בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Rising from the ashes

אני. עם זיוני מוח על זיונים. על החיים וסתם מילים שזרקתי הקאתי או אמרתי.
לפני חודשיים. 3 בינואר 2024 בשעה 9:41

החיה הכי מעצבנת, שלא ברור מה מטרתה בעולם מלבד לעצבן .

 זה רועש. זה עף ובא לך להרוג אותו .

 ככה. היא ביקשה שאסתכל על הבעיות שלי. 

 זבובים. זה רועש וזה נראה  הרבה.. כי זאת העונה שלהם.. אצלי. אבל כמו שיש חומרים דוחים זבובים, וחתולים שצדים אותם.. אז.. זבובים. .. אפשר לקטול.  כן.. אתה צריך לדייק עם המכה , או להיות חתול או להחליט לרסס הכול.. אבל בסופו של דבר.. תמיד יהיה אחד או שניים שנכנסו לבית ומציקים לך. ובמקום להתרגש מזה ולהתעצבן מזה..  תפתח לו את החלון. הוא כבר ימצא את הדרך החוצה. .. 

 פתחתי חלון.. אבל הכנתי כפכף. גם. שיהיה.. לכל מקרה.

לפני חודשיים. 2 בינואר 2024 בשעה 0:32

אוקיי.

 ער"ן לא עונים לי.כל העמדות תפוסות

 הקו החם לנפגעות תקיפה מינית גם...

 ואני בהתקף חרדה, עם התקף פוסט טראומה. 

 ואני צריכה.ה לדבר 

 לשחרר.. אני הרבה זמן צריך.ה לשחרר. הרבה דברים.. 

 ואני.. ללא טיפול כרגע כי כלכלית אין לי כרגע איך לממן את זה אבל.. אני חייב.ת טיפול...... רגשי.ת. ובמיוחד כרגע .. אני... בקריסה.. תמיד.. אחרי ניקיון רגשי.. אני ככה.. מתפרק ....

לפני חודשיים. 1 בינואר 2024 בשעה 23:12

החוסר בחיבוק.

 הוא כאב אינסופי.

 היא הייתה מדוכאת מהכול, ממנו. מהחיים. מיואשת. ולא מצאה כלים לדבר.

 אז היא הרימה עלינו ידיים.

 הוא.. התעלל בנו כלכלית. בה. דרכנו. ורגשית.

 הוא היה הפחדן העלוב שלא הצליח להרים עלינו ידיים והשתמש בתבעורת שבה, בתסכול ובזעם שלה להכות אותנו.הוא.. הכה רק אותה....

ואנחנו..?! היכנו אחד את השני.כל הזמן. . על הכול.. על מנת פסטה אחת שמישהו אכל ולא השאיר לאחר. כי גדלנו בלי.. האוכל.. היו יותר ימים שהמקרר היה ריק מאשר ימים שבהם המקרר היה מלא. או בכלל. מכיל אפילו משהו..

 היא לקחה מהפה שלה וניסתה . אבל גם היא הייתה רעבה. מותשת. . וחיה בתחושה שהיום אני רק יכולה לתאר כתחושת כישלון. ואנחנו הרגשנו ככה כל פעם שהבאנו אותה כך או אחרת למצב שהיא הרגישה ככה. 

 חייתי תמיד בתחושה שלא משנה מה.. אני לא טובה מספיק. כי הרגישה לא טובה מספיק"אני לא עושה עבורכם מספיק?!" היא הייתה צורחת בהיסטריה...כשרבנו היא אהבה להגיד משפט שעד היום בהתחשב בנסיבות הוא טראומה ."את בדיוק כמו אבא שלך". האבא שהכה אותה. אכזב אותה. הרעיב אותנו. הזניח את המשפחה שלו כדי לזיין .... אליו היא השוותה אותי. האדם שהיא הכי שונאת בעולם. הרגשתי באותו רגע שהיא שונאת אותי גם. מעולם לא אמרתי לה  כמההתחושה הזאת ליוותה אותי. ועוד כשהיא ביקרה אותי כל הזמן. ואני שידעתי שזה מרגיז אותה עברתי מתחושת האשמה לדווקאיות. למרד. כדי להתעמת איתה כדי להוציא עליה הכול. את כל המשקעים. יוצרת בכוונה עימות .. כדי שהיא תצא מהכלים!! כדי להכאיב לה כמו שכאב לי . 

