ילדה עם קוקיות (צמות —בשביל אחד שיודע:)) כבר אמרנו?
אז כן.. והילדה מצאה את עצמה בחנות הממתקים. כולם נראים מתוקים, טעימים ומפתים.
אני עוברת בין המדפים, עוצרת, מסתכלת על כל ממתק, מלקקלת את השפתיים, בולעת קצת רוק וממשיכה..
מדף אחד נשאר תמיד בשדה ראיה...
מדף שממנו נוצצת לי סוכריה שלא העזתי לגעת בה הרבה זמן.
אני מתקרבת, מריחה, הפעם אני נתקעת להרבה זמן...
החיבור הזה מרתק אותי. רכות של הקווים שמתחברים בריקוד אינטימי.
היופי של הגוף הנשי שמוכפל פי 2.
דרך מדהימה לתת ולקבל באותה שפה.
לתת לאותה אנרגיה , כל כך מוכרת לך, לקחת אותך למסע. לתת לה להוביל.. לתת לאנרגיה הזאת, שהיא כל כך שלי, להכניע את זאת שבתוכי. להתחבר אל עצמי מולה/דרכה, כל כך שונה וכל כך דומה.
עוצמה ועדינות, כוח ורגישות, עור חם ונעים וצפורניים חדות...
....
אני ממשיכה לבהות בסוכרייה הזאת וללקק שפתיים.