ספויילר- המחשבה שלך הולכת להיות "אני קורא/ת אחרי שלושה שבועות שהיא נעלמה בשביל לקרוא על.... שיער?!??!"
כן!!
כשהייתי ילדה אבא שלי היה לוקח סיר, שם לי על הראש וגוזר מסביב.
אמא שלי חטפה ג'ננה בכל פעם מחדש.
בכיתה א' סוף סוף התחלתי לגדל שיער. אחרי שקינאתי בכל אחת שיש לה שיער יותר ארוך מאורך הכתפיים. לא הסכמתי להסתפר מעבר לקצוות. ואחר 6 שנים השיער כבר עבר את הגב מבחינת האורך.
בשלב מסוים זה נמאס והחלטתי עם הרבה בכי לגזור לקארה. על הדרך עשיתי כמה גוונים אדומים בשיער.
בכיתה ח' החלטתי להיות ממש מגניבה ולעשות ורוד בשיער. ואז כחול.
ואז פוני.
ויום אחד נעלם לי הפוני בזמן הסירוק ומאז אני מאריכה חזרה.
עכשיו אני ממש מבסוטה ממנו. תכלס התחלתי לגדל בשביל לתרום והתאהבתי בו אז כרגע אני נהנית. אני לא נותנת לאף אחד לתת לי לחשוב שהוא לא יפה.
כי הוא מיוחד.
לא צריך רצועה בשביל לגרור אותי...