 למדתי ממנו.. לתת לה את הכאב הזה. השם של הכאב הזה היה "אמא" כל כך הרבה שנים שלא חיבקתי אותה ולא היא אותי . לא באמת. מעולם לא הרגשתי מוגנת בידיים שלה.. כשהיא הייתה בוכה ומחבקת אחרי הכול..ומצטערת אומרת שוב שוב כמה היא מצטערת.. מתישהו הפסקתי להאמין לה. למרות שזה היה נכון. היא הייתה במצוקה מש עצמה והיא לא ראתה כלום חוץ מכאב,אלימות וחרדה בעצמה.

 אבל בידיים שלו... הרגשתי אהובה ומיוחדת. הנה האירוניה. הוא נגע בי. הוא הרס אותי מבפנים. ניצל את האהבה הטהורה שהייתה לי אליו.. ומעולם לא עשה את זה כואב. הוא שר שירים על דובים הפיקניק. והמתיק סוד. ואמר שאני הדבר הכי יפה בעולם .ואז.. סלחתי לו על הכול. על הפעמים שהוא לא בא . על שהזניח. על זה שלא היה לנו מה לאכול. הוא מכר לנו סיפורים שאמא לא רוצה שנראה אותנו ולכן הוא לא יכל להביא לנו.. וכשהוא כבר לא מכר שקרים כי היינו חכמים מדי נשאר לו רק לאלף אותנו.. יותר נכון אותי במניפולציות רגשיות.. ורק כשלמדתי מה הוא עושה באמת.. כשהבנתי שזה אסור... הוא כבר לא היה האלוהים שלי. הוא כבר לא היה הגבר הגדול המגן שאוהב אותי והנה.. "יום אחד אני אעבור לגור עם אבא.. והכול יהיה בסדר." הוא לא היה הסופרמן שלי. אני זוכרת את הרגע הזה.. בשיעור חינוך מיני, בכיתה ז'.. שכולם גיחכו במבוכה מול מודל מעץ של איבר המין הזכרי.. והמילים זקפה או חזה נזרקו לאוויר. אני הבנתי שאני לא מובכת מאותם דברים. אלא מובכת מזה שאני יודעת הרבה יותר... כל חיבוק שלו היה רעל מאותו רגע. ועדיין כל פעם מההרגל.. של .. כמו אישה מוכה שחוזרת לתקופת.. סולחת לו. ושוב מוצאת את עצמי הטרף שלו. רק שפה.. הוא לא מתנצל. הוא לא מרגיש שהוא עושה משהו רע. אני גם לא מבקשת שיפסיק. לפחות לא בקול. 

 וכל מניפולציה רגשית שעבדה לו הוא הכניס אותנו לסיטואציה שבה הוא יכל לגעת בי. 

 הוא מעולם לא שכב איתי. במיוחד ברגע שהוא הבין כמה אני מבינה. הוא ראה בשתיקה שלי הסכמה .מין חוזה שלי ושלו... שאני.. לא חתמתי עליו. מעולם.

אז אותה זכרתי כאישה שמכה אותי. אותו.. כזה שנוגע מזניח. שיכל להיעלם לחודשיים, ואז לחזור רק כדי לגעת שוב ולגעת שוב. ולגעת.. שוב ולהגיד שזה אמא שלא הרשתה לו לראות אותנו. או אמא שלא נתנה לו להגיע למסיבת הסיום,הצגה,טיול.... ואני.. רציתי איפהשהו את המגע שלו. הוא לימד אותי ככה. שזאת הדרך היחידה בעולם שארגיש אהובה ועטופה. באותם רגעים הייתי כל העולם בשבילו גם אם אחר כך הוא היה מזניח אותנו.. הייתי חוזרת גם כשידעתי שזה פסול. ואסור. הוא עשה לזה כל כך הרבה נורמליזציה. ושיעבד אותי למגע שלו.. שגם אם ידעתי כמה זה פסול ואסור חזרתי ורק שלרגע ארגיש אהובה כי מולה הרגשתי רק ביקורת וכעס.. כי ככה היא הייתה. מול עצמה. הוא היה משתמש בי וזורק. בלי להתנצל. ואני .. התמכרתי לתשומת הלב שלו והרגשתי נבגדת בכל פעם שאישה הייתה נכנסת לחייו. שנאתי את כולן. והוא סיפר להן שזה כי אמא מרעילה לי את הראש עליו.. ...

