Equilibrium

כמו שתכננתי אתמול הלכתי לחנות של אלכסיי. והנה מגיע הוידוי - פעם ראשונה נכנסתי לחנות סקס!!  לא ניתן לתאר את רמת ההתרגשות שלי במילים... הסתובבתי כמו ילדה קטנה בחנות צעצועים עצומה ורציתי שם הכל!!!  נו, כמעט הכל (מוותרת על דילדוים בגודל של הראש שלי,  מוזר, לא?:))

הקניות התבצעו תוך כדי התכתבות עם אדוני כמובן ואם הוא לא היה עוצר אותי,  הייתי משאירה שם את כל המשכורת... חייבת גם לציין שאלכסיי כה חמוד ומקצועי!  תודה רבה לו ומזל טוב!! ( מי יודע,  אולי אתה קורא את זה) 

היום לקחתי את כל הקניות לאדוני היקר. ורק דקה לפני שאני מתקרבת לתחנת רכבת אני מבינה שאני הולכת לשים עכשיו במכונת שיקוף תיק עם: 

שוט( מתנה ליקירי) ,  באטפלאג מרשים,  ביצים וגינליות עם שלט,  רוקט פוקט... כבר עולה החיוך.. שני מאבטחים צעירים וחמודים ( יש להם אחלה סלקציה ברכבת ;))  מדברים להם על משהו ברגוע, חצי מצחקקים חצי משועממים .. אני שמה תיק, עוברת במסגרת.. ופתאום נוצרת דממה,  המאבטח שיושב על המכונה מסתכל על המסך- נמחק לו החיוך בשנייה , מסתכל עליי,  שוב מחזיר מבט למסך - כמו שעושים אנשים שלא מאמינים למראה עיניהם,  על השותף,  שוב על המסך, שוב עליי(חייבת לציין שאני נראית ילדה ממש טובה) , אני מחייכת לו במבט "כן, לא טעית,  חמוד ". הפנים שלו נשארו קפואות והמומות ורק פינה אחת של השפתיים התחילה לבגוד בו ולעלות לכיוון חיוך זדוני :) 

כמה היה בא לי להיכנס לראש שלו באותו רגע :) 

לקחתי את התיק,  הסתובבתי והלכתי, אחרי כמה צעדים שמעתי "וואי אחי,  אני צריך חופש ".. 

אתה,  כן כן אתה עם מנוי הזהב, בוא שנייה לפה,  רוצה להגיד לך משהו :

הידעת יקירי,  שיש כפתור "שיחה" בכלוב? כפתור שעושה פלאים: חוסך זמן ואנרגיה של שנינו.

כפתור שבלחיצת  היד הפנויה אתה יכול לגלות שכבר ניהלנו שיחה פעמיים,  בהן הסברתי לך בנימוס שאני לא מעוניינת. אם היית משתמש באופציה המעולה הזאת לא היית צריך 3 פעמים לכתוב לי "הפרופיל שלך מסקרן,  פנויה להכיר? ".. ומה בדיוק מסקרן אם באמת קראת?  שאני בזוגיות ולא מחפשת להכיר? זה במקרה אחד,  במקרה אחר אתה שולח לי כל פעם מגילה שונה (שפו על ההשקעה,  אבל לא חבל?) 

ואני.. אני עונה בנימוס רק פעמיים,  ולא בא לי להיות לא מנומסת.אז.תחסוך גם ממני בבקשה 

אה.. ועוד טיפ שימושי: תקרא את הפרופיל של בן אדם,  תקשיע פאקינג 30 שניות במקרה שלי.. תכבד את המקום ואת עצמך, אותי ואת אדוני, ואל תפנה בניסיון להכיר איפה שכתוב -" לא פנויה להיכרויות "( נראה לי זה בעברית,  לא?) 

*נכתב ביחיד אך פונה לרבים 

בפעם הראשונה כשהוא נגע בעורי החשוף בעדינות,  התרגשתי מאד.. התרגשתי רק כשראיתי אותו מתקרב... המגע היה רך וכל מה שרציתי זה עווווווד.... עוד להרגיש,  להבין מה זה עושה לי...

