הראש שלי מסתובב. לא בתור מטפורה, לא חלק מהסיפור, פשוט תיאור עובדתי. הראש שלי כרגע מסתובב, והוא מסתובב כי אני מעט (או הרבה יותר ממעט) שתוי. אני מחייך חיוכים דביליים רק ממחשבות חולפות, הרגליים שלי זזות בקצב של מוזיקה שרק אני שומע, מעצורים שמחזיקים אותי ואת המחשבות שלי ואת הדרך בה אני מבטא את הרצונות שלי מאבדים מאחיזתם. הם עדיין קיימים, ולראיה הפוסט הזה, שאינו בליל של אותיות ורעיונות שנזנחו בתחילתם, אלא מעט יותר מזה, גם אם לא בהרבה.
גם מבעד לענני אלכוהול, גם כשנדמה שהרצפה לא מפסיקה לזוז מתחת לרגליים, התמונה שלך ברורה לי, והיא מתבהרת ככל שהזמן עובר. יותר ויותר פרטים הופכים ממחשבות ערטילאיות לתוכניות ממשיות, יותר דברים שחשבתי שיהיו לי קשים הופכים לטבעיים ופשוטים וברורים בזכותך. כשנרשמתי לאתר, כתבתי אולי עם קצת פאתוס על האחריות שאני מחכה לקחת על עצמי, על הפחדים שמגיעים עם ההבנה הזו, על חוסר הבטחון שזהו אכן המקום המתאים לי, אבל ככל שהזמן עובר, ככל שאני מבין יותר, ככל שאני רואה סביבי יותר, הכל נראה לי יותר נכון. אני מרגיש, למרות שהחשש לא פג לחלוטין, למרות שאין לי את כל התשובות, אני בכל זאת מרגיש יותר מוכן. לא רק מוכן, אלא רוצה. לא רק רוצה, אלא רעב. לא סתם רעב, אלא ברמה כזו שהרעב מכרסם.
אפשר לפטור את כל זה בתור מלמולים של אדם שיכור, אני יודע. ויתכן שאני אחשוב כך מחר במחשבה שניה, אבל זה לא סביר. זה פשוט שבחסות האלכוהול וחוסר ה- giving a fuck שמתלווה אליו, אני מאפשר לעצמי רגע של "יומני היקר" בבלוג הזה. ובצורה מסוימת זה שונה, ובצורה מסוימת זה זהה לחלוטין לדברים שאני כותב בדרך כלל. אני פורש פה בבלוג בין השורות את עצמי. את מי שאני ואת מי שאני רוצה להיות, המקומות אליהם אני רוצה להגיע. ומהדברים האלה את כבר מכירה אותי. הרבה יותר ממה שאני מכיר אותך.
ואני פה, ואני מוכן.
---
ועכשיו להתקלח, ולשתות המון המון מים, וללכת לישון.
(יש מצב שבקריאה נוספת מחר, הפוסט הזה יעלם. Just saying)