בפעם הראשונה שהבנתי את כל זה.. הבנתי שאני ילדה שגדלה בלי הדבר הכי בסיסי בעולם שילד רוצה. חיבוק. מאמא. אחי היה יותר מחובר אליה אבל יש לו קשיים אחרים מולה. אבל לא רק החיבוק שלה היה חסר. כל חיבוק. אמיתי שלא בא מניצולי או פגיעה או אחרי ריב . אחרי מכות. חיבוק כמו שהוא. 

 מאהבה.

חיברתי חיבוק לכאב ונמנעתי ממנו כל השנים. עד היום קשה לי לחבק או להתחבק. ואני זקוקה לזה..

 מה קורה כשאתה גדל ככה?! אחי יעיד על עצמו. אני?! חבילה מעולה.. אבל הייתי צריכה טיפולים פסיכולוגיים רצופים כדי להוציא את האלימות מתוכי. 

 נהייתי מתבגרת כועסת. אלימה שהיום היא מבוגרת אוהבת אבל כואבת. 

  הייתי ילדה צינית. מרירה. רעילה. ויכולתי בקלות להישאר שם אם לא הייתי מטפלת בעצמי. למדתי להגיד אני אוהבת אותך ומתגעגעת גם לאמא. ולסלוח לה. בעיקר לעצמי . על זה שלא הבנתי אותה. הייתי ילדה. לא יכולתי להכיל בכלל את הכאב שלה והיא.. לא יכלה להכיל את שלי. אבל מה קורה לאדם כזה שגדל בלי חיבוק אמיתי מאהבה?! 

 אני אדם שקשה לו להביע רגש.

 או מביע יותר מדי ולא מצליח לאזן את זה.

 אני מרגיש אשם.תמיד. בהכול .גם אם יורד עכשיו גשם.

 תמיד מפחדת להתעמת מול כעס של אנשים כלפיי. אז מוודאת.. שאולי שוב הפעם הם לא כועסים עליי כי אז אני שוב לא אדע מה עשיתי לא בסדר במקום להבין שגם כעס הוא רגש לגיטימי. והוא ממש לא חייב להיגמר באלימות.

 הייתי חסרת ביטחון. שנים. מיגנתי את עצמי לא באכילה מרובה. אלא אכילה רגשית.. 

 היא לא הייתה בכמויות היא הייתה בחשקים. היא עדיין כזאת. אני עצובה אני אוכלת מתוק. אני כועסת זה מלוח..שומני.. עדיפות לבשרי. ולפעמים ימים שלמים אני לא אוכלת . או אכלת מעט מאוד ואז מגיע יום שאני אוכלת הכול. ועדיין אבחנו אותי ללא הפרעות אכילה ביחידה להפרעות אכילה.. כי לא שאלו את השאלות הנכונות. ואני.. לא שאלתי אותן. כנראה לא רציתי לשמוע את התשובות. 

 המשקל . מגן. עליי ממגע. פחות נוגעים בי. פחות סיכוי לכאוב מגע. התרגלתי לחוסר בקרבה . העדפתי את מנגנון ההרתעה. כמה כל הגברים כולל אבא יפחדו לפגוע בי. היום אני גדולה,קשוחה.. אבל לא מפחדת כבר להיפגע. רק זקוקה לחיבוק. אמיתי של אהבה. ועכשיו ... עכשיו שאני נותנת אותו לעצמי. לאט לאט.. גם המשקל יירד.. אבל גם המועקה.

