החיפוש העצמי שלי באתר הזה פתח לי כיווני מחשבה רבים מאוד, אני מסוקרנת, קוראת, מתעניינת, מהופנטת...
"כל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם ב'האדם', וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם, אינם אלא בשביל האדם. לא די לו לאדם בעולם הזה וכל אשר בו, בכדי לשמשו ולהועילו. אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים וכל אשר בהם, כי לא נבראו אלא לצרכיו" [ספר 'הזוהר', ויקרא פרשת תזריע דף מ'].
אני לא דתיה, גם לא חילונית, מאה אחוז יהודיה (זה לפעם אחרת).
אני מרגישה במסע, מרגישה שכל העולם פרוס לפניי ועליי לבחור בדרך הנכונה, הסובייקטיבית שלי, שמצד אחד תביא אותי למיצוי מקסימלי ואושר עילאי, ומאידך - שלא אאבד את העדר. כרגע, נכון להיום, נכון לעכשיו, אני במסלול 'העדר' - הלכו פה לפניי: גן, יסודי, תיכון, צבא, טיול, עבודה, עכשיו לימודים. עם זאת, אני מרגישה שתמיד איבדתי את העדר מידי פעם, בניסיון למצוא את עצמי והסיפוק שלי, הדבר הנשגב שיביא לי פרפרים בבטן, תחושות צרופות של רגעי אושר.
במבט לאחור, אין שנה אחת שאוכל להגיד שהרצתי קלות, שעברה וחלפה על פני הזמן מבלי שהיה לה משהו יחודי שהפתיע אפילו אותי. אני לא מדברת על תופעות טבע, אלא עליי. משהו בי השתנה כל שנה, בכל שנה היה משהו שהתגברתי בו על עצמי, משהו גדול שהעזתי לעשות, מקום שכבשתי. פחד מעולם לא היה מכשול, אבל תמיד חיכה בפינה ואיתגר, בכל פעם רף אחר, מסע אחר. יש לי פחדים, כמו לכולם, אבל הם לא מונעים ממני להתמודד איתם - לא מיד, לא ביחד, כל פחד בזמנו ובעיתוי המתאים.
ובכל זאת, יש משהו.. שאני מרגישה שבחיים לא אתגבר על זה, שתמיד ארגיש ככה, אפילו כשאתחתן ויהיו לי ילדים, ואפילו כשיהיו לי נכדים, וגם כשלנכדים יהיו נכדים... גם אז לא אתגבר על ההרגשה הזו שמשהו בי שונה. אני אעבוד בעבודה נורמלית, אתחתן עם גבר נורמלי, יהיו לי חיים נורמליים אבל תובנות שונות והבנה שונה, הסתכלות אחרת. למה? ככה. לא יודעת למה, אבל מרגישה שאין בעולם מישהו שמבין אותי... אולי זה ישתנה יום אחד. הרי מבין כל האנשים בעולם, ובין כל העולמות, מישהו חייב להבין, יש משהו קסום בקוסמוס לא?!
והאדם, הכל יכול, שולט בעולם, שולט בכל... חוץ מבעצמו. אנחנו מונעים ע"י הפחדים שלנו והחלומות שלנו. אנחנו גם מiנעים מעצמנו כל כך הרבה בגלל אותם פחדים וחלומות.
אז כל העולמות נוצרו בשבילנו, וכל העולמות לא מנוצלים על-ידנו. ואם הכל שלנו והכל מוצע לנו, מדוע לא די לנו, מדוע יש צורך בעולמות נוספים?! והעולם הזה, שמצאתי לי עכשיו, שפרוס גם הוא לפני כל ובמקביל נסתר בפני רוב, איך לא התגלה עד עכשיו... בסופו של דבר זהו עולם פנימי שנוצר על ידי האדם למען עצמו ולא עבורו. העולם הזה משלים צרכים שלא היו מתממשים אלמלא הוא.
אני חיה את העולם וחווה אותו דרך העיניים שלי והגוף שלי, מנסה להרגיש ולהבין את התמונה האמיתית של היקום, אבל מתקשה - משום שעודני חוקרת את עצמי. גיליתי שהגילוי והוידוי העצמי ימשך לעד, על כן הבנתי שלא אגלה את העולם. רק את שלי.
