע מתחת לכתפייה הימנית נוגע לאט, אני דרוכה, לא יודעת מה צופנת לי ההרפתקה האפלה הזו. הוא מוריד את הכתפייה מטה כך שהיא משוחררת מהכתף. הוא חוזר על עצם החזה שלי ועובר לכתפייה השנייה, חוזר על אותה פעולה באיטיות. משחיל את האצבע מתחת לכתפייה ומגלגל אותה במורד הכתף השמאלית ומחזיר את האצבע לטייל אל עבר עצם הבריח שלי. הוא פושט שתי ידיים על עצם הבריח שלי, נוגע. שתי ידיו זוחלות תחת השמלה שלי ושולפות החוצה את החזה שלי. שעומד ניצב עם שתי פטמות ורודות וזקורות שחשובות כעת למשב רוח קל. הוא נושף על הפטמות שלי והן נרעדות כנגד האוויר הקר. אני שומעת את צעדיו מתרחקים ממני ואחרי כמה שניות הוא חוזר. מכה של שוט ניתחת על השד הימני שלי. אני צועקת בבהלה. הוא מושיט אצבע ושם על הפה שלי, מאותת לי להיות בשקט. הוא צועד צעד אחורה, מכה נוספת ניתחת  על השד השמאלי. אני נבהלת אבל לא מוציאה הגה. הוא מעסה לי את השדיים בוחן את העבודה ומתרחק פעם נוספת, הוא ממשיך להצליף בשדיים שלי במיומנות, ימין ושמאל, שמאל וימין, הוא מצליף בי עם הקצה של השוט הצלפות שדוקרות לי בשדיים. אני סובלת מהכאב אבל האיבר שלי מגיב ונעשה רטוב בכל הצלפה. הוא מתרחק פעם נוספת וחוזר ותופס לי בחזה עם שתי ידיו, לוחץ לי את השדיים, צובט בחוזקה, חולב אותי בכאב, אני סובלת מהכאב ולא מעיזה להשמיע אף צליל רק הפה הפעור שלי מסגיר את הסבל. הוא תופס את השד שלי בפה שלו, בולע אותו כמה שהוא יכול, יונק ונושק ובכל יניקה מפעיל לחץ כבד יותר על השד שבידו השנייה. בפה הוא מענג אותי ומלקק וביד הוא מאמלל אותי. הוא עובר לשד השני ונותן את אותו טיפול  עם הפה שגורר אחריו גם טיפול ידני זהה לשד ששוחרר מיניקתו.

הוא מסיים את עבודת היניקה. מתרחק ממני מעט וצועד שלושה צעדים מסביבי, הוא נעמד מאחורי, תופס את שדיי, מצמיד אותי אליו בכל הכוח מושך את השדיים מעלה. אני מרגישה בישבני את איברו הזקור, המתמלא בכלי דם. בפעולה בלתי רצונית הישבן שלי מנסה להיצמד אליו יותר.

'את אוהבת את זה אה?' הוא לוחש לי באוזן

'ככה את אוהבת את זה אה כלבה? שאת לא רואה כלום שאני יכול לעשות בך מה שאני רוצה' הוא לוחש ובקולו נשמעת שביעות רצונו מהמצב.

אני מהנהנת בשתיקה. רוצה שימשיך.

הוא מושך את השמלה שלי בכוח למטה, מותיר אותי בתחתוני החוטיני השחורים, אני עומדת, חסרת חוש ראייה, נתונה לחסדיו. הוא עדיין לבוש ממשיך להיות צמוד אליי, מכניס את ידו לתוך התחתון שלי.

'איזו כלבה רטובה את. את מתה עליי אה?' הוא שואל ואני לא יודעת אם הוא מצפה לתשובה.

'כן' אני לוחשת. צביטה אדירה מורגשת באיברי. אני נאנקת 'ששש... היום את לא מדברת, אני לא רוצה לשמוע ממך אפילו ציוץ, את החפץ שלי, הכלבה שלי, את לא מוציאה הגה מהפה שלך, ברור?' הוא לוחש אבל עדיין עוצמתי וסמכותי. אני מהנהנת מנסה לעכל את הכאב שחדש שזה עתה חוויתי. הוא מתרחק ממני וחוזר אחרי כמה רגעים. הוא לוקח את הידיים שלי ומצמיד אותן מלפנים, הוא כורך סביב ידיי אזיקים ומתרחק פעם נוספת. לא רחוק ממני אני שומעת רשרוש של שרשרת ברזל, אני שומעת את הקול ממקום גבוה יותר. הוא חוזר אליי. מושך את ידיי למעלה ומחבר אותן כך שהן משוכות מעל ראשי. הוא מתרחק פעם נוספת ואני שומעת קול של שרשרת ברזל, הידיים שלי נמתחות כלפיי מעלה ואני משערת שהוא מותח אותי באמצעות השרשרת להיות תלויה וניצבת במרכז החדר. לא זכרתי שנתקלתי בוו מהתקרה קודם לכן אבל המצב בו אני נתונה כעת, ידיים משוכות למעלה, רגליים שנוגעות ברצפה רק עם קצות האצבעות לא הותירו ספק בליבי על הימצאותו של וו כזה בחדר. הידיים המשוכות מעלה מבליטות לי את החזה, אני מנסה למצוא יציבות וזה דורש ממני מאמץ רב. הוא מתקרב אליי מאחור מלטף אותי מלמעלה למטה, בוחן כל נקודה בגוף שלי. הוא בודק את גופי המתוח, את עמוד השדרה שלי. הוא נצמד אליי מאחור ומכניס לי אצבע לפה, אחריה אצבע שנייה והוא מתחיל לזיין לי את הפה עם האצבעות שלו. הוא מכניס אצבע שלישית ומפשק לי את השפתיים. אני מבינה שבמצב הנוכחי הזין שלו לא יוכל להיכנס פנימה ואני תוהה מה הולך להיות הדבר שעבורו שפתיי מפושקות כעת. הוא מכניס לי כדור לפה ובעקבותיו כדור נוסף, הכדורים מברזל קר ומחוברים בחוט.