 

לפני חודשיים. 1 בינואר 2024 בשעה 13:25

המסיבות. הקשרים הבדסמיים...כן כולל עם ע'. במקום קולר.אנחנו נשארים חברים. הוא אחד האנשים הכי קרובים אליי...אבל  הוא שוחרר  מהשיוך היום אחרי שיחה כואבת ושוברת לב. אני לא במקום שבו הבדסמ שלי כרגע חיובי. התמונות מהסשן שעשיתי  עם מ' הוכיחו  לי דבר אחד.. כמה קשה לי לא להיות עם אישה. וכמה זה חסר לי .. האינטימיות הזאת. האמיתית מחוץ לסשן. ועם ע' או כל אחד אחר זה כרגע רק צורך לפרוק . וזה לא מקום בריא להיות בו.. זה כמו לשתות , זה כמו כמו לעשן כדי לפרוק. ואני לא רוצה להתמכר. רוצה לעשות סקס ובדס"מ" כי אני רוצה. לא כי אני צריך. לא כי אני לא מצליח לעבד  רגשית את כל מה שעבר  עליי. לא כי אני לא מצליח להתפרק בדרכים אחרות. 

כואב לי.. הכול.

וכרגע.. זה אומר שאני בדרך הנכונה. לגדול זה לא נוח. לדייק צרכים זה לא נוח.לאמת את עצמך עם הפאשלות, הקשיים ושאר מאווי הלב זה קשוח. אני יותר. כואב לי.. הכול. אבל זה יהיה בסדר. אני אהיה בסדר. 

לפני חודשיים. 31 בדצמבר 2023 בשעה 19:38

New year's affirmation:

I'm brave.

I'm smart.

 I'm a good friend.

 I love people unconditionally,but don't mistaken me as stupid or naive. I'm neither. I just chose not to fight you so I could love you. It's up to you if you want to be loved by me. 

 I'm a fighter.but ..

I'm a greater lover.

 I'm hopelessly devoted to these I care about and hopelessly romantic.

I'm Worthy. I am enough!!!

I'm not perfect . But I'm cute. And funny. And nice. And beautiful. Not fat and beautiful. Not big and beautiful.. just beautiful.. my size. Isn't what makes me beautiful or not.. 

 Im not a failure just because I'm having a hard time... Im a success!! Because with that.. I am the passionate, warm, cuddly person I am and didn't became a bitter, toxic person I could be.

 Been through hell and back, survived thing others would not.

 I have seen things..

 I've been through things that not one human being should have been through.

I won death when he was out to get me.

  I lived through pain beyond the reasonable. Beyond what you can imagine.

 There are things in my life I would take to my grave with me.. but the people who really know me, knows all the the above is the absolute truth.

Sticks and stones won't break my bones?

Well...they might..but not my spirit. I've been bruised, I have been abused in all kinds of ways.i have been mistreated.

 I have an experience with a broken heart.. and still.. I believe in love. I choose to believe in good. And in friendships,and kindness, compassion and I still manage to get up in the morning , with hope that everything will be okay and eventually.. I will be there. As Winnie the Pooh once said . There is a honey in the top of that tree, and only reason there is a honey..it's all for me..

 So . Withh red balloon, or climbing every branch, to get stung by a bee, or to fall on my bottom while trying.. I will get to that tree top.

All that honey..waits for me!!!

 I lost a lot over the years.. but I gained something far more important. I.. gained me.

לפני 3 חודשים. 21 בדצמבר 2023 בשעה 9:41

21/12/2001:

לפני 22 שנה..

 יצאתי מהארון בפעם הראשונה.

  פצפון בגיל 15.

 לפני 22 שנה סיפרתי בפעם הראשונה לחברים שלי,.. שאני רוצה להתנשק עם אישה. להתאהב.באישה. 

 מהר מאוד הכרתי את ע' החברה הראשונה שלי, האהבה הראשונה שלי.

לפני 22שנה...

 חתיכת כברת דרך עברנו מאז..

 ועכשיו...

 אותה דרך ממשיכה... 

 ברצון להקים בית עם האישה שאוהב זאת שתגיע לחיי. 

  האמת.. . מרגש.. פתאום לראות ממרחק הזמן, כמה עברתי. כמה הקהילה עברה. 

 22 שנה...

 לא ייאמן...

לפני 3 חודשים. 21 בדצמבר 2023 בשעה 7:00

לגעת בך מרחוק
להזות את דמותך מתוך הריק,
מכאיב בי .מכאיב לי
ועדיין..
אני לא יכול להימנע ולהפסיק,
כי קולך בא אליי בלילה,
קורא לי אליו.אלייך .

