Alatar

את "שיר משמר" כתב אלתרמן לביתו תרצה אתר, והוא התפרסם לראשונה בספרו בשנת 1965. על כך אין ויכוח. ישנן גרסאות שונות לגבי הנסיבות שהביאו אותו לכתוב את השיר, אבל בסופו של דבר על חלק מהעובדות אין עוררין. תרצה אתר היתה בחורה מוכשרת מאוד אבל עם נפש עדינה שחוותה משברים נפשיים קשים, ואלתרמן האב דאג לה. 

היצירה עצמה ארוכה ומפורטת, הרבה יותר מהשיר המפורסם עם הלחן של סשה ארגוב, והידוע ביותר בביצועה של חווה אלברשטיין, אבל מפורסמת הרבה פחות. 

***

אני נזכר בשיר הזה הרבה לאחרונה.בכל פעם שצצה לה (או צץ לו) אדם חדש בכלוב או בקבוצות הפייסבוק השונות, ניתן כמעט לשמוע את השריקות מסביב, שמסמנות להמון הרעב, לאנשים הותיקים, לאלו שכבר היו ועשו (ואולי פגעו - מתוך טעות, אדישות או זדון), שיש בשר טרי. שיש מישהי חדשה שאפשר לנסות עליה את אותן השורות, את אותם הטריקים, את אותם מקסמי שווא - ואולי היא, אולי בשל חוסר ניסיון או חוסר הבנה, אולי בשל התלהבות או תמימות, אולי בשל גאווה או שחץ או חוסר מודעות - תלך איתם עד רגע ההתפכחות, העשויה להיות כואבת מאוד. כמובן, וחשוב להגיד, שכמובן לא כולם כאלה. אסתכן ואומר שאפילו לא הרוב. אבל מספיקים בודדים. 

הבעיה היא שאי אפשר באמת להגיד את זה מכמה סיבות: ראשית, אף אחד לא שאל אותי או ביקש את עצתי; שנית, אנשים הרבה פעמים לא מעוניינים בעצה אלא בעידוד, והחיים, אפעס, לא תמיד מעודדים; ושלישית, כל משפט שנאמר ניתן לייחס לו כוונה שלא היתה לו - כאילו העצה מטרתה להעצים את נותנה, או שהיא בפני עצמה רק עוד פיתיון בפני אותה בחורה. ואילו אני - אני חי את חיי וחיי הבדס"מ שלי בשלווה יחסית, בתוך זוגיות אוהבת ומפרה, ואני לא מחפש דבר. אני משתדל להקפיד להשמיע את דעתי כמעט רק למי שמבקש אותה ולמי שאכפת לי ממנו, והיא נקיה לחלוטין מאינטרסים זרים. אין בי תחושת אחריות כלפי זרים, או מחשבה שזהו תפקידי לגונן או להגן עליהם. אפשר להאמין לי ואפשר שלא, אבל זו האמת שלי. 

ברוח הדברים האלה, הנה עצתי, והלווואי שתגיע למי שצריך או צריכה: 

שיר משמר 

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, כּוֹחֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,

מִדּוֹם אָפֵל, מִסֶּשֶׁן קר, מִשּׁוֹט חותך

מִנֵּר נוֹזֵל, מֵחֶבֶל רע, מציפורניים

שִׁמְרִי נַפְשְׁךְ מִן הַמְּפַתֶּה מִן הַמּוֹשֵׁךְ

מִן הַמֵּבִין, כמו תשובה מאת שמיים

מִן הַמְּשַׁיֵּךְ וְהַדּוֹרֵשׁ וְהַהוֹפֵךְ

וְהַמקַלֵר בְּתוֹךְ שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם

נפשך שמרי ובינתך שיער ראשך

עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ

זה כמו חלום רק לכאורה, זה לכאורה

רק כמו חלום קטן, ידוע ומוגן

שבא לחסד ולרחמים, לא למורא

ולא לרחש חשדות ודבר אשם

שבא עם שפע ריגושים ועם חדווה

אשר תאיר גם אם ננוח ונישן

(גם אם ננוח ונישן)

רק כמו חלום קטן וטוב הוא לכאורה

רק כמו חלום קטן שבא לא למורא.

הנה הַסֶּשֶׁן כך נפתח לו ובלי רחש

פתאום חלון בלב נפתח בחשכה

אמרי מדוע את צורחת ודומעת

אמרי מדוע את קופאת כך בדממה?

אמרי מדוע העולם כה זר עדין

גם אם נפשך מוטלת כך על הרצפה?

אמרי מדוע כל רצון שלך הוא אַיִן

וכל פקפוק שלך נתקל רק בִּדְמָמָה?

אמרי מדוע האדם שֶׁמִּמּוּלֵךְ

ראוי לכל הכוח שיש לו על לִיבְּךְ?

זה כמו חלום רק לכאורה....

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ הָעֲיֵפָה, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ

שֵׂעָר רֹאשֵׁךְ, עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי יוֹפְיֵךְ

שִׁמְרִי לִיבֵּךְ הַטּוֹב, אַמְּצֵהוּ בְּיָדַיִךְ

(מילות המקור - , וסליחה לנתן אלתרמן)
הביצוע של חוה אלברשטיין -

[ועל התשובה של אתר לאביה -- בפעם הבאה]