ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 7 שנים. 17 באוגוסט 2016 בשעה 8:49

השתייכות זה צורך. וגם כשאנחנו לא רוצים להשתייך לקבוצה מסויימת, אנחנו בעצם שואפים להיות משויכים לאלה שלא משתייכים. 

חלקינו מתגאים בזה שלא שייכים לאלה, וגם לאלה... לא להיות שייך בימינו זה מגניב, זה ייחודי, זה דה לוקס — הרבה יותר משייך... סוג של קסטה גבוהה כזאת של לא משוייכים למיינסטרים, לתרבות שלא מהדהדת בנו. 

ההתעסקות הזאת בהשתייכות היא קיומים, אומנם לפי פירמידת מסלאו היא נמצאת מעל הצרכים הבסיסיים, אבל היא בדיוק הבאה בתור אחריהם. חשוב לנו מדי פעם למקם את עצמנו, להרגיש חלק.

אז כמה שאנחנו שונים, ומטפחים בנו את "שוני" הזה, ומתגאים בו, תולים שלטי חוצות "אני לא שייך", ככה ... נו טוב, ברור, לא? 

זה מספק כל כך להיות מיוחד. להיות שונה. זה יוקרתי — להחזיק בדעה שונה מהרוב, אף על פי שברוב המקרים זה בא מרמה מסוימת של התנשאות.

היופי הוא שגם ככה אין שני אנשים זהים בעולם הזה. היופי הוא שגם ככה כולנו מיוחדים, עם שריטות שונות, מגרעות אחרות, מטענים גנטיים ואלה שנרכשו בדרכנו הייחודיות...

וכולנו שייכים, ככה או אחרת לאותה משפחה. קופי אדם. כי כל עוד יש בינינו אלה שמתנהגים ככה— כולנו כאלה... לא משנה מה רמת ההסכמה שלנו לזה..

 

את/ה חושב/ת שאת/ה מחוץ לעדר? אז יש לי חדשות בשבילך —   יש לך רועה אחר, אולי את/ה פשוט לא רואה אותו ...

סקרנות מאוחרת​(נשלטת) - כל עדר מורכב מיחידים
זה היופי בעדר
ובמרכיביו
:)
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י