לפני 10 שנים. יום שני, 23 במאי 2016 בשעה 19:49
אירועי הימים האחרונים הביאו להבנה עמוקה של המציאות של חיי ולהכרה ברורה שאין לי בית אחר. ברגעים הנדירים שמותר לי להישיר מבט אני רואה עמוק לתוך הנפש שלך ויודעת שכאן הוא מקומי. החיים לימדו אותי שהתאמה מתקיימת רק כאשר כל אחד יודע ואוהב את מקומו. היום אני אוהבת בשלמות את מקומי בחייך ואת מקומך בחיי. למדתי שלרגשנות אין משמעות כשיש עוצמות כמו שלך... למדתי שאיני צריכה לומר מילה- אתה כבר יודע מה אני רוצה להגיד. למדתי שאתה יודע מתי אני בחדר ומתי אני מחכה ושזה חלק מהתפקיד שלי, למדתי לא לבקש- שתרצה אקבל כל מה שאצטרך.
זה התחיל בכך שנסעתי ביחד עם שרון, חברה הכי טובה שלי, לבקר את המלך. הוא הזמין אותנו לעשות יום כיף יחד איתו ולחגוג לשרון יום הולדת.
באנו מצוידות בכל טוב, ישבנו בחוף מבודד באווירת תאילנד קסומה והסתכלנו על הגלים... איני יכולה להתאפק ולא לספר על כלב מסוג צ'יוואווה שהגיח לפתע ורץ להתחמם בין השדיים המהממים של שרון (הכלב החרמן הבין את האווירה), הקשבנו למלך מנגן בגיטרה ושר שירים של U2 ונירוונה, אכלנו ארוחת ערב מפוארת באחת המסעדות הטובות בארץ, רקדנו בבר המקומי, ועשינו כיף גדול.
מאוחר בלילה שבנו לביתו של המלך, החלפתי לטישרט ארוכה, בלי תחתונים כמובן, וישבתי על הספה ליד המלך... השו-הורן נשאר בסלון עוד ממשחקי הצהריים שהשאירו עלי סימנים כחולים שחורים ... אבל לא כאבו אלפית ממה שכאב לי המרחק מהמלך בחודשים האחרונים. המלך אמר לי להסתובב ולהרים את החולצה... 3 הצלפות חזקות והממטרה שלי משפריצה לכל עבר. אין לי מושג מה קרה בשנייה שלאחר מכן אבל המלך קם, אמר לי לילה טוב- תשני בחדר אורחים והלך לחדר מבלי להגיד לשרון לילה טוב.
הלכתי אחריו מופתעת... מצצתי לו, הוא אמר לילה טוב ושאחזור לארח לשרון חברה בסלון. שחזרתי היא שאלה אם הכל בסדר, אמרתי לה שכן אבל שזה יהיה נחמד אם היא תלך להגיד לו תודה ולילה טוב. היא הלכה, חזרה וכעבור כמה דקות גם הוא בא... :)
להמשך הלילה יהיה קשה לעשות צדק במילים- שלושתנו מחוברים יחד, עושים אהבה לצלילי הלילה... אני ערומה שוכבת עם רגליים פסוקות ומורמות לצדי פניי, האגרוף של המלך חדור עמוק בתוכי בעוד שרון מלפפת את לשונה סביב הדגדגן שלי... עפתי לשמיים... הסתכלתי לו בעיניים וראיתי שטוב לו ואין טוב מזה בעולם. שתינו בין רגליו... הפה שלה על הזין שלו בעוד שלי דואג לביצים ולליקוקים עד החור של התחת וחזרה. היה לי רגע אחד לא פשוט... הזין של המלך בפה שלי ואני מביטה למעלה ורואה אותו מנשק את שרון כמו בסרט חלף עם הרוח... נ-ש-מ-ת-י עמוק, הפעם עיניי לא התמלאו בדמעות ... אני יודעת שלנשיקה הזאת אין משמעות אבל ליכולת שלי להסתכל עליה מבלי להניד עפעף יש. אני יודעת שלא היה צורך להגיד למלך מה היה הכי קשה, הוא יודע, הוא מכיר אותי כמו כף ידו... אבל סיפרתי לו על הכאב הזה... הוא אוהב שאני מתארת לו את תחושותיי ואת ההתמודדות שלי כל עוד אני עושה אותה עם עצמי.
היה יום קסום ומושלם ובסופו אפילו קיבלתי מתנה נוספת מאלוהי צירופי המקרים... בצהריי המחרת, אני ושרון יצאנו מבית המלך ונכנסנו למכונית... ולפתע עוברת מולי, מי אם לא, הנשלטת המיתולוגית של המלך שלי... זו שהוא הביא אותי לסשן משותף איתה לפני שנה וחצי ומאז לא הפסקתי להשוות את ביצועי לביצועיה... לא יאומן כמה השפעה יש למלך... היא נראתה לנו כמו אישה כפרית פשוטה... אחת כזאת שלא ברמה שלו... כל ההילה שבניתי סביבה והזוהר שניתן לה בעקבות הקשר עם המלך התפוגגו כמו מסך עשן... ככה זה שהמלך לא מאיר עלייך- את חוזרת למקום שממנו באת.
אני שואפת להתגבר על פחדי (אלה שנשארו) על מנת להגיע לאושר הנשגב לי מכל- לחזור לארמון.
המתנה האחרונה שקיבלתי כדי לחתום את הימים האלה הוא פירסינג חוזר בדגדגן. מכיוון שהעגיל יצא טיפה עקום בחרתי לעשות אותו שוב אך הפעם במקום נמוך יותר...
העגיל הראשון לא כאב בכלל אך זה היה הרבה יותר אינטנסיבי- דקירה ארוכה ואיטית על מנת שלא לחזור על אותה טעות. הספקתי לומר 5 מילים: ״למה זה כלכך כואב״ בזמן שהמחט נכנסה ויצאה. עכשיו הסוגר פנינה יושב לי בדיוק על הדגדגן ובכל רגע אני מרגישה את הפטמות שלי מזדקרות, את הדגדגן שלי מתנפח... העגיל חובק אותו ואת תחושת החום מתפשטת בין רגליי...
