כרוניקה חיה

שבת אחרי הצהריים. יושבת עם חברה על בירה, מדברות על הא ודא וגם קצת יותר מזה...
אני לובשת ג'ינס קצר וגופייה.
היא מבחינה בסימנים כחולים על רגל שמאל שלי.
היא: מה נסגר איתך?
אני: (בצחוק) כן... משתוללים במיטה. (למרות שבמקרה הזה, אין קשר בינם לבין סקס)
היא: את רצינית או שאת צוחקת?
אני: מה זאת אומרת? למה זה מבהיל אותך? קורה...
היא: את רצינית שזה הוא (החבר שלי) עשה לך את זה תוך כדי סקס?
אני: וואלה....כן.
היא: ואת בסדר עם זה??? (במבט מזועזע משהו).
אני: (מבינה עם מי יש לי עסק. מבינה שאין לי כח להתחיל לפתח שיחה עמוקה על היצרים שלי ביום שישי בצהריים על בירה, עם ונילית גמורה).
      למה לא... זה לא נורא בשבילי, וזה סבבה בשבילו... זורמים את יודעת... (בקיצור תשחררי אחותי...)
היא: פעם אחת או פעמיים הוא (בחור שהיא יוצאת איתו) תפס אותי בגרון באמצע הסקס, כמעט חנק אותי... משוגע!
אני: לא נהנית מזה?
היא: לא!!! (החלטי ביותר)
אני: אמרת לו?
היא: לא באותו רגע, אחרי זה שאלתי אותו למה הוא עשה לי את זה, מה נראה לו? ושזו פעם אחרונה שזה קורה...

***** ....אני במחשבות: בואי נתחלף.... ******

אוף. לא בא לי.

לא בא לי להתחתן.

בעצם, רעיון הטקס מבחיל אותי...

אבל מה שבא לי באמת זה להיות עם גבר שיזרום עם הסטיות שלי.

אנחנו כבר 4 שנים ביחד.

עוד 4 חודשים חתונה.

מתקשרים אליי כדי שאסגור דברים,

ואני עוד לא יודעת מה אני עושה שם,

עם גבר שלא יכול לתת לי מה שאני צריכה.

מדהים אמיתי כן?

אבל לא מוכן להשתחרר.

קוראת לזה אינטלגנציה מינית.

ניסיתי לדבר איתו על זה לאחרונה, מספר פעמים. אין פרטנר.

בינתיים ממשיכה להידפק מהצד. נהנית מכל רגע.

אבל מה יהיה?

בא לי שיזיינו אותי בבית שלי.

בא לי לארגן אורגיות על המיטה שלי.

בא לי שיצפה מהצד כשמישהו אחר מזיין אותי.

בא לי שהוא ירצה בזה לא פחות ממני.

לא בא לי לדחות סיפוקים.

השבוע, השולט שלי לא יכול להגיע למפגש איתי. זה בא לי ברע! כי בא לי עכשיו. 

מה שאני עושה לרוב,

אני מדליקה ג'ויינט,

ואז הכל טוב!

ולא אכפת לי מה בא לי או לא.

כי הכל זורם!

ואני לא צריכה להתמודד.

שהחיים יעשו בי מה שהם רוצים,

אני גם ככה חצי לא שם.

אבל תמיד חוזרת למציאות,

וצריכה להתמודד עם מה שבא לי

ומה שלא.

חיכיתי לו עירומה על המיטה, עירומה כביום היוולדי ועצומת עיניים.

לקח לו ים זמן להגיע, ניצלתי את הזמן לציפייה.

דמיינתי מה הוא יכין לי הפעם.

תמיד הוא מגיע מוכן, אבל זורם עם הרגע.

אני זורמת עם מה שזורם לו...

אחרי 10 דקות שאני מצחקקת לי לבד עם עצמי, הוא נכנס.

לפני הכל, בולע אותי בנשיקה רטובה,

טועמת שהוא עישן כמה שעות לפני.

הוא יודע שאני לא אוהבת. הוא באמת משתדל.

חייבת להודות שיש בזה משהו מחרמן לפעמים.

