כותבת לפרקים

קטע קצר מהספר שכתבתי ונקרא "מוות קטן."

הבטן מתהפכת לה כשהיא לוקחת את הטלפון ורואה עוד הודעה מדן
-אני לא רוצה שתסבירי לי כלום, אני רוצה שתביני שהצורך הוא הדדי ולכן גם הסיפוק צריך להיות כזה. כשיצאת ממני נתתי לך משהו לבצע וזה לא קרה עד היום.-
היא קוראת את ההודעה שוב, וכותבת לו -ואני הסברתי שאני לא אצליח לעשות את מה שאמרת לי בימים הקרובים -
"תמר? את בסדר?"
"כן, כן, אני באה" היא צועקת לגיא בדיוק כשהוא פותח את דלת החדר ורואה אותה מקלידה.
"אז תגידי שאת מאד עסוקה עכשיו בלדבר עם כל העולם, או אולי זה השולט שלך, ואז אני לא אעמוד ואחכה לך כמו אידיוט ליד הדלת."
"אני מתנצלת," היא מכניסה את הטלפון לכיס. "בא נלך."
"אם השיחה הזו יותר חשובה לך אז רק תגידי." הכעס והעלבון נשמעים בקול החזק והרם שיוצא לגיא מהפה. "אמנם החלטנו לאפשר אחד לשניה להתנסות לבד אבל היית עכשיו יומיים מחוץ לבית..."
"אתה רוצה לריב עוד לפני שיצאנו מהבית?" הטלפון רוטט לה בכיס "רק חזרתי, אתה צריך לדבר איתי עכשיו. זה מה שאמרת נכון?, זה לא באמת מעניין אותך מה אני צריכה. אז..."
"אבל יש לך כוח וזמן לנהל שיחה בווטסאפ." הוא לא נותן לה לסיים וגובר עליה בקולו.
עיניו השחורות של גיא בורקות, תמר רואה ושומעת את גיא מלבה את הזעם שלו. "הסכמנו על מערכות יחסים נפרדות, לא כאלה שיפגעו בנו, לא כאלה שיפריעו לחיים שלנו".
"נכון הסכמנו, החלטנו שאנחנו מתנסים בחוויה הזו כי אני רוצה בה משהו אחד ואתה רוצה משהו אחר." היא עושה צעד אחד לכיוון הדלת הטלפון שוב רוטט לה בכיס, "וכן זה מידי פעם מתנגש, ואני מנסה למצוא את האיזון, אתה יודע  שזה לוקח זמן," הכל גועש בה מבפנים, דן שמשתלט לה קצת יותר ממה שהיא חושבת שהיא רוצה וגיא שלא מוכן לתת לה זמן, הכל בזמנים שלו, או שאולי היא באמת מגזימה ולא שמה לב? היא קופצת שפתיים, מניחה את ידה על הפה מנסה להשתיק את עצמה גם מבפנים. "לעזאזל...." היא מועדת, נאחזת בדלת באותו רגע בדיוק שגיא תופס לה את היד כדי שלא תיפול ואז מניח את שתי ידיו מתחת לבית השחי שלה ומחבק אותה אליו. "את בס..."
"כן אני בסדר" היא קוטעת אותו בצעקה "אני רק לא מבינה על מה אתה כועס. אצלי הכל גלוי, אתה יודע בדיוק עם מי אני ומתי אני אתו. אצלך, הכל בשושו, אין לי מושג כבר." גיא נסוג מעט לאחור, מרפה את ידיו ממנה והיא לוקחת נשימה עמוקה, מנסה להכניס חמצן נקי, ככל שניתן, לגוף שרועד באפיסת כוחות פיזית שהיא לא מכירה. וגם להסדיר את הזעם שמפוצץ לה את הראש. היא לא יודעת על מי היא יותר כועסת על גיא, דן או על עצמה.
גיא מזדקף, מתקרב אליה, קשה לו לעצור את סערת הרוחות בה הוא נמצא.
היא חיוורת מאד, לחייה לוהטות, היא מרימה יד ומרגישה את האודם הרותח שהתיישב עליהן. כזה שמאז שהיא מטופלת בחומרים הארורים הללו מגיע בזמן התרגשות גדולה או זעם. "על זה בדיוק רציתי שנדבר, אני רוצה לשתף אותך, את יודעת שלא קל לי עם כל הרעיון הזה, ואת תקועה לך כאן בחדר מדברת עם האדון שולט שלך," את המילים האחרונות הוא יורק החוצה ממנו בשאט נפש. היא פותחת את הפה, אבל הפנים הכועסות של גיא גורמות לה לסגור אותו ללא מילה. "הוא הפך להיות כל עולמך בזמן האחרון, לוקח לך את כל הזמן, אני מרגיש שאני כאן כדי לטפל בך כדי שיהיה לך מספיק כוח להתרגש איתו." תמר לא מצליחה להפסיק לרעוד. "איך אתה מעז, אני ממש לא מבינה." תמר נשענת על הדלת וקולה מתרומם גבוה, "אתה יושב שעות מול הטלפון המחורבן שלך, מתכתב ומתכתב, לא רואה ולא שומע. וכל פעם שאני מעירה בקטנה, אפילו בהומור לפעמים, אתה ישר מטיח בי שאין לי זכות להגיד כלום כי גם אני ככה אבל, שלא כמוך, אני מקשיבה וגם עונה לך תוך כדי. אתה פשוט לא מפסיק, כשאתה בטלפון אתה לא כאן, אתה בכלל לא שם לזה לב, אתה לא שולט בזה בכלל."
"על מה את מדברת" גיא מרים את קולו "זו את ש..."
"הנה, על זה בדיוק אני מדברת" קולה נשבר והיא מרימה את כף ידה ומוחה בעצבנות את הדמעות שמתחילות לטפטף מעיניה.  "אתה בכלל לא מודע לעניין הזה. תסתכל על עצמך במראה תוך כדי לפעמים, או אולי תשים לך איזה שעון, סטופר משהו כזה אולי אז תבין על מה אני מדברת."

