Rising from the ashes

האיש שהפך מההוא שאני רוצה להרוג ביום אחד,להוא שאני אומר לו "כל הכבוד" כשהוא מצליח להחזיק חתיכת שניצל בלי להפיל לרצפה. 

 שבוכה בבדיקת הדם ואני צריך להסביר לו  מה עושים לו וכשהוא שואל מה הם מחפשים לו בדם אני עונה לו"גמדים" כשהתשובה שלי הייתה בלב "לבדוק שאתה אנושי" והוא צחק. כמו ילד.

 האיש שהפך להיות ממושא שנאתי להוא שאני מוריד לו נעלי קיפי ומסביר לו שהוא לא יכול עכשיו לקבל  את האוזניות שלו, כי צריך לחפש אותן בתיק. והוא בוכה , אז אני מחפש את האוזניות. מוצא אותן ואז הוא עושה לי פרצוף  ועכשיו לא בא לו אוזניות. בא לו לישון. אז אני משכיב גבר. של 100 ומשהו קילו, בן 67 ,במיטה ושר לו. ומכסה אותו. 

ונזכר בכל הרגעים שהוא הכניס אותי למיטה . ... שר לי ואז ניצל אותי..

ואני רוצה לצרוח. להקיא. ובמקום זה אני שואל אותו "נוח לך אבא?" ושומע איך המילה אבא יוצאת לי מהפה. לא בציניות. לא בשנאה. ה"אבא" יצא לי כאילו אני מטפל באבא המושלם שלי...

 אני עוד לא יודע להגדיר מה התחושה הזאת ולמה אני עושה את זה אבל זה כמו...  בריכת בוץ. יש לזה ריח מסריח. וזה שחור. ומגעיל.. אבל יוצאים משם חזקים יותר. נקיים יותר. לפחות אני מקווה...

...