יש להן כוח, למילים, לברוא מציאות. בתוכן הן מחזיקות את היכולת לטוות סיפור, לצבוע אותו, לתת לו טעם.
יש להן כוח, למילים, לעשות סדר. הן מאירות את הפינות האפלות ביותר של הכאוס, מפשטות מצבים ורגשות מורכבים ליחידות בודדות, איתן כבר הרבה יותר פשוט להתמודד.
יש להן כוח, למילים, ליצור זכרונות. והאדם, מזכירה לנו וולך, צובר זכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ. ומה עושה את האדם אם לא סך חוויותיו וזכרונותיו?
יש להם כוח. לַמּׅילים, לַסּׅיפור, לַסֶּדר, לַפּשטות, לַחֲוויות, לַזכרונות.
***
והדירה ריקה עכשיו. אין בה קול מלבד אצבעות מלטפות מקלדת. ובקצותיהן עומדות מילים, מחכות לעשות את עבודתן. בקרוב הן יכתבו את הסיפור שלי ושלה, יצבעו אותו בצבעים חיים ובוהקים, ינסו לעשות חסד, ולו במעט, לעיניים החומות והטובות שלה, ינסו לתאר את הפנים היפות שלה, כשהן שמחו וכעסו, כאבו והתרגשו, חיכו, צחקו, והתחננו. הן ינסו לפשט בכמה מילים מלוא הסל תחושות וגוונים וניואנסים שנדמה שאין מספיק מילים בעולם כדי לעשות איתם צדק. הן ינסו לאצור בתוכן את התחושות והחום, את הקולות וההתפתלויות, את הדרכים שנפרצו, הגבולות שנמתחו, את הרוך והקושי, את העדינות והקשיחות וכיצד הם השתלבו, את תחושת הַשְּׁלֵמוּת של הנפש. הן ינסו, אך יצליחו ללכוד רק רגעים בודדים. ואלה יהיו כמו תמונה שלמראיתה זכרונות יתעוררו ויאירו את כל הסובב באור יקרות.
ואותם רגעים, אותם זכרונות, אותן מילים – כולם נכונים, כולם אמת. אמת שאינה צבועה בצבעים נוסטלגיים, שאינה מעורפלת ע"י דמעות, או מילים שורטות, או כעס על הנסיבות ועל אחיות הגורל שלא ראו לנכון לשזור את חיינו יחד לאורך זמן. וכך אקח את אותם רגעים, אאטום אותם בקופסה שקופה, ואניח על המדף מולי. ובכל פעם שהלב יתכווץ, בכל פעם שההיגיון יסרב להאמין, בכל פעם שהאמונה שהיא הצליחה להחדיר בי תתחיל להסדק, יספיק לי מבט אחד באור שבוקע מאותה קופסה.
סיפרו לנו בתור ילדים שהאהבה מנצחת הכל. ציניקנים ואנשים למודי ניסיון ילגלגו על התפישה הזו, אך האמת היא שלעיתים קרובות זו שאלה של פרספקטיבה. אם מסתכלים רק על הדרך בה אהבה לפעמים מסתיימת, בין אם בטוב או ברע, אפשר שכל הזכרון ממנה יצבע באותם הצבעים, אבל אם משתדלים וזוכרים את כל הצבעים שהיא הכניסה לתוכנו, מתחילתה ועד סופה, ואם נושאים את הזכרונות הטובים עם צבעם המקורי, הרי שהאהבה, בתור מושג, תמיד תנצח.
לא הייתי יכול לבקש שותפה טובה יותר, נבונה ומבינה יותר, מוצלחת ומצויינת יותר כדי לחלוק איתה את הדרך, לגלות איתה מקומות חדשים. העתיד שלה פרוש לפניה, והוא נוצץ ומבריק, מלא בהבטחות שעוד ימומשו, ואני מודה על הזמן שהייתי חלק מהדרך שלה. ובעצב רב ובכאב עמוק ועם הרבה געגוע והמון אהבה אני משחרר, ובלב נקי ובעיניים בורקות אני מרים את הראש אל העתיד לבוא.