'תמצצי אותם'

אני משחקת בלשוני בכדורים ומרגישה כמו במשחק בו צריך להעביר את הכדורים מבלי שיגעו זה בזה. אני ממשיכה ככה כמה רגעים וברקע המוזיקה מתחלפת למוזיקה גותית של ימי הביניים. אני מנסה להבין את המתרחש סביבי. אני כבר לא שומעת את הצעדים שלו, ואני במצב של חוסר אונים מוחלט. כל שנייה הופכת לנצח.

'תוציאי את הכדורים' הוא פוקד ומקרב את ידו אל פי. הכדורים הרטובים נמצאים ביד שלו ואני תוהה על תפקידם במשחק החושך שלנו.

'תפשקי רגליים'

אני מתאמצת ומפשקת בקושי רב, מרגישה את הכדורים בין הרגליים שלי, הוא מקרב אותם לאיבר שלי ומחדיר אותם אחד אחד פנימה, ממקם אותם בעומק. הוא מתקרב לאוזני ולוחש

'שלא יפלו לך'

הוא מתרחק פעם נוספת, המוזיקה מתעצמת והופכת לחשוכה יותר. שוט ארוך מעור נוחת באלכסון על הגב שלי וגורם לגוף שלי להישלח קדימה, אני מטלטלת עם ידיים מתוחות, כואבת את המכה אבל מתענגת בטירוף מהכדורים שנוכחים בתוך הגוף שלי. הגוף שלי כולו צמרמורת מבולבל ואינו יודע להגיב לחוויה הפיזית שהוא חווה כרגע. אני מתייצבת בחזרה, ומכה נוספת נוחתת על גבי. שוב כאב בלתי סביר בגב ופרץ של עונג בלתי מוסבר שמאיים להביא אותי לשיא חדש. אני לא יודעת האם לכעוס על הגוף שלי שהוא בוגד בי או שמא להיכנע לעונג החדש הזה. עונג שמהול בכאב וללמוד להכיר צדדים חדשים בתוכי. הצלפות נמשכות והן בקצב המוזיקה, הצלפות סימטריות, כל פעם הוא ממתין שאתייצב ומנחית את המכה. אני מרגישה כמו פושעת שמקבלת עונש בטירה מהאביר הראשי. בין כל הצלפה להצלפה השוט מלטף אותי. ליטוף הצלפה, ליטוף הצלפה. אני מרגישה את האביר שלי צועד מאחורי בוחן את עבודתו. אני חשה שעוד מכה אחת ולא אהיה מסוגלת יותר, אני מתייצבת וממתינה למכה הבאה. אני מרגישה משהו שמתקרב אליי, גופי מתכווץ מחשש ממהלומה נוספת אבל המהלומה לא באה. במקום זה הוא מתקרב אליי, חשוף, עירום. צמוד אליי מאחור. עם איברו הזקור. קורא את מחשבותיי פעם נוספת, מרגיש את גופי כאילו היה שלו. שולח ידיים מלטפות קדימה, מענג את שדיי, יורד אל הטבור, מוביל את היד שלו אל הדגדגן שלי, הוא מושך את הכדורים עם החוט ונותן להם ליפול על הרצפה. רעש הברזל המהדהד כל כך עוצמתי בחושך שבו אני נמצאת. אני מגורה לאין שיעור והגב שלי כואב ושתי התחושות הללו נלחמות זו בזו על הבכורה.

