|
|
|
יש זמנים שאין לי ממש מילים.
בעצם יש לי, אפילו המון אבל אני לא מצליחה להוציא אותן החוצה.
לפעמים אני מפחדת שהן ישמעו לא נכון, שיצאו הפוך ואצלי הדברים צריכים להיות מדוייקים וזה מתסכל ואני מתוסכלת כי אני אדם של מילים, מילים מדויקות.
ולפעמים כשהן לא יוצאות, במקומן מגיעות רק דמעות ואני קוברת את עצמי בין השמיכות ונותנת להן לזלוג ככה בשקט, בלי דרמה וייבבות, אני מתנקה מבפנים עד שאין עוד והולכת להתקלח.
נדנדה.
עולה למעלה ויורדת במהירות למטה, טלטלה, כי מסתבר שככה זה כשמרגישים והצבע משתנה.
נדנדה זוגית.
בוא, המושב לידי פנוי.
תן לי ללטף לך את הראש ושים אותו בין שדיי, תנוח.
אני אשתוק. מבטיחה.
הולכת מתחת לטיפות הגדולות, מרגישה כל כך קטנה, יש כאן מקום מתחת למטריה שלי. רק בוא.
אני אסתום.
אני מבטיחה.
כי אתה מפרט לי לפרטי פרטים את הפיסט הראשון שלי בתחת.
כי אתה מתאר לי איך אהיה על ארבע על הכרית למרגלות הספה, למרגלותייך, כסויית עיניים עם הגאג האדום בפה כדי שלא אפריע לך להתרכז ואשמע את כפפת הלטקס נמתחת, השפורפרת סיכוך תיפתח, בכל זאת גם לחור שלי יש גבולות, אתה תדחוף אצבע אחת בעדינות והיא תחליק פנימה בקלות, השניה תצטרף מיד אחרי ואתה מתאר לי איך תסובב את שתיהן בפנים וכשתראה שהוא כבר פתוח לגמרי אתה תוסיף שלישית ורביעית ובשלב הזה אני כבר מתקשה להאמין.
אתה מפרט לי איך תזיין אותי ככה עם ארבע אצבעות ואיך הראש שלי יהיה שמוט למטה וארייר על הרצפה, נתונה לחסדייך. כנועה.
אני לא יכולה לתפוס איך כל ארבעתן יהיו בתחת ויותר מזה איך אני עדיין ישאר על ארבע.
תאמיני, אתה אומר, החור שלך מסוגל להכל. את כלבה אנאלית, הכלבה האנאלית שלי וחוץ מזה אם זה מה שארצה שיקרה אז זה מה שיהיה.
אתה אכזרי אני אומרת ואתה צוחק בקול גדול. נכון.
שנמשיך?
כן אדוני.
תגיעי ב21:00 לחורשה @$/×* , יש שם בכניסה המזרחית שביל עפר, כנסי 200 מטר לעומק ותחכי להוראות.
פחד אלוהים החורשה הזאת, חושך מוחלט וחיות לילה שנבהלות מפנסי המכונית, קר בחוץ ואני רועדת. בטח מהפחד.
עם החיות אין לי בעיה להתמודד, עם האימה ממה שיקרה תיכף יש לי יותר בעיה.
יושבת ברכב עם מוסיקה ומתחילה להריץ סרטים, אולי אתה תקשור אותי לאיזה עץ כאן, תצליף וכשתסיים תיתן לי למצוץ לך ותגמור לי בעומק הגרון, אף פעם לא הייתי בסשן בטבע, גג זיון בים ונכנס לי חול לכל החורים וזה היה נורא, אולי תדליק מדורה ונפרוש שמיכה ואני אשים את הראש על החזה שלך, תלטף לי את הראש ונעשה אהבה...
אופציה א' נראית לי הרבה יותר רומנטית. שתדע.
נכנסת הודעה.
צאי מהרכב, תישעני על מכסה המנוע ואת לא מסובבת את הראש.
מנסה לראות איפה אדוני וחושך מוחלט, אבל אני יודעת שהוא שם, מריחה אותו.
לא נוח להישען ככה והמגפיים האלו נראים כטעות איומה, אני חסרת מנוחה והזמן עובר ממש לאט, אין לי מושג כמה זמן אני מחכה ככה.
שומעת ענפים שנמעכים תחת רגלי אנוש שמתקרבים.
ערב טוב זונה שלי.
חיוך
נזילה
התרגשות
בבת אחת אתה מוריד לי את המכנסיים והתחתונים, מניח יד כבדה על החיבור בין התחת לגב התחתון ובאופן אוטומטי התחת שלי מתרומם לכיוונך.