לקרוא בשמך,
אות אחר אות
הברה אחר הברה,
וליצור בי את דמותך,
הרה, מחייכת ומוארת,
את לילותיי שובר לנדודי שינה.

קם לתוך המציאות,
בה אני עוד ישן באלכסון
וחיבוק שלך נעדר.
עוד בוקר ריקני בלי גופך לצידי,
שאוכל להתמסר אליו.
רגעים שבהם אני אוסף,
את מיטב הכוחות שבי ,
למצוא אותך.

הרוח בתריסים, מיללת,
אני בוכה איתה
על בדידות, על אהבה שלא כאן,
על שאין לי למי לערוך שולחן,
עם נר,ורד
ומפה רכה.
אני כותב מילים למגירה,
חלקן דוחף לבקבוק
או לכוס משקה,
בתקווה שבשכרוני,
תבואי.. תעירי אותי.

ואם היית פה.. מה היית אומרת?
מה היית מבקשת ממני הפעם?
ומי את?
הגשם מנגן,
הרעמים מתופפים את המנגינה העצובה בעולם,
זאת שבה. הלב נשבר,
לא מאהבה שעזבה.
הלב נשבר מאהבה שעוד לא נמצאה.

לפני 3 חודשים. 18 בדצמבר 2023 בשעה 18:32

נשימה.

אחת.. ועוד אחת.

 בחוץ העולם רועם, בוער ברעש 

וכאן..

 אנחנו בוערות בשתיקה משותפת. 

המילים הושתקו לטובת צלילים אחרים..

הרעש של טיפת הרוק הנבלעת בגרון. נשימות עולות יורדות.. נשיקות קטנות.. מול נשיקות פראיות.

 גניחות.. נהמות.. 

  אוהב להתגעגע אלייך כשאת עדיין כאן. 

אוהב להרגיש שאם לא תהיי.. אשתגע. 

 

את, כמו שאת... פשוט הגעת אליי מתוך היום, 

כמו כל הרגעים הבנאליים שקורים כך .כאילו כל זה היה אמור להיות.

 והלב שלי עצר במקום.

ועכשיו... כשאת פה מזיעה אותנו לתוך החלל,

מנגנת על הגוף שלי באצבע רכה,

 אני מתאהב בך. 

שוב. כאילו קמתי מתוך תרדמת ישר לתוך אהבה.

 אל תתני לי ללכת.

 אל תתני לך ללכת.

 

 את אוהבת אותי חזק.

את אוהבת אותי כנועה.

 את רוצה שאני אקנא , שארצה שתהיי רק שלי,

אבל אני בכלל עוד אומרת תודה שבחרת להיות לצידי 

ואת.. לא שלי... אין לי זכות עלייך..

 רק זכות להיות כאן איתך.

את מלמדת אותי להרגיש מחדש,

 לפחד מהכול ולתת להכול לבעור.

 ואני רועד,

 ואת משתיקה אותי.. 

רק מבקשת שארגיש..

 

 ואני...

 כמו שאני.. רוצה שזה יישאר כך לעולם...

לראות אותך כך.. כשאת מתענגת על הגוף שלי..

 מחליקה על גבי דמעות ,מיצי תשוקה, זיעה ושתיקות,

 מוכן שתקשרי אותי שוב ושוב..

 אלייך. 

 אלינו.

 רק תני לי שוב..

 להתאהב בך ..

 כל פעם מחדש..

לפני 3 חודשים. 14 בדצמבר 2023 בשעה 17:25

***זה לנהוג על 160 קמש בכביש הערבה, על אופנוע.

**או באותה מהירות,אותו כביש..במכונית, ללא חגורה..בזמן שמוצצים לך.

**לנסות ללטף דוב

**לנסות ללטף את הדוב של פוטין

**לנסות ללטף את פוטין..

**להשאיר  את יובל המבולבל ליד ילד וערימת קוק...

 ויותר מכל אלה.. זה להציע לנשלט שלי,הכלבה שלי  הדבר שאני מרביצה לו והוא יורד לי.... החצי השני  הבדסמי שלי. אהבת חיי הבדסמית (כנשלט) לסשן אותו. ועוד במסיבת פמדום. באופן פומבי.   