הוא ממשיך ללטף אותי, פיו נמצא על הצוואר שלי, מנשק ואני מתענגת על מגע שפתיו, הוא עובר לכתף ומחליף את הנשיקה לנשיכה, חזקה, כואבת הוא משחק לי בראש בין כאב לעונג, הוא מרים את הראש ומניח לי יד על המצח, משעין אותי כנגדו, מדביק אותי אליו. אני מרגישה את האיבר שלו בין רגליי ואת ביד המכוונת שלו, הוא חודר אליי בעוצמה ומשהה את איברו בתוכי מספר רגעים. הוא יוצא באיטיות וממלא אותי פעם נוספת עד הסוף, הוא ממשיך ככה עוד שלוש פעמים ואני רוצה לצעוק מעונג. אני לא מעיזה חוששת מהעונש שאני עלולה לקבל. הוא מתחיל להניע אותי אליו בקצב המוזיקה, אני תלויה בין התקרה לרצפה מתנועעת כאילו אין עוד כוח משיכה מלבד הכוח משיכה שיש לו עליי. הוא מזיין אותי ואני רוצה לצרוח הוא דופק אותי בעוצמה ואני רוצה להתפוצץ עליו.

'את רוצה לגמור?'

'אה כלבה? את רוצה לגמור?' הוא צועק בלחישה באוזני.

אני מנענעת בראשי לחיוב

'עוד לא כלבה רעבה. אני צריך אותך עוד ערנית' אני לא נושמת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

הוא מסובב אותי אליו, משנה זווית וחודר אליי פעם נוספת, הוא מרים את רגליי שיעטפו אותו ויחבקו אותו.

'אנחנו נגמור ביחד, היום את תגמרי כמה פעמים אבל תמשכי את זה בשבילי עוד קצת?'

אני מהנהנת, מודה לאל על התשובה שלו. השיר מטפס ועולה במקצבים, אני לא מכירה אותו אבל מתענגת מהצלילים, אני מתחילה להבין שלשיר יש שיא, שיא שהאדון שלי רוצה שנגיע אליו, שיא משולש, שלי, שלו ושל השיר. הוא ממשיך להטיח את גופי בגופו בפראות בקצב שלא הכרתי, מניע בתוכי את האיבר שלו בזוויות שלא ידעתי שקיימות. העובי של הזין שלו ממלא אותי ונוגע בכל דופן אפשרית, אני מתרכזת בכל דבר אפשרי כעת רק כדי לא לגמור. הפסנתר דופק בזעם מהרמקולים, עולה ועולה ואני עולה איתו השהייה, דפיקה, השהייה, דפיקה, הזין שלו הכי עמוק שניתן,

'עכשיו' הוא פוקד

ואני שומעת את השיא של השיר ומרגישה את השיא של הזיון שלנו כפי שמעולם לא הרגשתי שיא ואני מתפוצצת סביבו באורגזמה מטורפת, הנוזלים שלי עוטפים אותו והוא מתרוקן בתוכי, שופך עוד ועוד ועוד  ומצמיד אותי אליו והוא הדבר היחידי ששומר עליי אני מעולפת על הכתף שלו רפויה, מתמסרת לעלטה ולתחושות העונג שמציפות אותי. הוא מחבק אותי דקות ארוכות, עדיין בתוכי, הראש שלו מעט מתרחק ממני והוא מרים לי את הראש מהסנטר, הוא רוכן ומנשק אותי וממלא את הפה שלי בלשון שלו וחודר לי לתוך הפה בעוצמה כה חזקה, יונק לי את הלשון בלהט. הוא מוציא את לשונו ממני, אני מחייכת אליו וחוזרת להיות מעולפת על הכתף שלו. הוא אוחז בי ביד אחת ועם היד השנייה משחרר אותי מהוו ידיי נשמטות ועוטפות את ראשו אני עוטפת אותו כמו גור. הוא מרים אותי ומניח אותי בעדינות על המיטה שלו שכובה על הצד. הוא משחרר את ידיי מהאזיקים ומתיישב לצידי, הוא אוחז בפרקיי הידיים שלי ומושך אותן במשחה. הוא מעסה אותן בעדינות מרגיעה ואני מתענגת מההתמסרות. הוא נושק לי על המצח ואני נופלת לשינה תוך כדי התמסרות למגע שלו.

המשך יבוא...     

אולי הפוך?
אני אהיה השולטת ואתה הנשלט
הפעם השוט בידי יהיה מונח
וישבנך החשוף אל מולי ימתח?
אהיה לבושה בתחתון וחזיית שפיצים
שתצליח לכסות רק במעט את הציצים.  

אסתובב עם נעלי עקב.
עיניך יהיו מכוסות
אתה תכרע מלפניי
טק טק טק
צעדיי מסביבך 

ידיך קשורות מאחור
ואני מצווה עליך לספור
׳אחת, גברתי׳ 
על כך שאני נותנת לך להיות בנוכחותי
׳שתיים גברתי׳
על זה שאני מאפשרת לך לחזור למקומך הטבעי
׳שלוש, גברתי׳
על כך שאני גבירה רחומה וטובה
׳ארבע, גבירתי׳
על זה שאני מקדישה לך מזמני
׳חמש, גבירתי׳
על כך שעוד מעט תוכל לטעום מצופי
׳שש, גבירתי׳
על כך שאני הופכת אותך ליותר גברי
׳שבע, גברתי׳
על כך שלפני שתצא תוכל ללקק את כף רגלי
׳שמונה, גבירתי׳
על זה שהיו עשרות שיכלו למלא את תפקידך ואני בחרתי בך.
׳תשע, גבירתי׳ 
על כך שהרשתי לך להישאר עם מעט שיער ערווה.
׳עשר, גבירתי׳
על כך שבלעדיי אתה כלום, רקיק, לטאה,
רק כשאתה איתי יש משמעות לקיומך.  

