זאת הפעם הראשונה שהעזתי...

סקרן כל כך, רוצה לדעת, איזה שברון
כיצד נתנה, ומי בכלל, זה הוא האדון

בשבריר שנייה, אולי פחות, הסבתי לה מבט
ראיתי את גופה הרך, עטוף בבגד עור כה דק

הלב אמר פתאום, אם לא עכשיו מתי
עכשיו נסה, המחשבה מפוצצת בעורקי

נסה עכשיו, פן תאבד אותה, מלאך שבוי
אולי לעולם, אותה לא תראה, ואליך לא תשוב...

אמרתי, זאת אני חייב לי ולעצמי
לפחות נסה, אולי תראה, את אותו חיוך מקסים

מיהרתי ונגעתי, קלות כך בידה
אך היא הביטה, וקיבלתי שוב אותה סטירה

אני תפוסה מתוק, אמרה, הושיטה את ידה
נתנה לי דף, כרטיס ביקור "אתה צריך שיפחה?"

פתאום הבנתי, זה אסון, הוא לא האדון
אבל כן, אותה ילדה היא היום שיפחה,

חיוך קט על פניו עטה, תבוא רק עוד שעה
אמרתי לא, אני זוכר, אותך עוד מהגן

אמרה מתוק, לא זוכרת וזה לא משנה
אבל זה המספר, תוכל לבוא אח"כ אם תחכה

משך אותה אל הכניסה של הבניין הבא
שיפחה לסשן בתשלום? מדוע ועל מה...