 אין לי מושג מי את... לפחות לפי מה שהוא אומר... אבל אותי כדאי שתכירי. שיהיה לך אומץ בפעם הבאה לפנות אליי. ישירות.

 רק שמעת עליי...כי שמי הולך לפניי. ואני גאה בזה.  את צריכה לדעת:אני שומר.ת על הרכוש שלי קרוב אליי.. במילימטרים. יש הרבה תכונות שבי,שאת עלולה להכיר מקרוב. רובן שמורות לרודנים  שעומדים בראש מדינות גרעין.השאר.. לאנשים שמציעים הצעות טיפשיות לסשנים פומביים לנשלטים שלי .

 

 

 

לפני 3 חודשים. 13 בדצמבר 2023 בשעה 20:44

פוסט פריקה עם כמה חלומות.משאלות..
אשמח לשמוע ממכם  תגובות וכל דבר שתרצו לשתף ,לייעץ... וכו.

"אני חוזרת אל היער ללקט גחליליות " אסתר שמיר שרה, ואני חוזר.ת ללקט זיכרונות,מילים שרציתי לומר ואבדו לי אי שם בין הטראומות לתקופות ובין החיים שקיבלתי לחיות מול החיים שהתעוררתי אליהם לפני חודשיים וקצת. בדיוק שבוע לאחר השבת ההיא,השחורה כפתה עלינו את רוחה, הייתי בבית החולים בפעם האחרונה.
הורידו את התפרים ואני פחדתי.. לחייך,לצחוק להרגיש... כשהכול מסביבי כל כך שחור . חשוך ומסוכן.להרגיש חופש. כשהכול נראה כמו כלוב. ובמיוחד שישנם אחרים שבשבי גרוע פי עשרות מונים מכל שבי שאני הייתי בו. שבי כפוי רפואי. שבי של הגוף שלי .. מישהו חכם אמר לי פעם שזה שכואב למישהו אחר,לא אומר שלי אסור לכאוב את כאביי שלי. או לשמוח את השמחות שלי. או להרגיש...

"מילים כבדות מצער, שירים שלא אספתי בלכתי" אסתר שמיר,זועקת את הכאב שלי. הכאב על חוסר היכולת שלי להגיד ..לדבר.. לומר הכול. לבחור בין מה שחשוב. למה שפחות.

אני מתעורר בבהלה באמצע הלילה לפעמים, עדיין בטוח שאני במיטתו בית החולים. עדיין מחובר לצינורות. עדיין נלחם על החיים. מנסה להבין איך מעכלים את מה שעברתי מול החובה להמשיך הלאה, לשבור הכול . להתחיל מהתחלה , מאפס. לאסוף את השברים ולהקים מהם חיים טובים ומיטיבים. .. הבטחתי לעצמי 2 חלומות להגשים: אהבה ,אישה, עם בית וילדים ולחזור ללמוד והפעם ללמוד להיות עוזרת וטרינר. הייתי חדה כתער גם בנושא ההורדה במשקל.. בחודשים האחרונים משהו נשכח מלב ואני מנסה להחזיר את החדות והמוטיבציה. והדיכאון הכללי ,ועייפות החומר האנושי שבי גובים מחיר ואני .. לא מצליחה להניע את הלב. ואת המוח לפעולה. כאילו שמיכה כבדה הונחה עליי. שמיכה שהיא גם רכה ועוטפת אבל חונקת. מונעת ממך לקום מהמיטה ולבצע. וליישם. ולדרוש עבור עצמי חיים טובים יותר. ואני צריכה בלהסיר את זה מעליי.

