בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Rising from the ashes

אני. עם זיוני מוח על זיונים. על החיים וסתם מילים שזרקתי הקאתי או אמרתי.
לפני שנה. 24 באוקטובר 2023 בשעה 15:37

מקלחת, בלי תפרים.

בלי צינורות מחוברים אליי לפצע 24/7

בלי להיזהר שהתחבושת תירטב,

בלי שיש אחות שרצה לבדוק מה קורה... בלי שמישהי רוחצת אותי.

 

 בלי אחות שמנגבת אותי אחרי השירותים.

 גם זה..

.... ללכת לשירותים.. בלי להיזהר שהתפר ייפתח...

 בבגדים.

לא בחלוק בית חולים.

 להיות לבד... בלי אחיות. בלי רופאים. בלי שכל העולם עושה עליי בייביסיטר...

 לאכול.

 לבד.

 לישון בלי מוניטור.. בלי דפיברילטור בהכנה... לישון.. ולפחד עדיין.. שלא אתעורר...

מנסה לעכל. את החיים שלי אחרי... ועוד סופג. עוד מנסה לנשום.  מנסה להבין מה עברתי. שאני חי.ה ...

  מנסה לעכל שזה לא חלום. שהגוף לא כואב יותר... ומה שכן, יחלים, כי הגוף לא חולה יותר...

  מנסה לעכל את הזמן האחרון....מנסה ועדיין לא מצליח..

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י