אני מגלגלת את השוט,
בוחנת את התוצאות
ישבנך אדום בפיזור סימטרי
ממש שלמות של מראה גיאומטרי.  

׳מה זה? דמעה לעיניך?׳
אני ניגשת, מנגבת, מניחה את ראשך בחיקי מלטפת.
אתה מתמסר למגע הרך מודה לאל שהטקס תם.
אני מלטפת דקות ארוכות.
מעבירה ציפורניך על פניך הכה יפות.
נהנית מהמגע בפניך המגולחות,
אתה כבר מעיז לפקוח עין,
להביט בי מלמטה בעיניך התכולות הגדולות, הכמהות.

׳ההש, מתוק שלי, אני כאן' אני מרגיעה. 
אתה חוזר עם ראשך למטה, למקומך.

אני את תחתוניי מורידה.
והירך המענגת הופכת עד מהרה למלכודת דבש,
סוגרת עליך ופיך כעת את תפקידו למלא נדרש.
אתה יודע מה לעשות, מוציא לשון גברית מחוספסת מעביר ליקוק לאורך שלוש פעמים
ורק אז דוחף את הלשון עמוק בפנים אני כולי רטובה ואתה יונק, אני מושכת באוזניך בעוצמה מסמנת שאני רוצה שתגביר את הקצב.
אתה מכיר את הסימן ומגביר ומגביר.
עמוק בפנים ומדיי פעם יוצא לשאוף אוויר,
האף שלך על הדגדגן שלי, נע שמאלה וימינה משלים את המשימה.
זה מצבך כרבע שעה עד שאני מתחילה לגנוח. לצרוח.
אתה מתענג על הקול וממשיך עם הלשון במנגינה.
אני נשענת אחורה מתקרבת לתחושה האלוהית, כל הגוף שלי זיעה מינית.  
אני חוזרת קדימה מושכת את ציפורני הארוכות על הגוף שלך מסמנת פסים פסים של שייכות.
אני מתפוצצת על הלשון שלך בגמירה משוגעת.
אתה מנקה ויונק את הנוזל בלשונך. אני נופלת אחורה על מנת להירגע.
אחרי מספר דקות ארוכות אני מתרוממת ומלטפת את ראשך, ילד טוב.
אתה עבד נפלא.

השפעתו של השיקוי שלגמתי מידיך מתחילה להתפוגג.

זיכרון מגעו הקר של הגביע הקדוש על שפתיי מצליח להשאיר עוד מעט מהטעם.

חלקי רגעים שחוויתי בזכותך.

פנטזיות מודחקות מחיים אחרים,

רגש פראי שהיה רדום מזה שנים.

הערת אותו.

הוא התרוצץ ללא שובע, טרף מכל עבר.

נגס, נשך, חטף, נפל, נשבר וקם מחדש.

הוא מתנשף עכשיו בפינת חדריי לבבי.

שואף אוויר ומוציא, גרונו יבש.

זקוק לעוד מאותו משקה.

זקוק לטיפות קטנות, שירגיעו את הרעב.

עוצמת את עיני, מרפה בעיני רוחי מהגביע

מרפה מהקדושה.

ידיי נשמטות לצידי, ראשי נופל.

איני רואה.

איני שומעת.

המחשבות מחוללות בריק אינסופי ולא מתיישבות.

אני נרקומנית, נימפומנית, זקוקה למנה.

נרקומנית של שליטה, זקוקה למכה חזקה.

לשוט מחנך, יד מלטפת או אצבע חודרת.

רוצה לעמוד ערומה עם גופי נפשי וערוותי.

צריכה שישתמשו בי, להיות כלי שהוא בת אדם שהוא כלי.

בעמידה, בשכיבה, מכופפת.

זין חזק שידפוק,

מוח חריף שישלוט.

טובעת בביצה הריקה,

מחפשת לא סתם עוד קרפד אלא את מלך הביצה.

"זה לא מחוץ לחוק?"

"מה?" הוא השיב בהודעה.

"טיפולי המרה"

"חחח, אל תתחצפי" הוא ענה וידעתי שלא כדאי לענות על זה.

חזרתי למשימה שקיבלתי. לצפות ולאונן אך ורק עם סרטי לסביות. נזכרת שזה היה גבול קשיח אצלי עד לא מזמן, גבול שאולי, בעתיד הרחוק, אחרי בניית אמון, אני אפרוץ אבל בטח לא בפגישה הרביעית. הפגישה הרביעית זה התזמון שאני נתתי. נתתי אחרי שהוא לחץ עליי. הוא לא ענה לי, לא היה זמין, רציתי לפייס אותו אחרי הבגידה והבטחתי שאשתדל. עולה בי בחילה רק מעצם המחשבה.