בפעם הבאה המגע שלו כבר היה יותר נחוש... התבוננתי פנימה - בפנים ילדה קטנה ומשוגעת מחאה כפיים וצעקה : עוד!!  עוד!!  

כשהמגע הפסיק להיות מדוד ועורי והעור שלו נפגשו כבר בתדירות ועוצמה יותר גבוהה,  ידעתי שזאת אהבה!!! החלטתי - צריך שהוא תמיד יהיה קרוב :)

אז מחר הולכת לקנות שוט - מתנה לאדוני היקר לרגל 3 חודשים ביחד  ( לא יודעת,  ת'אמת,  מי יותר יהנה ממנה:)) 

היום באמצע יום ,בין משימה למשימה מצאתי עפרון מתחת לשולחן... 

שנים אני עושה מדיטציות, סדנאות פיתוח עצמי, עוברת תהליכים עמוקים ומרפאים.. שיטות שונות, מורים שונים, מקורות מידע מגוונים.. ואם לנסות להעביר קו מקביל בין כולם  - הייתי מנסחת אותו כשליטה על ה-MIND, כלומר, שחרור מהכוח והפיקוח היומיומי שלו ונתינת מקום לרגשות וחוויות אוטנטיות שלא תמיד מקבלות ביטוי, כי אדון ה-MIND  בתפקיד שלו.

מתחילת הדרך הרוחנית שלי אני מודעת לקושי שיש לי לשחרר את המחשבות, לא להיתפס עליהן כמו על גלגל הצלה בים סוער. לשחרר, לתת למחשבות לחלוף כמו גלים שמביאים איתם עוד מידע, להגיד להן תודה ולהמשיך קדימה – זה אתגר, אתגר אמיתי.

אז אני לומדת... נכון, אני לא תלמידה הכי מתמידה וצייתנית שיש, אבל אני לומדת... בדרך שלי, בגבולות היכולות  שלי.. אני יודעת שכמה שיותר משקיעים ומתמידים במדיטציה ככה ה-MIND מתרגל להיות במנוחה. בכל מדיטציה יש בסיס משותף -  להיות מרוכז במשהו ספציפי וכל פעם כשאתה מזהה שהראש מתחיל לנדוד לכיוון המחשבות, להחזיר אותו לאובייקט של תשומת הלב שנבחר ( נשימה, דימויים, אור, גוף וכו').

הגעתי למחשבות על מדיטציה אחרי מה שאדוני (המדהים והיקר שלי)  אמר לי בשבת בבוקר בזמן סקס ההתעוררות שלנו...  אני זוכרת שהוא הצמיד את האצבע שלו לרכה שלי ואמר " אני רוצה שתדעי להיות אפס פה! בראש שלך!". הוא זרע בי את המחשבה הזאת והיא התחילה להתפתח בתוכי:

אני יודעת בוודאות שאין לו צורך בשפחה טוטאלית- גם אני לא אהיה כזאת, הוא לא באמת רוצה בת זוג שהיא אפס, הוא לא צריך סמרטוט בחיים שלו – אחרת הוא לא היה בוחר בי, הוא  כן רוצה שבת זוג שלו תהיה חכמה, מודעת וחריפה .

אז מה זה אומר להיות "אפס בראש"???  ואחרי כמה לופים של אותה שאלה במוח עלתה לי אסוציאציה של  מדיטציה. הרי במדיטציה אני רצה כמו גורה מרוגשת לעבר האופק בו המוח נח והבמה פתוחה לחוויה אוטנטית שלי. פשוט שם לא קוראים לזה "אפס" או "ביטול עצמי" , שם משתמשים במילים יותר רכות ומזמינות " שחרור, התעלות.."  (אוח, כמה, מסתבר,  הסמנטיקה חשבוה לי!)

ופה... פה, לפי דעתי, זה אמור להיות באותו עיקרון, רק הריכוז הפעם הוא על התפקיד שאדוני בוחר לי ( כמו שמדריך בוחר את מושא של תשומת הלב בפרקטיקה כזו או אחרת)... לדוגמא: להיות זונה שלו, אז להיות מרוכזת בלהיות זונה ולא לתת למוח לנדוד לאזורים הרגילים והנוחים בהם הוא עסוק בפענוח של המחשבות שרצות ולא נותן לי לחיות את המומנטום בו אני רוצה להיות בדיוק מה שהוא רוצה וצריך.

