שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סודות ושקרים

"אנטוניו: האם לא תישאר עוד? ולא תסכים שאתלווה אליך?
סבסטיאן: ברשותך, לא. כוכבי האופל זורחים עלי, הגורל הממאיר שלי עלול לדבוק בך, על כן אתחנן בפנייך- היפרד ממני, כדי שאשא את פגעי לבדי. יהיה זה גמול רע על אהבתך להטיל עליך אפילו מקצתם."
ויליאם שקספיר, הלילה השנים-עשר.
לפני 5 שנים. 30 במרץ 2019 בשעה 9:29

הייתי רוצה שהוא יהיה מושלם. 

כזה גדול ומשמעותי, כמו בסרטים האלה שהיינו רואים פעם לפניי עידן הנטפליקס. 

אמיתי ונוכח, כמו בספרים האלה שהייתי קוראת ימים ולילות בהיותי מתבגרת. 

כזה שמקיף את כל תחומי החיים, כמו זה שבכל הסדרות לבנות הוא מושג כל כך בקלות כשיש לך גבר.. 

לא לגמריי ברור לי באיזה שלב נפלתי למלכודת הזו והאמנתי ממש שיום אחד יהיה לי הכל, כל מה שדמינתי.

ואז יום אחד אני קמה בבוקר וכל מה שאני רוצה זה אושר כזה מנותק מהמציאות, כי במציאות כמו במציאות לאף אחד, אף פעם, אין הכל.

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י