אני פותחת את המחשב הנייד שלי ונכנסת לחלון 'גלישה בסתר' ומחפשת 'סרטי סקס לסביות' באנגלית. אינספור הצעות נפתחות בגוגל ואני נכנסת לראשונה. אתר ידידותי לכל הדעות, נכנסתי ישר לקטגוריה של הלסביות ונפרשות לפני עשרות קטגוריות משנה.'לסביות אסייתיות', 'לסביות להוטות', 'לסביות צעירות', 'ליקוקים', 'סטרפ-און', 'לסביות משפריצות', 'לסביות שעירות', 'לסביות עם חזה ענק', 'לסביות מתחילות', 'דילדו כפול' ועוד ועוד ועוד. אני לוחצת על הקטגוריה 'לסביות מתחילות' שכן מה אני מנסה להיות אם לא לסבית מתחילה? על המסך מופיעות שתי קוריאניות דקיקות, חמודות, עם חצאיות תואמות. הן חזרו מבית הספר והלכו לשחק אצל קים. הסרט ארוך, 40 דק'. אני צופה, מחפשת ריגוש. הן משחקות על המיטה, מושכות את הזמן, מכות האחת בשניה בכרית, קים על הגב. החברה שלה הביסה אותה. היא מחזיקה לה בידיים. נהנית מחברתה הכנועה. היא רוכנת אליה, מנשקת אותה בשפתיים. מחדירה לשון עמוקה. הן מתחילות להתנשק בתשוקה.

החברה מתחילה לפתוח את כפתורי החולצה הלבנה של קים חושפת גוף צעיר ללא חזייה, שדיה הרכים זקורים לכל עבר. היא יורדת עם פיה אל עבר השדיים ומתחילה לינוק, קים נהנית. הכל בהילוך איטי. היא עוברת לשד השני. קים גונחת קלות. היא ממשיכה למטה אל הטבור, מלקקת ומנשקת מורידה לקים את החצאית המשובצת הקצרצרה ואת התחתונים הלבנים. חושפת כוס חלק ונקי. כוס יפיפה. היא יורדת מהמיטה, רגליה של קים מונחות על הרצפה והיא מתחילה ללקק. קים גונחת בקול, היא מלקקת בתשוקה למעלה למטה, מחדירה את הלשון פנימה ויונקת בשקיקה. יד אחת שלה מפשקת את השפתיים עם האצבעות היד השניה לוחצת את השד של קים. קים זועקת מהנאה, 'כן, תמשיכי, תמשיכי'. החברה מתרוממת קים השובבה קופצת עליה ופותחת את כפתורי החולצה שלה, מוצצת גם היא את שדיה של החברה, משיבה לה טובה, הן עכשיו שתיהן ערומות על המיטה, בתנוחת 69 יונקות האחת את השנייה. גונחות קלות, מלקקות בשקיקה. מוצצות זו את צופה של זו. אצלי עדיין הכל יבש.

הן מתנתקות וקים שולפת סטרפ-און, אלוהים יעזור לי מאיפה לילדה בת 17 יש סטרפ-און. היא מלבישה אותו במיומנות ומנחה את החברה לעמוד בעמידת דוגי, היא מתחילה לזיין אותה. בהתחלה לאט, החברה מופתעת מהחדירה, אחר כך מגביר את הקצב. יד אחת על המותן יד שנייה מענגת את החברה, מאוננת לה. בזיון נמשך בקצב מסחרר. היא יוצאת החברה מוצצת את הסטרפ-און, מנקה אותו מהצוף שלה, הן עוברות לויברטור ושלל אביזרים. מענגות האחת את השניה. מתנשקות בין לבין. בלהט נעורים. החברה שולפת דילדו, היא מזיינת באמצעותו את קים שחזרה להיות שכובה על המיטה. מזיינת אותה בלהט, קים גונחת, נאנקת מההנאה. רוצה עוד, לא מבינה איפה כל הטוב הזה היה עד עכשיו, הזיון נמשך, עוד ועוד ועוד. הנאה צרופה של שתי הנערות. קים גומרת בקול תרועה, משפריצה לכל עבר. הסרט נגמר. אני עייפה. מעבירה אצבע, מגלה יובש. מחדירה לעצמי לחות סבירה של מקום סגור. אני תוהה למה אני מתאמצת בכלל. זה גבול קשיח. אני לא מתכננת לעבור אותו. 'רק שתדעי שלזה אני מכוון' המשפט שלו מהדהד לי בראש, לזה הוא מכוון. הוא אמר את זה בפעם השנייה שדיברנו. לצערי אחריי שקסמיו כבשו אותי בפעם הראשונה. זה הרי משפט שבלי למצמץ הייתי מסננת עליו לפני שנפגשנו, אבל זה לא נאמר. לא ביררתי מספיק לעומק. חוסר הניסיון שלי מכה בי והמצפון שלי מייסר אותי על חוסר האחריות. גבולות, זה א'-ב' ולא בדקתי אותם לעומק. בחמישים גוונים של אפור הכל כל כך ברור. יש חוזה. הכל כתוב, מביך ככל שיהיה אבל יש חוזה. כן אין, אצל יהודים כמו אצל יהודים הכל תורה שבעל פה.  