מהי עבורכן\ם?

ומי שרוצה קצת יותר פירוט
התיתכן שליטה מנטאלית ללא שליטה פיזית?

ואני לא מדברת על שפעת וגם לא על נגיף הקורונה 😈

אני מדברת על עולם השליטה
כדרך למידה של מיניות אישית ונכונה
מדברת על ההבנה שאפשר, בקשר הנכון, הבטוח, החם המכיל והאוהב ללמוד על עצמך יותר מכל שיחות עם פסיכולוג או משהו בסגנון.
כיצד התמסרות בעצם משחררת?


אשמח מאד לשמוע את דעתכם בנושא

איך היא מתנהלת?

שולט פונה לנשלט
נשלט פונה לנשלט

מה יותר רווח כאן באתר?

אני יודעת כיצד שולטים פונים לנשלטות או הפוך.
התנהלות השיחה גם היא מוכרת לי מעצמי, יודעת מה יגרום לי להמשיך לשוחח ומה לא.

אני תוהה
איך שיחה כזו מתנהלת בין שני גברים שולט ונשלט

אם מתאים לכם לשתף, אפשר גם בפרטי



בוקר סוער ורטוב לכולם
:)

למרות שלדעתי עדיף להתחיל מאשר לגמור 😋

למה כל כך חשוב לשולטים\ות להגמיר את הנשלטים\ות שלהם?

מה הקטע הזה שבכל כל הרבה סיפורים שאני קוראת כאן
יש מלא גמירות והגמרות?

זה חלק ממהות הבדסמ? השליטה ?

לאדומה?

המילים?

גישה או הרגשה?

אחרי שקראת את הפרופיל?

ואם זה לא מתאים לך, תגיבי?

אצלי זה המילים, מרגישה את הוייב וגם אם זו הודעה שהוא או היא שולחים לכולם 😎
הולכת לקרוא את הפרופיל
ומגיבה גם אם זה יהיה להגיד לא תודה :)

ואת?

אנחנו חיים את הבדס"מ במפגשים האינטימיים
במסיבות הקהילה
חלק מאיתנו גם מאחורי דלתות סגורות או פתוחות 😄 בבית

אני יודעת שמהרגע שהתחלתי לחיות עם בדסמ בחיי, עם שליטה של אחר בנקודות מסויימות בחיי
המון מחיצות ומחסומים התפוררו, נעלמו, הלכו למקום אחר
למדתי לאהוב את מי שאני עם ככל היפה והפחות יפה.
למדתי לשלוט במה שצריך בחיי ולשחרר כמה שיותר כדי לשלוט נכון בעצמי.
אני יכולה להמשיך אבל זה יהיה ארוך ומיותר, כי את עצמי אני מכירה היטב :)

אשמח מאד לקרוא אתכם ואתכן מכל קצווי השוט והבדסמ
מה החיים בצל או בתוך שליטה\בדסמ נותנת לכם בחיי היום היום, בשגרה שלכם\ן ❓

מוזמנים\ות גם לפרטי אם אינכם רוצים בפומבי.