אני סוגר.ת את 2023 עם חור בלב.
עם צער. עם כאב ועם תחושה שאני קופא.ת במקום.
. אבל עם כמה משאלות. עם כמה חלומות. שאני רוצה להניע..ולא מצליח.ה

מלבד השאיפה שלי שכל המצב הנורוטי והנוראי בארץ יסתיים,וכל הכאוס מסביבנו יירגע.. אני רוצה לקחת רגע לעצמי...
ואני רוצה שהחברים הטובים שלי, האנשים שאני אוהבת אוהבים אותי.. יעזרו לי מעט להגשים חלק ממני .. מה שאני צריכה כדי להמשיך. כדי לא לנבול.
... לפעמים ילד זקוק למבוגר אחד שיאמין בו.אני הילד הזה הפעם:. ולפעמים קשה להניע לבד גם אם אתה יודע שאתה יכול.. גם אם הוכחת כבר פעם שאתה יכול... פשוט . כי לפעמים צריך קצת עזרה...
הנה רשימת המשאלות שלי לשנה הקרובה: לא לפי סדר עדיפות...
אם יש לכם דרך לעזור לייעץ לכוון.. כל דבר.. אשמח .

1)לסיים את כל החובות שלי להוצלפ או לעזור לי להתנהל מולם ולהגיע להסדר תשלומים, משהו שייתן אופק לסיום של הסאגה הזו,ולהתחיל ללמוד חזרה נהיגה .לשם כך מגיעים לסעיף הבא..שהוא כנראה הדחוף ביותר גם אם לא החשוב ביותר:

2) למצוא עבודה טובה, שמתאימה לי בול, עדיפות למשהו מגניב עם ספרים,מוזיקה ,בעלי חיים או רכב. וייעוץ כלכלי שיעזור לי להתנהל נכון יותר ולעזור לי לחסוך לרכב. חלומותיי.. CBR1000 מקסים שאם אצליח,אולי גם אצבע אותו בורוד מנומר.
3) ליווי של מישהו שמוכן כרגע בחינם(לצערי)ללוות אותי מנטלית ונפשית בתהליך ההורדה במשקל.

4)זוגיות. כן זה חשוב לי. למצוא אותה . את האחת. כן. בא לי מונוגמיה כזאת. מיוחדת. גמישה בגבולות שלנו. אם בכלל,אבל מישהי שאני רק איתה. והיא רק איתי. . ואם היא באה עם ילדים לתוך זה.. אז ואוו.. איזה מזל!!!
כן אני יודע.ת שלפעמים זה בא כשלא מחפשים.. אתם לא מצפים מציידת לשבת בשקט ולהמתין ,נכון?! מי שרוצה לאכול צריך להסתובב בשטח כאן אתם נכנסים:שידוכים יבואו בברכה, אפליקציות מומלצות , כל דבר...

5)לחזור להכין אוכל ביתי ולמכור ,...לא כהכנסה עיקרית,סתם כי אתם אוהבים לאכול מהידיים שלי ואני נהנה לארח..ולהאכיל אתכם. אני מוכנה לבשל. לדייטים, לאורחים שלכם, לרווקים ששורפים סלט.. רק תגידו. ואני אבשל. אתם תהנו מאוכל חם, אני מכמה ג'ובות כולנו נהנה מאהבת חינם. בינתיים אשאיר אתכם עם השיר האהוב עליי בעולם.. אני בטוח ה שתבינו מהר מאוד למה...

"

גחליליות
אסתר שמיר
מילים ולחן: אסתר שמיר

אני חוזרת אל היער ללקט גחליליות
אורות קטנים השארתי בעוזבי
מלים כבדות מצער, שלא יכלו לעוף
שירים שלא אספתי בלכתי

אני חוזרת לעבר ללקט גחליליות
לבנות מהן סולם של כוכבים
שבילים שלא הלכתי כי לא יכלו להיות
אולי עוד מחכים שם בשבילי

אם תבוא ליבי לשם
תבוא אל העבר בלי לעצור
נאסוף את כל הטוב
נאסוף את כל התם
נאסוף גחליליות ונחזור

ילדה שם מחכה לי, היא מתאהבת בלי לראות
גחליליות דולקות סביבה באור בוהק
בואי שוב אלי, אשמור עלייך מצרות
בואי וביחד נתחזק

אני חוזרת לעבר, לא פוחדת מהזמן
יודעת להבחין בין טוב ורע
נאסוף את כל הטוב,
את כל האור, את כל התם
נביא אותם לכאן בחזרה

אם תבוא ליבי לשם

..

?si=BkD0NsFNsDClgvxH

...