אני שמה לב כמה אני נותנת לאחרונה לילדה הקטנה, התמימה וחובבת ה- sugar, spice and everything nice שבתוכי לצאת החוצה.
לכל אחד או אחת יש את הילדות המתוקה שלו שם בפנים. הרוב חונקים את הילד הזה... אבל אני נותנת לו לפרוח ולקחת אותי חזרה 15 שנים אחורה בזמן.
מה שכן... אני לא ממש יכולה להסתובב ככה. אם אני ארצה או אם לא- קוקיות הן ילדותיות. אז יש דברים ששמורים לבית.
אבל אני חושפת את זה בקטנה. למשל אתמול יצאתי עם חברים ועברנו ליד חנות צעצועים וביקשתי להיכנס לראות בובות.
באיזשהו מקום אני מפתיעה גם את עצמי, כי תמיד אהבתי דברים של ילדים אבל לא ידעתי שזה יהיה חיבור כל כך פנומנלי. לא ידעתי בכלל שהילדה שבי תחפש שליטה ותבחר להיות כמעט תינוקת. ואני חושבת לעצמי.... למה לא לתת לעצמי את מה שאני רוצה?!
אם מישהו יפנה אלי ולא יתפוס שאני ילדה וייקח אותי כנערה או אשה או בחורה אז הוא פיספס אותי.
אז לכל מי שקורא... תנו לעצמכם להיות ילדים מדי פעם. זה לא בושה לראות מומינים שוב או לאכול גלידה בגביע או להתנדנד בנדנדה.