כשהייתי בת 16, מצצתי למישהו בזמן שעישן.

עצמתי עיניים, וכל מה שהוא עשה זה ללקק אותי בפיטמות.

אבל כל מה שזה עשה לי, היה מטורף.

זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי כל כולי בחוויה.

הרגשתי את המכונה האנושית שלי מזיזה את גלגלי השיניים בתוכי,

ומייצרת את הנוזלים.

זה היה ממש ככה.. ונהינתי מכל רגע.

זה היה רגע מכונן עבורי,

זו הייתה הפעם הראשונה שממש הרגשתי את מסע החרמנות שלי,

זורם לי בתעלה של הנרתיק ונשפך החוצה.

לקח לי רגע להנות מזה, ושני רגעים להבין שזה שלי!!!

פאקינג שלי!!!

הרגעים האלה, כמו אותו רגע מדהים בעיניי, 

שווים את כל הדרך הלא פשוטה לשם.

השקרים, הסודות, ההסתרות, הלבטים ובעיקר המצפון הבן זונה.

זו הלמידה שכל כך ייחלתי לה במסע שלי.

ביקשתי ממנו שייגע לי בכוס,

הוא נתן לי סטירה. כי דרשתי.

הוא לא הבין שרציתי לשתף אותו במסע.

ביקשתי שוב. הוא נגע בי.

הוא חייך. הוא היה כל כך גאה בי.

ואני הייתי גאה בעצמי.

אני אחת מארבע אחים, במשפחה נורמלית עם אבא ואמא.
תמיד הייתי "הכי" של אמא.
הכי מכבדת,
הכי מבינה,
הכי מתפשרת,
הכי מגשרת,
הכי שקטה,
הכי כנועה,
הכי מרצה,
הכי ילדה טובה.
אבל בחוץ, תמיד הייתי-
מרדנית.
כשהייתי בת 16, הזדיינתי עם בחור בן 31.
בגיל 17 כבר הספקתי לבגוד בחבר שלי,
בטירונות, בשבת הראשונה שסגרתי,
שתיתי אלכוהול והשתוללתי עם אחד הטבחים.
ריתוקים ומשפטים בלי סוף,
חיילת מרדנית שכזו,
אך קיבלה אות הצטיינות מהמח"ט.
בגיל 22, גרתי עם החבר שלי בחו"ל,
בגדתי גם בו.
היום יש לי חבר, אמורים להתחתן בקרוב.
יש לי גם שולט.

אוי, הניגודים האלה,
שמנהלים לי את החיים.
יש בי רצון עז לרצות,
ויש בי רצון לשבור מוסכמות.
אלה החלקים שבי,
והם מנהלים דיאלוג,
האחד עם השני.
החלק המרצה, חושב שזו הדרך היחידה לזכות לאישור.
החלק המורד, רוצה להוכיח משהו,
רוצה להוציא את ה"עצמי" בכוח.

התחלתי אתמול טיפול פסיכולוגי,
אני צריכה שמישהו ינשום איתי.
ישאל אותי את השאלות הנכונות,
כמו מי אני, ומה אני רוצה,
מה חלמתי בתור ילדה,
עוד לפני שאמא אמרה לי
שאני הילדה הכי טובה שלה,
כי אני כמוה בדיוק,
מזכירה לה את עצמה.
ושאני צריכה להזהר לא להשמין,
ואני צריכה ללמוד את המקצוע ההוא
ולא את המקצוע הזה.
שהחברה לא רואה בעין יפה,
דבר כזה, או דבר אחר.
וצריך להתחתן,
ולהביא לה נכדים,
ולחייך.
וצריך
וצריך
וצריך
וכל הציפיות,
גילום עוברי של שאיפות וחלומות.
ולרגעים ארוכים מאוד,
הרצונות שלי מתערבבים,
ואני לא מצליחה לזהות,
אילו מהם באמת שלי.
ואיך אדע שמשהו מהם,
באמת שלי?