אז מה זה הביטול העצמי הזה אם לא עוד דרך להרגיע את ה-Mind ששולט עלי? 

יופי, המצאתי לעצמי מדיטציה חשדה! מחכה לתרגול בקוצר רוח :)

AUMMMMMMMMMMM

הייתה לי שיחה עם חברה שהיא אחות במקצועה.. סיפרה לי סיפורי זוועות על שקיות שאנשים מסתובבים איתם כי נקרע להם פי הטבעת. שתינו צחקנו שיצאנו במזל עם תחת שלם... 

אני יודעת שפה אנאלי זה ב-אנאלי אבל תעשו לעצמכם טובה,  תכינו את עצמכם לפני זה.

פעם קראתי באחד הבלוגים של השולטים כאן איך להכין את התחת של הכלבה. אדון בהחלט הרחיק לכת עד לפלאגים ענקיים,  אבל בעקרון ובלי להגזים - אפשר להתחיל מאצבע,  יום למחרת שתיים,  יום אחרי זה מוסיפים שלישית,  אחר כך כבר אפשר לעבור לצעצוע בגודל ריאלי.. :)

תשמרו על שלום הבית ותחת שלם :)

אחד הימים האלה בעבודה שהכול בהם נעשה בצורת העתק-הדבק. אותן שיחות, אותם מיילים, אותן משימות, אותם אנשים, אותה ארוחת צהריים, אותה שעה על השעון כשאני מסתכלת עליו משועממת.. הכל אותו דבר, רק אני מרגישה שונה. אני שקטה היום אבל הלב שלי מדבר. מדבר איתי, שולח לי מסרים שנשפכים לי בדמעות מהעיניים. גונב את הריכוז שלי , רוצה אותי ואת המיקוד שלי רק עליו. כי יש לומה להגיד, ויש לו מה להרגיש...

הוא מדבר, מתפרץ מהגבולות הישנים שלו ואני מרגישה איך דמעה זוחלת לאט על הלחי... לוקחת נשימה עמוקה, צוללת, עוצרת עם המבט הפנימי שוב באזור הלב.. ועוד דמעה יורדת לה... דמעות מתוקות ועדינות של שחרור, דמעות שקטות ולא כואבות בכלל. דמעות שמספרות לי סיפור של הלב.

סיפור על המתנה ארוכה. סיפור על אזיקים, שרשראות , חבלים שקשרו וכבלו אותו זמן ממושך.. הוא מספר לי על חושך וחוסר אונים, על בדידות וייאוש שהצטברו בו , אכלו אותו מבפנים. הוא מספר לי על התרגשות שלו מחום ורכות  שהוא מרגיש בזמן האחרון, והוא צועק ..כי הוא יכול, הוא בוכה .. כי הוא יכול.. אני רואה אותו, הוא כמו ילד קטן, פגוע מאד, בודד מאד, ילד שהחזיקו אותו בכלוב ועכשיו הוא שומע איך הדלת של הכלוב מתחילה להיפתח בחריקות מפחידות. אבל אין בשבילי ובשבילו צליל מתוק יותר מזה.  שנינו יודעים שהחריקות האלה הן הכרחיות .. הן מבשרות על חופש, מבשרות על שחרור... ועוד דמעה ירדה לה.. אנחנו בוכים ביחד, מחובקים, הוא נקרע בפנים, מוציא מעצמו כל מה שהכביד עליו כל כך הרבה זמן , ואני מחבקת ומלטפת אותו ורק דמעות מתוקות בורחות לי מהעיניים מדי פעם ומתנגשות בשפתיים מחויכות.

דמעות זה לא תמיד כאב.. דמעות זה לא תמיד עצב. דמעות ברוב המקרים הן שחרור של רגשות שממלאים אותנו עד שמתחילים להישפך החוצה. הן סימנים של לב שחי ומרגיש.

אני רחוקה מלהיות דתייה.  קשה לי בכלל לקטלג את עצמי במובן הזה. אני נעה בין אגנוסטיות לבין משהו לא מוגדר לגמרי. וטוב לי שם.