אני חוזרת לעמוד הקטגוריות ומנסה קטגוריה חדשה.

אני לוחצת על 'דילדו כפול', נזכרת בסרט שמסתיים בסצינה בו מכריחים מישהי להזדיין עם בחורה אחרת עם דילדו כפול. בזמנו זה חרמן וזעזע אותי בו זמנית,  החלטתי לנסות. בוחרת שני ישבנים מקועקעים ומפעילה את הסרט. סצינה קצרה, ברונטית אחת מחדירה לחברתה ואז מתכופפת ומחדירה לעצמה. תנועות אחידות, ישבן אל ישבן, יוצא ונכנס. זה מדליק אותי. זה סקסי בטירוף. שתי נשים מענגות את עצמן ביחד בכוח הגוף שלהן, עם אביזר. המבט לא נפגש, כל אחת בעולמה היא, גונחות, מתענגות מגבירות את הקצב. הישבנים המתנגשים זה בזה, מעוררי השראה. אני מתחרמנת. מביטה בשקיקה. תוהה אם זה משהו שארצה לנסות פעם, זה כל כך סוטה בעיני, אך עם זאת מושך.

"אני לא מצליחה לגמור מסרטי לסביות" אני שולחת הודעה.

"תתאמצי, אני רוצה שבפגישה הבאה שלנו את תלקקי כוס"

אני נחרדת מהמחשבה. לא יודעת מה להשיב. סוגרת את המחשב. מניחה את הפלאפון בצד ונופלת לשינה עמוקה.

אני מתעוררת בבהלה.

חלמתי סיוט.

הייתי קשורה והוא עמד מולי. לצידו שתי בחורות סקסיות שאני לעולם לא אראה כמותן.

הוא לובש חליפה. שפתיו חתומות והוא לוחש לאוזנה של אחת הברונטיות.

היא ניגשת אליי וגוזרת ממני את כתונת הלילה שכיסתה אותי. אני מנסה להיאבק אבל לא יוצא לי קול מהפה. היא מתכופפת במיומנות וגוזרת את התחתונים שלי. היא מביטה אליו, הוא מהנהן לה באישור והיא מתחילה לשחק לי בשפתיי הכוס החלק. אני נאנקת ללא קול והיא מחדירה אצבעות. עושה לי ביד, נוגעת, צובטת קלות, ממשיכה ככה כמה רגעים. הוא מביט בי. היא מחדירה עוד אצבע, מרווחת. לפתע אני מרגישה את הלשון החמה שלה בין הרגליים. מחדירה את הלשון שלה לתוכי, יונקת אותי, ממשיכה לענג אותי עם הלשון והאצבעות. אני מתגרה וסובלת בו זמנית. אני מרגישה את כולי מתחילה להיות רטובה. הבחורה השנייה החלה מתקרבת אליי, שולחת את ידיה הארוכות לפטמות שלי, מלטפת, צובטת, עוטפת עם פיה פטמה אחת, יונקת, עוברת לפטמה השניה וממשיכה לאחוז בידה את השד שאיתו זה עתה סיימה. היא יונקת את הפטמה השניה, מקרבת עם ידיה את שני שדיי ומכניסה את שתי הפטמות שלי לתוך פיה. מוצצת, שואבת נושכת קלות. אני לא יודעת מה לעשות. לתת לגוף לזרום או לנסות להיאבק ללא הועיל. הוא מביט, לא מסיר את עיניו המענות מעיני. הן משכיבות אותי על הרצפה המלוכלכת והברונטית הראשונה ממשיכה בפעולת המציצה. השנייה מתיישבת לי על הפנים. אני רוצה למות. אני סוגרת את הפה ואתה העיניים בכל הכוח והיא משפשפת את איברה כנגד האף שלי. המיצים שלה מתחילים לחדור לי לתוך הנחיריים. ככל שהסירוב גדל כך היא נרטבת יותר, הנוזלים כל כך רבים שהם מחלחלים לי לתוך הפה. אני מתחילה לבכות. אני שומעת אותו צוחק.

אני מתעוררת. מנסה למחות את החלום מזיכרוני.

אני נושמת עמוק. מביטה בפלאפון לראות מה השעה. 4:40, יש לי הודעה ממנו.

"את בסדר?"

"ככה ככה"

אני עוצמת את עיניי בחוזקה,  ומנסה לחזור לישון.

נתתי את הגוף שלי לשימוש מסיבי,

מנטלי ופיזי, הפכתי לכלי קיבול ללא איצטלה של סטוץ,

החליפי נא את הסטוץ בסשן והנה לך משחק חדש, משחק אקסטרים.

הוא האדון ואת השפחה.

הוא הסובייקט ואת האובייקט.

את הכלי לשימושו.

את שלושה חורים עיקריים.

