סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 9 שנים. 4 בנובמבר 2015 בשעה 10:04

מפרידה ומפרקת כל יום מחדש.

מחפשת נקודות אחיזה בשני העולמות, לומדת  לתמרן ביניהם.

אשה אוהבת ונאהבת של הגבר שלה... אשה מוערכת וזוכה להמון חום ותמיכה..

פליק פלאק..

זונה מטונפת, כלבה נואשת למגע, כאב וזיין שימלאו אותה. פלסטלינה בידי האומן האפל.

פליק פלאק..

חיבוק, נגיעה עדינה בלב, בגוף ובנפש.

פליק פלאק...

בבקשה, אדוני, תן לי סטירה, תירק עלי, רוצה לשתות אותך, להתמלא בך, רוצה למלא כל הוראה שלך...

פליק...

פ...

ואז פתאום יוצא לי היפוך לא מושלם כזה והכל מתערבב... הקצוות הפרומים של שני הצדדים מתחברים ביניהם ויוצרים גוש מסובך שנתקע בגרון ומכביד על הנשימה. ברגע שהם מתחברים, הפחד משתלט עלי. שני הצדדים מאבדים בטחון וגבולות שלהם. אחת מתחילה לתפוס את מקומה של השנייה וזה מתכון לאסון.

שתיהן זקוקות למקום שלהן, כל אחת צריכה להשלים עם הקיום של השנייה ולדעת לוותר. לשתיהן לא קל – לאהוב של האחת ולשולט של השנייה יש אותם פנים, ידיים, שפתיים, אותו גוף... הלמידה של ההבדלים הקלים ביניהם לפעמים באה בדרך הקשה.

ואני ממשיכה להפריד אותן.. קצה קצה... בתנועות קלות ואיטיות. לוקחת את הזמן שלי, נותנת זמן לשתיהן.

פליק פלאק...

 

bird - זה כמו המשחק נשיקה סטירה.... אף פעם לא יודעים לאן לסובב את הראש אבל כל סיבוב ראש צריך להיות חד... כמו הכתיבה שלך...
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - המעברים בין העולמות עדיין לא משומנים מספיק, חדים וחורקים..
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י