אני מאמינה. מאמינה בתודעה כוללת, מאמינה באיזשהו כוח עליון, כוח מאחד... אך לא באמת יכולה למצוא את עצמי נופלת טוטאלית לאחת הדתות המוצעת לנו היום.  אני לוקחת קצת מכולן, בודקת מה מהדהד בי, מה מועיל לי, מה מקרב אותי אל עצמי, מה מרגיע את רוחות הסער בפנים, מאמצת לחיים שלי, לומדת אך עדיין נשארת בצד. מתבוננת בכולן. חוץ מכל הרוע, מלחמות, הגבלות, הפרדה איומה שהדתות יוצרות בקרב אנושות , יש בהן גם הרבה חוכמה. חוכמת חיים פשוטה כזאת.

מיהדות למדתי המון. למדתי על המשפחה, על המסורות הקטנות שאם להתמיד בהן – הן רק מחזקות את המשפחה, מחזקות את הבסיס שלי, את נקודת המוצא שלי. בתור בת יחידה שפונקה לאורך כל דרכה ולא ממש למדה את משמעות המילה "לא" בחייה  - יהדות לימדה אותי להתרגל לקבל "לא" מעצמי כשאני באמת מאמינה שזה חשוב לי. נכון, שהלכות נכתבו לפני אלפי שנים ורובן כבר לא משרתות אותנו. אבל ישנן כמה שמועילות גם עכשיו.

כשנפגשנו , אני ואדוני היקר, אחד החוקים שהוא הציב היה שמירת נידה ברמה מסוימת. שמירה על ספייס אישי של כל אחד בזמן המחזור שלי. אין שליטה בימים האלה, אין מפגשים, חלה ירדה בתדירות התקשורת. תקופה קצרה שכל אחד נשאר עם עצמו... הסכמתי ללא שום שאלות ( א. כאילו הייתה לי ברירה 😉 ב. בצורה אינטואיטיבית זה תמיד היה נראה לי נכון).

אנחנו לא מהמגזימנים הדתיים ששומרים נידה גם בזמן המחזור וגם שבוע אחרי זה.. רק שבוע. וזהו זמן מעולה, זמן בו אנחנו רק אנחנו as is, בלי תפקידים, בלי יחסי שליטה.. תקופה קצרה שיש בה אפשרות להיות עם עצמי, לחזור לנשום עמוק בפנים, לצלול לחיים שלי, להשקיע זמן בדברים האישיים בסידורים החשובים, או בצורה אחרת – "לעשות סדר ביקום האישי שלי"... בידיעה ברורה ורגועה שהכול בסדר, שהוא עדיין קרוב ותמיד שם בשבילי. זהו גם זמן לגעגוע המתוק. היום במציאות של מבזקים מהירים, מציאות של זמינות מתמדת קשה מאד לזוג להתגעגע... הכל זמין, הכל עכשיו. אני רק מזהה טיפות קטנטנות של געגוע שמחלחלות ללב, אני כבר שולחת הודעה.. אני רק נפגשת עם חום בפנים שעולה כשאני נזכרת בו – אני כבר שולחת איזה קריצה וחיוך או נשיקה.. אז הנידה היא זמן מדהים להוריד הילוך, זמן להתכנס פנימה ולבחון את הרגשות לאורך זמן ולא לפלוט אותן באותו רגע החוצה.  זמן להיות עם עצמי וזמן לבחון את החלל שנוצר בחסרו..

והגעגוע הזה מתוק כל כך כי יש הבנה שזה טוב לנו, בריא לנו גם כאישיויות נפרדות וגם כזוג. שכל אחד עסוק בעצמו, כדי להיפגש שוב יותר רגועים, שלמים ומסודרים ובאמת רוצים במפגש הזה.

מדהים כמה קרבה יוצר הריחוק הזה! 

"השפלה זה לא כשהגבר קורא לך זונה או כלבה בזמן שהוא מזיין אותך... 

השפלה זה כשהגבר שוכב איתך במיטה ולא רוצה אותך. "

"Romance X" -סרט צרפתי מעולה!