"עיניו בתוך עיניה, קשה לה להחזיק את המבט, עיניה כבדות ועפעפיה צונחים לרגע. היא שומעת את רעש מגע ידו בלחייה, ואז מרגישה את הכאב הצורב.
הסטירה הזו שורטת לה את הנשמה, היא לוקחת נשימה עמוקה, מרימה ראש ומיישרת מבט לעברו.
"תורידי תחתונים," הוא ממקם את עיניו היישר בתוך הדמעות הקטנות שעולות באישוניה.
"עכשיו תורידי לי את המכנסיים מבלי להסיר את המבט שלך ממני אפילו לא לשנייה."
היא רועדת, למרות תנור החימום שדולק על הרצפה לא רחוק מהם.
כשהיא מתקרבת אליו, הוא מצמיד אותה לרגע לחזה החשוף שלו מחכך אותה בו מעט ואז מרחיק אותה.
היא פותחת את מכנסיו, עיניה בעיניו, ידיו על שדיה, מרגילות אותן למגע שלו ולכאב שהן גורמות כל פעם שהן נפגשות איתן.
היא מנסה למשוך את מכנסיו למטה, להוציא אותו מהם, הוא לא עוזר לה ולא עוזב את פטמותיה.
כשהיא יורדת למטה כדי לשלוף אותו ממכנסיו היא מרגישה כאילו הפטמות נשלפות לה מהשדיים ונשארות בידיו.
את אנקות הכאב היא בולמת רגע לפני שהן יוצאות מפיה, נושכת את שפתיה כדי שלא יראה את הדמעות המטפסות אל עיניה מרוב כאב ותסכול.
כאב שהיא עדיין מפחדת לבטא אותו."
אני נשלטת ולא מאתמול :)
קוראת לעצמי כך למרות שהגדרות זה לא הדבר החביב עלי, אבל אני בצד הנשלט של השוט המחבט או האדון :)
ואני כותבת אותי ולומדת אותי תוך כדי תנועה פנימית וחיצונית.
כיוון שהחלטתי לכתוב ספר שבתוכו יהיה גם חלק על הבדסמ חשוב לי לשמוע עוד אנשים שהעולם הזה הוא חלק מהם.
והם נמצאים בו כי זה חלק ממי שהם.
חשוב לי שיהיה לי הרבה סיפורים בראש שהם לא שלי 😄 רק כך אוכל לכתוב בראיה שלמה ואמיתית.
אשמח לדבר לא רק עם שולטים ושולטות אלא גם נשלטות ונשלטים
מאוד אשמח אם יש מי מכם, שקוראים את הפוסט, ומעוניינים או מסכימים לשתף אותי, על תחילת דרכם בעולם השליטה.
לספר לי על מה הביא אותם להבין ולקבל את מי שהם בעולם השליטה\הבדסמי.
אנחנו נשאר ברמת הכרות של ניקים 😄 זו תהיה שיחה, גם אני אדבר על עצמי.
ועדיין דיסקרטיות נדרשת ומובטחת מצידי.
מוזמנים לפנות אלי בפרטי
תודה ושבוע נפלא