תודה גדולה

ויום נפלא

:)

כנשלטת, כאחת שהמהות הפנימית שלה צורכת שליטה, צורכת את ההתמקמות על הברכיים, על כל המשמעויות של זה, מול האדון שלי.
כאחת שצורכת את זמן השקט הזה, הנתינה הזו, שלו ,שלי. ההתנתקות מכל מי שאני בחוץ, אל מול מי שאני עכשיו.
החלל הזה בו אני פרושה וערומה לחלוטין מכל בגד או מסיכה רגשיים בעיקר.
ההתמסרות הזו שמאפשרת לי ניקיון פנימי ונשימות עמוקות וטהורות פנימה.
המקום הזה מאפשר לי להיות אישה בטוחה, שלמה,זקופה, פתוחה, מעניקה, סקסית ואוהבת יותר בחיי היומיום שלי.

ואני כל הזמן תוהה היכן מתרוקן ומתמלא השולט?
היכן מתבטאת ההתמסרות שלו?
אם במהותו הוא זקוק לשליטה כל הזמן - אם ולמה הצורך, השחרור מגיע בעיקת במפגש שלו עם הנשלטת?



אשמח מאד לתשובות :)

יום חמישי שמח
לכולנו

"עיניו בתוך עיניה, קשה לה להחזיק את המבט, עיניה כבדות ועפעפיה צונחים לרגע. היא שומעת את רעש מגע ידו בלחייה, ואז מרגישה את הכאב הצורב.
הסטירה הזו שורטת לה את הנשמה, היא לוקחת נשימה עמוקה, מרימה ראש ומיישרת מבט לעברו.
"תורידי תחתונים," הוא ממקם את עיניו היישר בתוך הדמעות הקטנות שעולות באישוניה.
"עכשיו תורידי לי את המכנסיים מבלי להסיר את המבט שלך ממני אפילו לא לשנייה."
היא רועדת, למרות תנור החימום שדולק על הרצפה לא רחוק מהם.
כשהיא מתקרבת אליו, הוא מצמיד אותה לרגע לחזה החשוף שלו מחכך אותה בו מעט ואז מרחיק אותה.
היא פותחת את מכנסיו, עיניה בעיניו, ידיו על שדיה, מרגילות אותן למגע שלו ולכאב שהן גורמות כל פעם שהן נפגשות איתן.
היא מנסה למשוך את מכנסיו למטה, להוציא אותו מהם, הוא לא עוזר לה ולא עוזב את פטמותיה.
כשהיא יורדת למטה כדי לשלוף אותו ממכנסיו היא מרגישה כאילו הפטמות נשלפות לה מהשדיים ונשארות בידיו.
את אנקות הכאב היא בולמת רגע לפני שהן יוצאות מפיה, נושכת את שפתיה כדי שלא יראה את הדמעות המטפסות אל עיניה מרוב כאב ותסכול.
כאב שהיא עדיין מפחדת לבטא אותו."


אני נשלטת ולא מאתמול :)
קוראת לעצמי כך למרות שהגדרות זה לא הדבר החביב עלי, אבל אני בצד הנשלט של השוט המחבט או האדון :)
ואני כותבת אותי ולומדת אותי תוך כדי תנועה פנימית וחיצונית.
כיוון שהחלטתי לכתוב ספר שבתוכו יהיה גם חלק על הבדסמ חשוב לי לשמוע עוד אנשים שהעולם הזה הוא חלק מהם.
והם נמצאים בו כי זה חלק ממי שהם.
חשוב לי שיהיה לי הרבה סיפורים בראש שהם לא שלי 😄 רק כך אוכל לכתוב בראיה שלמה ואמיתית.

אשמח לדבר לא רק עם שולטים ושולטות אלא גם נשלטות ונשלטים
מאוד אשמח אם יש מי מכם,  שקוראים את הפוסט, ומעוניינים או מסכימים לשתף אותי, על תחילת דרכם בעולם השליטה.
לספר לי על מה הביא אותם להבין ולקבל את מי שהם בעולם השליטה\הבדסמי.