אני ממשיכה לרצות,
מרצה את השולט שלי.
עושה מה שהוא מבקש,
גם אם לפעמים לא נראה לי,
שם אני מרגישה בנוח,
כשמישהו אחר נהנה ממני.
אבל עם השולט שלי,
יש משהו שונה,
שם,
במקום ההוא,
הוא מאפשר לי להיות אני,
ולהרגיש בטוחה
להיות חשופה.
והוא איתי,
על אף המורכבויות שבי.
יש לו ציפיות ממני,
אני לא רוצה לאכזב אותו,
תמיד מנסה להיות "הכי" שלו,
אבל הוא אף פעם לא שוכח,
לתת מקום לחלק הזה שבי,
שרוצה להוציא אותי לאור,
ולהוולד מחדש.

http://www.israup.net/images/2331030e085b0c94f22102f09c87320e.jpg

את לעולם לא תצליחי להיפטר ממני.

כמה שתנסי

לחנוק,

להשמיד,

לשרוף,

לדרוך,

להעלים.

את לא תצליחי

את יודעת למה?

כי את אוהבת אותי יותר ממה שנדמה לך.

אני חלק ממך, תמיד הייתי. תמיד אהיה.

ובחלומות הכי פרועים שלך,

אני זו את

ואת זו אני

ואנחנו משתוללות.

ואת נותנת לעצמך ביטוי

ומסתובבת חופשיה,

בעולם חסר קונפליקטים.

חסרת מעצורים.

בטוחה,

פתוחה,

בולעת,

יורקת על כולם.

ואת צריכה להבין שמותר לך,

מותר לך לפרוץ את הגבולות של עצמך,

מותר לך לחצות קווים אדומים,

מותר לך לעשות מה שאחרים לא מעיזים.

מותר שיכאב ומותר לך גם להנות מזה,

מותר לך להגיד שלא מתאים לך יותר,

ולפרוש בשיא.

מותר לך לדבר את מה שמפריע לך,

ולצמוח משם.

אבל אסור לך לוותר עליי.

ואני אדאג שזה לא יקרה,

אני אלחם עלייך,

נכון, עד נשימתי האחרונה.

כי אני זו את,

ואת זו אני,

וכשאני אמות,

את תמותי יחד איתי.

אתמול נלקחו ממני בתוליי בתחת.

הגיע הזמן אחרי 28 שנים.

איך היה?

כאב שנשמתי פנימה.

והתרגשות בעיקר.

אני חושבת לא מעט אם הייתי הורגת אותך,

זונה. כלבה מסריחה. מופקרת. מגעילה. דוחה.

הייתי שורפת אותך,

הופכת אותך

לאפר,

שתעופי ברוח לאן שתקח אותך.

רק לא אליי. תעזבי אותי לנפשי.

אם הייתי גורמת לך להיעלם לי מהחיים.

ילדה מלוכלכת. אישה מטונפת.

היית נעלמת? 

אה???

או ממשיכה להתקיים בי? לא נותנת לי להירדם בלילות?

אוכלת לי את הראש? אוכלת לי את הבטן?

נהנת לשחק בי? נהנת להתעלל בי?

תעני זונה פחדנית.

את יודעת את התשובה ומפחדת להודות באמת.

האמת המרה שאת זונה. בת זונה. האמא של הזונות.

ואת אוהבת להיות כזו. זה גורם לך להרגיש חיה.

אם לא תהיי כזו, את תמותי.

ומי מוכן להקריב את החיים שלו בכזאת קלות?

את תמשיכי להלחם על כל פיסת חיים שלך.

על כל נשימה מיוסרת שלך בעולם הדפוק הזה.

כמו שעשית כל החיים. למרות שניסיתי להשמיד אותך.

את יצור שלא ברא השטן. מיוחדת במינה.

עמידה למים. עמידה לחום. עמידה לכאב.

בעלת מנגנון לתיקון עצמי. מחייה את עצמה מחדש.

מנצחת בכל משחק. דופקת חיוך מעוות.

ממשיכה הלאה.

וכשאני אספר לו עלייך.

מה את חושבת שיקרה???

הוא לא מכיר אותך.

