מחר אחגוג שנה בכלוב.
שנה של שכרון חושים.
ושנה מאז שהמלך לימד אותי לעוף במובן הפיזי 😄 והמבינה תבין.
זוכרים את ריקוד מושחט? אז בדיוק כמו שהוא מרים את בייבי רק עם אגרוף אחד בתוכי...
ברגעים האלה אני מרגישה מחוברת אליו מהיסוד. נדרש אמון מלא כדי לעזוב הכל ופשוט לעוף...
יש לי מזל עצום שיש לי מלך. בלעדיו אין סאני ואני הופכת לילדה פשוטה.
אבל שאני איתו אני נסיכה אמיתית.
ככה זה שנותנים לך להיכנס לארמון.
המלך מחייה אותי במבט!
אהבתו ויחסו של המלך גורמים לך להיות יפה וזוהרת כלכך שאת פשוט מצליחה לסנוור את כל מי שנקרה בדרכך.
מאז הטיול לצפון אני זוהרת מתמיד. שוקלת כמו נוצה... ומחייכת כמו ילדה.
אני יודעת שאני לא ראויה לכל הטוב הזה. זה מעין גרייס שניתן לי ואני מתכוונת לנצל את זה.
מה שאי אפשר לקחת ממני זה את הזמן ואת הדרך שעשיתי...
וכל מה שאני רוצה זה שהוא יהיה גאה בי ולתת לו את המתנת יום הולדת הטובה מכולם... ילדה משלי.
זה לא קל לחנך ולגדל ילדה. צריך לאהוב אותה כמו שהוא אוהב אותי...
לתת לה מקום. להאמין בה. לחזק אותה.
גם שהמלך מבקר אותי, כועס עלי או נוזף בי אני יודעת שאני חשובה לו ויקרה לו. הוא מעולם לא נתן לי להרגיש אחרת. ובזכות הקשר המיוחד הזה, המבט בעיניים בשניות שמותר לי להסתכל... בזכות הקסם הזה שקורה רק פעמים ספורות בחיים אני יודעת שהוא כל מה שאני צריכה כדי להיות מאושרת ושאני יעשה הכל כדי לגרום לו להיות מאושר.
אני אוהבת שאתה אומר- אין על סאני. אני אוהבת להצדיק את המילים.