אנחנו נשאר ברמת הכרות של ניקים 😄 זו תהיה שיחה, גם אני אדבר על עצמי.
ועדיין דיסקרטיות נדרשת ומובטחת מצידי.
מוזמנים לפנות אלי בפרטי

תודה ושבוע נפלא

היא לוקחת לגימה גדולה מהמים הקרים ומביטה במעגלים שעשו השפתיים שלה במים. "דן, אני מנסה להבין איך מעולם הישיבה הגעת לעולם השליטה." היא מניחה יד על ירכו של גיא ונשענת עליו.
"ועוד למקום די קיצוני, כזה שדורש התמסרות טוטאלית?"
דן מזדקף ומניח את ידו על כתפה, היא מרימה את עיניה אליו ולהפתעתה גבה אחת שלו מורמת עיניו מכווצות ובפניו אפשר לראות תמיהה. "לשאלה הזו לא ציפיתי." הוא מושך אותה אל משענת הספה. "גם אותך זה מעניין?" דן מסית את מבטו לגיא.
"למען האמת, תמר הפתיע גם אותי עם השאלה הזו, אבל כן זה מאד מעניין גם אותי." גיא מניח את כוס הקפה שלו על השולחן ומסתובב לכיוונו של דן.
"זה סיפור ארוך ולא פשוט שרק בשנים האחרונות אני בעצם מבין אותו." הוא מסדר את תמר כך שתשען עם הראש שלה בשקע הכתף שלו.
"הדומיננטיות תמיד הייתה בי והצורך לשלוט ממקום מוביל ונותן לאחר, גם הוא טבוע בי מילדות." עיניו הכחולות נעוצות בעיניה של תמר, אומרות לה, את כולך איתי עכשיו.
"בישיבה הייתי מדריך, כמעט מיד כשהגעתי לשם, מהר מאד זיהיתי את אלו שהיו זקוקים להובלה שלי והייתי שם עבורם." הוא מושיט יד לקופסת הסיגריות שעל השולחן ושולף ממנה סיגריה. ידו השניה מהדקת אחיזה בכתפיה של תמר כדי שתשאר צמודה לכתף שלו. 
"מה זאת אומרת הייתי שם עבורם?" גיא מניח את ידיו על בירכיה של תמר ומטה עצמו קדימה לכיוונם. "קיימת יחסי מין עם הנערים שבאחריותך?"
"לא." דן נשען חזרה על מסעד הספה מושך אליו עוד יותר צמוד את תמר. התחושות שעוברות בה הן שהיא כרגע המגן שלו והיא לא לגמרי מבינה ממה. "היה מגע אבל לא מיני, היו לי שניים שאיתם הייתה ממש מערכת יחסים של שליטה, אבל ללא סקס. בדיעבד אני יודע שזה נגע בי שם וזה גם מה שהוביל אותי לעולם הבדס"מ, אבל אז מחוות האהבה והגאווה בהתמסרות שלהם להובלה שלי היו בעיקר, ליטוף על הראש והרבה אמירות חיוביות."
תמר הזיזה את גופה, מנסה להרים את עצמה מתנוחת ההישענות על דן, עוד לפני שהזדקפה ידו עטפה את בטנה והדקה את גופה אליו. "שאלת שאלה, אני עונה לך וכל עוד אני מדבר איתך אני רוצה להרגיש את הגוף שלך מקשיב לי."
====================================

אני בתהליכי כתיבת ספר הקשור לעולם הבדס"מ, {הוא לא על עולם השליטה אבל קשור בחבל 😄 }
כרגע בתחקיר מעמיק יותר,
אוספת חומרים,
מאוד אשמח אם יש מי מכם, שולטים ושולטות שקוראים את הפוסט,  ומעוניינים או מסכימים לשתף אותי, על תחילת דרכם בעולם השליטה.
לספר לי על מה הביא אותם להבין ולקבל את מי שהם בעולם השליטה\הבדסמי.

אנחנו נשאר ברמת הכרות של ניקים 😄 זו תהיה שיחה, גם אני אדבר על עצמי.
ועדיין דיסקרטיות נדרשת ומובטחת מצידי.
מוזמנים לפנות אלי בפרטי