לפני חודש. יום רביעי, 1 באפריל 2026 בשעה 8:54
עברו להם יאצ.
4 שנים . היום ערב חג ומה אני אגיד לך יא יאצ?!
אין חג באמת. כי טילים מעל הראש. ואזעקות מהבוקר עד הלילה. מדינה מפורקת ומאז ה7.10 הכול נראה כבר חסר הגיון ומדכא. כל הזמן נהרגים פה חיילים. אנשים. . ואנשים עייפים יאצ. מהכול.
ופתאום אתה עולה בראש.
והנה התאריך שלך. ועוד בערב פסח. חג החירות. ונראה שכולם פה השתעבדו. להכול. לאלימות ולפורנו ולפורנו של אלימות ולזבל של טלוויזיה וטלוויזיה שמראה רק זבל ולמסכים במקום לתקשר באמת והתמכרנו מזמן אבל ההשתעבדות האמיתית.. התחילה קצת לפני שהלכת..
ואתה. ציפור חופשייה שאתה היית.. שנאת כל רגע שצבוע ומיוצר בפלסטיק. שנאת את כל המחמאות במיוחד כשידעת שהן זיוף.
אתה; המומחה לבניית כלובים....ידעת כמה הכלובים שלך הם שום דבר לעומת הכלובים שאנחנו בני האדם בונים לעצמנו בראש. וחיית את החיים שלך כמעט בחופש מחשבתי מוחלט.
כל פעם בתאריך הזה.. אני חושב על זה שהיום זה יום השקר. וכמה כואב שאחד האנשים הכי אמפתיים שפגשתי בחיי הלך דווקא ביום שמסמל כל כך הרבה הפוך ממנו.. שקרים.. מתיחות.. שנאת את זה. אהבת אמת. מרה ככל שתהייה. קשה ככל שתהייה.
תמיד אני מזכיר לעצמי.. שלא היינו החברים הכי צמודים בעולם.. אבל הייתי גאה לקרוא לך מישהו.. מיוחד שנקרא בדרכי בעולם. חבר לדרך.. שאיבדתי .שהעולם איבד.
אז בבוקר .. כשהתחילו האזעקות. היירוטים מאיראן .. וגשם בחוץ. עננים. המצב הכלכלי של כולנו בשפל.. אני נזכרתי בך. ביכולת שלך לראות דברים כאלה כהזדמנות לחפש משהו טוב להיאחז בו לשארית הדרך.. היום.. סתם כדי לא לישון עם כאב בטן בלילה. בטח היית מפרגן על האימון של אתמול. אן על היכולת שלנו לקום בבוקר ולהגיד " כוסאמקקק" כשידעת אחרים שכבר לא יכולים. ולנסות לבעוט שוב במערכת כדי לערער אותה עד שהיא תיפול.
יאצ.. אני לא מרגיש חג. והמדינה באבל כבר המון זמן.. עם פרקים קטנים של אסקפיזם. אושר במינון מינימלי.
אני לא יודע אם יש באמת חיים אחרי המוות. הייתי צריך לדעת. אחרי מה שעברתי. ואני ... שלא ראיתי את האור הלבן קורא לי אלא רק הרגשתי את הנשיקה של המוות לכמה דקות, בוחר להאמין שהנשמה שלנו לפחות ; מגיעה לאיזו נחלה. שקט לה שם. ורגוע .
הלוואי והייתי יכול לדעת שאתה באמת שם בנחלה ההיא .
יהי זכרך ברוך חיית פרא. דווקא היום.. 4 שנים אחרי. אני פתאום מתגעגע כאילו הזמן הזה מעולם לא עבר.