ניסיתי.

הוא לא רצה גם להכיר אותך.

יש לו סיבות משל עצמו.

אבל כשאספר לו הכל עלייך, זונה מגעילה שכמותך- הוא ילך. לא יישאר יותר.

כי אף אחד לא רוצה לאהוב זונה.

את תשארי לבד.

עם עצמך.

בעולם דפוק.

שאין לו סוף.

חסר גבולות.

ואולי... רק אולי...

יש סיכוי קלוש.

קטן.

כמעט בלתי נראה.

שהוא יקבל אותך.

כפי שאת.

ואז... רק אז...

אמצא את השקט שלי.

ואלמד לחיות איתך

באהבה.

אני: אז רציתי לספר לך אתמול ... על החלומות שהיו לי.

הוא: אהה נכון נו..

אני: לחלום יש שני חלקים. בראשון ישבתי עם חברות המהעבודה הקודמת שלי ודיברנו חופשי על אוננות. זה היה הזוי. כל אחת סיפרה כמה פעמים היא מאוננת בשבוע כאילו היא מספרת מה היא אכלה היום לארוחת בוקר. בחלום אני זוכרת שהייתי כל כך גאה בעולם הזה. שהתרבות והחברה לא הופכות את נושא המיניות לטאבו יותר. שהכל הרבה יותר חופשי, משוחרר, טבעי!!! הייתי בהלם מהמקום שהייתי בו, כל כך גאה בחברה שהתקדמה בצעדי ענק בלי שאשים לב בכלל. 

החלק השני מתחיל כשהלכתי למקום מסוים, כנראה הביתה, בלילה בחושך. עברתי בפארק וראיתי איש, לא מאיים בכלל, יושב על גדר בצד השמאלי של הדרך. עברתי אותו. כשהסתובבתי, ראיתי שהוא התחיל ללכת אחריי. אז חזרתי אחורה לקראתו. שאלתי אותו אם הוא מוכן ללוות אותי ותפסתי לו את כף היד. הוא לא התנגד והמשיך ללכת איתי.

הסתכלתי אליו ואמרתי לו שזה לא חייב להגמר רק בליווי. במילים כאלו או אחרות, שאני אשמח מאוד לקיים איתו יחסי מין. הוא חייך והמשכנו ללכת. לא שכבנו בסוף. גם לא ממש התבאסתי. האמת.קיוויתי שכן. אבל לא התבאסתי מאוד כשלא קרה.

----שתיקה----

אני שומעת בשתיקה שלך שאתה מאוכזב

הוא: מעניין אותי לדעת למה את חולמת על גברים אחרים.. ואיך בדיוק חלום עובד.

אני: גם אותי מעניין לדעת...

הוא: חלום זה חלקים של ...

אני: לא. גם אותי מעניין לדעת למה אני חולמת על גברים אחרים.

הוא: אה.

אני: אתה יודע מה אומרים.. שהחלומות הם המראה של הנפש.

הוא: המראה של הנפש..

אני: כן. המראה של הנפש.

----שתיקה----

הוא: באיזה תדירות אבל את חולמת עליהם?

אני: האמת שלאחרונה פחות. אבל עובדה שלפני יומיים חלמתי מה שסיפרתי לך עכשיו. זה עדיין קורה.

הוא: אבל לא שכבת איתו בחלום.

אני: מה זה משנה?!? זה לא האקט עצמו כמו הכוונה שלי. אני הצעתי לו את עצמי. זה לא משנה אם זה קרה או לא.

הוא: טוב לא אכפת לי... העיקר שאנחנו ביחד, את רוצה להיות איתי ואני רוצה להיות איתך. שיזדיינו החלומות.

אני: אבל זה מפריע לי.

הוא: למה זה מפריע לך?

אני: כי אני מרגישה בחלום. ולפעמים כשאני חולמת על מישהו מהעבר, זה מעלה בי רגשות. כאלה שמשפיעים עליי ונשארים איתי כל היום וקשה לי להתמודד איתם.

הוא: מעניין מי יכול לפתור חלומות...

אני: פסיכולוג.