רגש מוזר.
משהו שמורגש בגלל מעשינו או שלעיתים זו לקיחת אחריות על מעשיהם של אחרים.
במדינה שלנו כולם מרגישים אשמים.
ההורים על הילדים, הילדים על החברים וכו' וכו'.
שמעתי פסיכולוגית שאומרת שאשמה היא אחת ממצבי החרדה הנוראיים ביותר שהכנסנו את עצמנו אליהם.
אז ד"ר, תני להגיד לך מה אני חושבת על זה. סביר להניח שלא היית אוהבת את זה ואולי בתוך תוכך היית מכסה את הפנים עם הידיים ותוהה איך היית ניגשת לזה.
אז... את צודקת. אין לי ספק, זה רגש מזעזע ומכאיב.
"למה את מרגישה אשמה?" סביר להניח שהייתה שואלת.
כי נורא עצוב לי שיכולתי לחיות אחרת, ד"ר. אני בחורה צעירה שמרגישה בזבוז והחמצה.
אבל בואי נתחיל מהתחלה. אני חיה לבד, בלי אף אחד. עובדת כל יום 12 שעות רק בשביל לשקוע במשהו שהוא לא הבוץ של עצמי. אין לי כל כך זמן לחברים (לפעמים, מדי פעם, אבל יותר משהו מזדמן).
אני לא רוצה לטייל שנה וחצי במזרח ולא חצי שנה בדרום אמריקה. לא נורמלית, אה?
על בנים ויתרתי מזמן. יותר נזק מזה כבר אי אפשר לעשות.
אני בטוחה שההורים שלי ציפו ליותר (עוד אשמה).
ואני יושבת ו.......... אתם לא תאמינו- מחפשת פסיכולוג. כן, הפחד הכי הכי גדול שלי.
תמיד עצוב לי לחשוב שהבנאדם היחיד שאוכל לשתף אותו יקציב אותי בזמן וייקח ממני כסף.
הד"ר אמרה שבידינו להביא את השינוי. כן, כן, שמעתי אותך.
מזלזלת? כן.
פוחדת? כן.
מבולבלים? גם אני.