את שואב זרע מקצועי,

את גוף לחבק ולהתחמם בו.

את אלת מין,

את כוכבת פורנו,

את עבד נרצע.

את נועדת לשרת,

תלטפי,

תעסי,

תמצצי,

תלקקי, את הביצה, את החור של התחת, את התחת עצמו.

תרימי את הישבן,

תגלחי את הכוס,

פתחי רגליים,

עמדי על ארבע, על שש,

עשי ביד לעצמך, עשי לי ביד, את יודעת מה תעשי ביד גם לה.

אל תגמרי.

תגמרי.

למה את לא גומרת?

היה לך טוב?

הוא מטושטש מעט, התעורר משינה. כועס. טרוד. הוא מתרחק ממני, אני מבקשת ללכת לשירותים.

״אני לא יודע מה לעשות איתך!״ הוא מסנן.

״את מבינה? רציתי לתת לך לרדת לי בחדר המדרגות ולהעיף אותך ותיראי איפה את? את במיטה שלי! את בכלל מעריכה את זה?" הוא מתרחק ממני וממשיך לומר את מחשבותיו בקול "אני רוצה לזיין אותך אבל מהצד השני את בגדת בי! את מבינה את זה? אני כל כך רוצה להכאיב לך ואני נקרע! מה אני אעשה איתך?״ אני נצמדת אליו בכל הכוח מחבקת אותו בחרדה מכניסה את הראש שלי בשקע הכתף שלו ובוכה שאני מצטערת, ״סליחה... אתה כל כך טוב אליי.. אני כל כך מצטערת.. כל כך מצטערת״ הוא מאמץ אותי אליו בחוזקה.

"שימי את הידיים שלך על הזין שלי" אני מובילה את הידיים אל איבר האיבר הזקור שלו.

"תספרי לי הכל על מה שהיה איתו"

"זאת הייתה פאדיחה מתמשכת" אני משיבה בחוסר נוחות.

"כבר אמרתי לך, כשהידיים שלך על הזין שלי את יכולה להרגיש בטוחה, עכשיו תספרי"

"הוא התקשר אליי ופתאום שם מוכר הופיע על המסך וידעתי שזה הוא, ממש נלחצתי" מה לספר? מה להשמיט, איך מצמצמים את הנזק כמה שיותר. זה כל כך מתיש להתאמץ כל כך.

"התלבטתי אם ללכת אליו בכלל, הלכתי כי חשבתי שזה ישכיח אותך, שאני אבין שאין בך משהו מיוחד" עצרתי מהורהרת, יודעת שלא את זה גיליתי אתמול בערב.

"ומה גילית?"

"שלא, שאתה הכי מיוחד לי" עניתי בכנות, עצובה באופן חלקי שזה מה שנכון לי כרגע, לא בטוחה עדיין מה אני רוצה.

"יפה" הוא משיב מרוצה מאוד.

"מה את הכי אוהבת בי?"

"את הידיים שלך, שנוגעות בי ברכות"

"ומה עוד?"

"את העיניים שלך שמביטות בי מלמעלה ומחשמלות אותי" הפטרתי מחפשת את האיבר הבא שעולה לי, "הזין הזקור שלך שחודר אליי, כפות הרגלים הנעימות שלך כשאני מעסה אותן"

"את עד כדי כך לא אוהבת את הפרצוף שלי שלא הזכרת אותו" הוא אומר בחצי חיוך שמלא בעלבון מסוים. "אני מאוד אוהבת את הפנים שלך, אני פשוט לא רואה אותן מספיק וחשבתי שזה מובן מאליו" אמרתי בטון מרגיע ואוהב. שתקנו כמה רגעים ביחד. זה הרגיש כמו נצח רגוע שאנחנו שטים בו.

"את אפילו לא מתחננת" אמירה שקטה שלו שנאמרת מבין השיניים ומהלומה על הישבן החזירו אותי למציאות, "אני שוקל לזיין אותך למרות שבאת עם כוס לא מגולח ואת אפילו לא מתחננת". הוא כל כך צודק, אני פשוט לא מבינה בדברים האלה, למה בכלל רציתי להתנסות בעולם הזה מלכתחילה? אני לא בנויה לו, אני לא יודעת להתחנן, להקטין את עצמי עד עפר, אני חיה בגישת 'לא רוצה לא צריך' מה פתאום להתחנן?

"אני מודה על מה שאתה נותן לי אדוני, אני לא חשבתי שיש טעם להתחנן, אני לא מצפה ליותר לא מגיע לי" מקווה שהתשובה שלי הצילה אותי, הפה המניפולטיבי שלי לעיתים מציל אותי לרוב חוסר הטקט משתלט ומסבך אותי בצרות. הפעם זה הצליח.