יריקה אחת על חור התחת שלי ואתה מכניס, בעצם, איזה מכניס ואיזה נעליים, אתה מבקע את חור התחת שלי, מחלק אותו לשניים.
כוסעמק זה כל כך שורף ולוקח לו זמן להיפתח, אבל נראה שהערב הסרטים שדמיינתי לא רלוונטים, אין כאן רחמים.
אתה דופק אותו, לא אותי, אני שם מחוברת באופן מקרי לחלוטין לחור הזה.
ברוטלי
חזק
קורע
רק הנהמות שלך נשמעות ואני סותמת, מחניקה יללות וכאב, לא זזה.
כלי.
אתה גומר לי עמוק בפנים, ממלא את החור בזרע שלך ויוצא ואני כל כך רוצה להסתובב, לראות אותך, ללקק, לנקות אבל אני לא מעיזה.
רוכסן מכנסיים נסגר, חגורה וצעדים שמתרחקים ורומסים עלים יבשים.
הודעה.
את יכולה להתלבש ולנסוע.
בדרך חזרה אני מרגישה את הזרע נוזל לי לתחתונים אז אני לא מתאפקת, משחילה אצבע וטועמת אותך.
כי כשאני עומדת מולו ערומה, ראש מושפל, וחוטפת סטירה מהדהדת הכוס שלי ישר נרטב ואחר כך כשהוא מבקש שארד על ארבע על השטיח וארים את התחת אני מתרגשת. ממש. וגם קצת מפחדת אבל פחד טוב כזה וכשהוא חופר בחור התחת שלי ותוך כדי גם צוחק על כמה שקל להרחיב אותו ועוד אצבע ועוד אצבע נכנסת והאצבעות שלו עצומות ואני מתחילה לזיין את עצמי עליהן וגומרת.
אני סוטה כי אני סבורה שלאונן על הרגל שלו זו פריבילגיה , גם למצוץ לו ולשכב על הרצפה זו מנוחה ברוכה.
אני גם אוהבת את הסימנים שהוא משאיר עלי אפילו שאני קצת משתוללת תוך כדי, כי בכל זאת זה ממש כואב, אבל הם כל כך שווים, אני מכורה להם. ג'אנקי.
ובכלל אני צריכה כאב כדי להרגיש, גם חיבוק, אבל אם יום אחד הוא יביא לי פרחים או איזו שטות רומנטית אני בטח אקיא. הכי טוב סטייק או שוקולד חזק או איזו יריקה עסיסית.
כשהוא אומר לי: סתמי, אני ישר מגרגרת והקול הזה שלו שמוציא אלי מילים מלוכלכות הוא כל כך נקי ואמיתי שאני שוב נוזלת.
בעצם כשאני חושבת על זה אני כמעט תמיד רטובה.
יום יבוא והוא גם ישתין עלי ואני ארגיש איך החום הזה עוטף את כולי, שתן זה חיבור, זה עמוק, זה טוב.
סוטה. סוטה. סוטה.
:)
הוא כמעט תמיד קצר במילים שלו אלי ואני זו שנוטה לחפור ולהסביר שלא תהיה כאן שום טעות, שהכל יובן כמו שצריך ולא תמיד אני מצליחה להעביר את מה שבראש שלי אז אני שוב חופרת ומסבירה והוא, הוא קצר אבל איכשהוא הוא גם מובן ומצליח להעביר את מה שרצה את התחושות או החיוך או סתם כל דבר אחר בכמה בודדות ואני, אני כמו תת מקלע שמשתולל לכל הכיוונים ורק אדם ממש חזק יצליח לאחוז בו ולכוון. כן. זה הוא.
הוא מצליח לדייק איתי ולגרום לי להיות יותר ממוקדת.
יריה אחר יריה. הוא נמצא מאחורי הכוונת ויורה בי בבודדות.
קליע אחר קליע הוא קולע בי עם מילה, עם חיוך, איתו.
נכנס עמוק ואין פצע יציאה ואין פצע בכלל, רק קליעים שנמסים, שממיסים אותי מבפנים.
ככה אני כשאני דביקה:)
אז ככה...
60 ומשהו אדומות משולטים, כמה מספרי טלפון, ועוד כמה מכאלו שרוצים לבוא לנקות לי את הבית, אגב...היום אפשרי? כי במקום לנקות אני כאן.
הן לא נענות.
נכנסת לצ'אט מידי פעם, כן, אדוני מרשה לי, באופן מדהים הוא לא חושב שאברח לו עם אחד המלהטטים:)
רגע, סטיתי.
נכנסת לצ'אט, מיד פניות של שולטים, לרוב מתחיל במחמאה, לרוב על מה שרשום בפרופיל וזה בסדר ומנומס ואני אוהבת נימוס ולרוב אני גם עונה ומודה.
