סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 10 שנים. יום שלישי, 29 בספטמבר 2015 בשעה 11:00

ואז קיבלתי שליטה...

כן, דמיינתי, פינטזתי, גלגלתי חלקיקי מחשבות לא מעובדות בראש, השתעשעתי והתחרמנתי. שאלתי את עצמי איך זה ירגיש, איך זה ייראה.. חייכתי לי. 

ואז קיבלתי. זה התחיל לאט, עדין, חושני מאד, עד שאני מצאתי את עצמי מלמעלה, ואותו— מלמטה, חסר עונים, קטן, פגיע, נתון לרשותי, נותן את כולו לשימוש שלי. שימוש בו. 

הלב שלי התפוצץ מהרגש כלפיו, מרצון לחבק אותו, להרגיע אותו, לשמור עליו ואני... המשכתי להשתמש בו לצרכים שלי. לזיין אותו כמו צעצוע אנושי כשהלב נקרע מלראות ולהרגיש אותו ככה.. 

לא, לא הצלחתי לגמור. באיזשהו שלב עצרתי כי לא הצלחתי להתעלם מרגשות אשם שהשתלטו עלי. התחלתי לחבק, לנשק לו את העיניים, לכסות את כולו בנשיקות מתנצלות... ואז הרגשתי את היד שלו תופסת לי את השיער ומעיפה אותי למטה... למקום שבו אני שלמה, מקום בו אני ב מ ק ו ם — עם הזין שלו בפה, מקבלת ספנקים ומוכנה לכל מה שיעלה לדעתו.

באותו רגע, שם למעלה , במקום הלא רגיל, לא מוכר, באמת לא ידעתי מה לעשות, מה להגיד,  ולא נתתי לעצמי להשתחרר. לא הצלחתי לשים את הרצונות שלי בעדיפות ראשונה. נבהלתי, הרגשתי פוגעת ולא מתחשבת. דפוס ישן ומוכר, על פיו אני קודם שואפת לרצות את הסביבה, ורק אחר כך — את עצמי, על פיו אני תמיד בוחרת את המילים הכי רכות ומייפייפת את המסר, במקום פשוט להעביר את המסר שלי כמו שהוא. ומרוב המלחמה עם הדפוס הנוקשה ולא מועיל לא הצלחתי לענות על הצורך שלו להתמסר...

מורכב, לא ברור, לא רגיל.. אבל לא יכולה להגיד שלא בא לי עוד... נראה שגם שם מחכים לי שיעורים משמעותיים.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י