הוא זיין אותי, נתן לי להיות מלמעלה, הצמיד אותי אליו, התנוחה לא הייתה טובה לנו, אני לא הצלחתי להיות טובה בתנוחה הזו, הוא כעס. הוא רצה שאני אזיין אותו 'כמו חברה שלו' ואני נכשלתי במשימה. "את מבינה רק בדוגי אה כלבה?! קומי" אני קמה, מסובבת את ישבני אליו. הוא חודר בעוצמה שמגיעה לי לכבד, אני נאנקת ופולטת "תודה אדוני" הוא מנחית לי מכה על הישבן, אני מופתעת לא מבינה מה עשיתי והוא כאילו קורא את מחשבותיי ומשיב "כבר חמש דקות שאני מסכים לזיין אותך ואני מחכה שתגידי תודה ואת כלום" אני המומה ומרגישה ננזפת. הוא כל כך צודק, איזו כפיות טובה. איך אני מכפרת על זה? "תודה אדוני, אני כל כך מודה לך... לא מגיע לי בכלל שתזיין אותי" הוא מחדיר את הציפורניים שלו לגב שלי ומושך בציפורניו מלמעלה למטה, שורט מקלף לי את העור. צוחק. "נכון, באמת לא מגיע לך" הוא תופס לי בשיער ומושך כלפי מעלה, הצוואר שלי עומד לצאת מהמקום אבל אני דיי נהנית מהחזה המפואר שלי שבולט והוא דופק אותי. חזק, מחדיר ומוציא ואני כלי קיבול. נהנית מהזין שלו בתוכי, סובלת מהכאב של עוצמת החדירה בשקט ואיכשהו בתוך כל זה עדיין מודה לו על זה שהוא בכלל מסכים לזיין אותי. הוא מתחיל לירוק לי על פי הטבעת, אני כבר יודעת לאן זה מוביל, על כל יריקה שלו אני מודה בלב, יודעת שהרוק המרגיע שלו ירכך את החדירה הקרובה. הוא יוצא ממני, ממקם את איבר המין שלו בפי הטבעת שלי.

"תתחנני שאני אזיין אותך בתחת"

אני ברוטינה שהתחילה להתקבע אצלי "בבקשה אדוני, תזיין אותי בתחת.. בבקשה אני מתחננת" תוהה אם הוא בכלל מאמין לי, אני לא מאמינה לקול הזר מוכר שיוצא לי מהפה. מתחנן בחוסר חשק. אני באמת רוצה אותו בתוכי בכל מקום אבל אני לא יודעת להתחנן עם כוונה. הוא חודר, קוטע את מחשבותיי, מזיין לי את התחת במיטה, אני נאבקת להעלות את הגוף מהכאב, הוא מניח את משקלו ומוריד אותי למטה. התנועה הזו כל כך כואבת, הזרוע החזקה שלי מורידה אותי למטה, הזין העצום שלו נכנס בי מאחור. אני רוצה למות מבפנים וללא יכולת להשפיע ולשנות את המצב כי הגוף הבוגדני והסובל שלי נהנה. רוצה עוד. רוצה את כל הזין שלו בתוכי וזה קורה. הוא כולו בפנים. זה מקל על הזיון. שידפוק אותי ויזיין אותי, שיקרע לי את הצורה. אני רוצה את כולו בפנים, סובלת כואבת ונזקקת. הוא מושך את ציפורניו לאורך גופי חודר בקצב משגע ואני בין כאב לשיכרון חושים.

הוא יוצא החוצה, עובר לעמוד מלפניי, מוריד את הקונדום ומנגב את איברו הזקור. אני עם ראש מושפל מטה מרגישה את התחושה הרגילה של שיער שנמשך מעלה ומוביל אותי אל איבר מקומי, עם הזין שלו בפה. אני מתחילה למצוץ יודעת שאנחנו בישורת האחרונה. עכשיו זה יקרה, אני אמצוץ ואמצוץ עד שהוא יגיע לגמירה ואני אזכה למנה של מרירות סמיכה וחמה בפה שלי. אני לא רוצה לאכזב וזה עולה על תחושת הגועל הצפויה מזרע חם בפה. אני יונקת אותו, הוא מזיין לי את הפה, היד שלי מסייעת, הוא מסביר, דורש להגביר את הקצב, הגוף שלי דואב ודורש ממני לחדול אבל לי אסור. אני לא ברשות עצמי. אני זונה, שפחה, כלבה ואני שלו ואם מה שהוא צריך עכשיו זה שאני אעשה מאמץ ואמצוץ לו אם הוא רוצה לגמור לי בפה אז אין ברירה וזה מה שיקרה עכשיו. הזרע בפה, הוא יוצא וממשיך להשפריץ לי על הפנים. הפעם למזלי לא באזור העיניים. אני מרגישה באוויר צפייה שאלקק את שפתיי ואעשה כמו בסרטי הפורנו אך לא. אני לא מסוגלת. זה יותר מדיי עבורי. טוב לי אבל קשה לי וזה משהו שאני לא מסוגלת לו. הוא מביא נייר, מנקה לי את הפנים, מצמיד אותי אל הירך הנעימה והרכה שלו ואני עוצמת את עיני בעונג. התפייסנו. זמנית. אני רוצה עוד ממנו. אני רוצה שיאמץ אותי לחיקו. אני זקוקה לו.