אבל אז זה ממשיך ב:בת כמה את ומאיפה ועכשיו אחד מהשניים קרה, או שלא קראת את כל הפרופיל או שאתה סתם לא מכבד ואז כשאין מענה תמיד אני יוצאת הכלבה או חבל שאת לא עונה לי כי אני רק מחפש חברה, או את סגורה, דפוקה, סנובית, מה אכפת לך בכלל ומי את בכלל, עוד אחת עם בעיות נפשיות קשות.
נכון. אתם צודקים.
יש לי בעיות נפשיות קשות, למען האמת אני אפילו שוקלת אשפוז עצמי בשלוותה.
מי אתם אלו שמכנים עצמם שולטים אך אין להם טיפת כבוד עצמי או כבוד בכלל?
האמת, לא באמת אכפת לי, אני גם לא נעלבת וזה אפילו מצחיק אותי, גם את אדוני אגב.
אז תמשיכו, אתם מקסימים ומשעשעים ואני אמשיך לצחוק, אומרים שזה בריא.
ביקשתי לגמור וביקשתי פעם נוספת, האישור השני הגיע עם התניה.
את גומרת רק מהתחת ומצלמת לי. הכל.
המחשבות עפות במהירות מסחררת, רגע. מצד אחד זו לא הוראה או משימה אז אני לא חייבת לעשות את זה, מצד שני אני יודעת מה סרטון שכזה יעשה לו באמצע יום עבודה, מצד שלישי בפעם הקודמת לא הצלחתי, רק כאב לי החור יומיים ובכלל אני מצליחה רק כשהוא דופק אותי ומצד רביעי אני כל כך צריכה עכשיו עוד אורגזמה.
אתגר.
נכנסת למיטה הציוד כבר מוכן בנוהל הרגיל, מכוונת מצלמה ואלוהים כמה שזה כואב בהתחלה.
3 דקות של משחק עם הויברטור בתחת ואני גומרת ורועדת ומתכווצת.
שוכבת על המיטה באפיסת כוחות ושולחת לאדוני את הסרטון.
אני לא מעזה לצפות בו באותו הרגע ועכשיו מצליחה לאזור מספיק אומץ ואני רואה שם איך הויברטור נכנס לאט לאט לחור, איך החור נפער בעדינות, מקבל את פניו.
אני רואה חור תחת פתוח עם ויברטור לא ממש קטן בפנים והוא יוצא ונכנס, יוצא ונכנס, ממש סרט פורנו בייתי רק בלי הזיוף.
אני רואה שם רעידות וכאב שהופך לעונג וחור שמבין שאין לו ברירה ועדיף להכנע, הכוס שם נוזל לכיוון החור ואני רואה שם אותי גומרת ואני גאה.
ממש.
ערב קשה נפשית, מתיש, המון מחשבות והכל נראה גדול עלי קצת.
יושבת לכתוב המון רשימות, מבינה את גודל האחריות והכל סוגר עלי. בלאגן.
אני ואני ואני.
כתפיים רגילות בסה"כ עם משקל עצום, מלחמות שבחרתי להיכנס אליהן עם עיניים פקוחות וזה מעייף. מאד.
לזכור ולזכור ולא לשכוח כלום, הראש מלא בפרטים קטנים הכל מבולגן לי ורק אני יכולה לסדר את הכאוס הזה.
ובתוך כל הבלתי נודע ואלף משימות מקרין לו חיוך ויש שם יד גדולה שמחבקת, והחיוך הזה הוא גם שלי כי זה מדבק, והרשימות לא נגמרות אבל הן מתחילות להסתדר בצורה הגיונית והכל כבר נראה קצת יותר טוב, קצת יותר הגיוני. מסודר. ואפילו השמש קצת יצאה, אני יכולה עכשיו ללכת להתקלח, לשטוף את מה שמיותר והבוקר הזה כבר נראה הרבה יותר טוב.
היום יהיה יום מצוין!
הכל כאן מאד קיצוני.
או שממש טוב והפרחים פורחים בצבע ורוד או סגול ויש חיוך ולבבות עד אין קץ או ששוברים את הכלים ואכזבות וכעסים, חתיכת בן זונה.
ויש ימים שהם פשוט רגילים ויש כאלו קצת פחות טובים ולא הכל דבש והמקום כאן הוא רק חלק קטן מהמציאות שסובבת מהחיים.
ויש ימים של הכלה וסבלנות ולנשום עמוק ופשוט להיות שם בשבילו.
להיות ולא יותר מזה.
לא זונה ולא כלבה או חור, רק אחת שקיימת, שמקיימת את מה שהבטיחה לעצמה.
זו אינה קריאה לשטף אדומות ואין צורך במדליה.
הכל טוב.
יהיה טוב!
