אין לך מושג איך השפיעה עלי השיחה של אתמול
לא נרדמתי עד השעה 6:00 בבוקר, הרגשתי מאד מוזר
הרגשה כזאת שאני לא יודע להסביר...
כל היום לא הצלחתי להוציא את המשפט הזה מהראש
אני מרגיש כאילו האדמה רועדת מתחת לרגליי, היום שהתקלחתי חשבתי עליך..
כורעת על הברכיים בפתח, מחייכת, אומרת אני שלך, לפקודתך, ואני עומד מהסס לא יודע מה לומר
הפתעת אותי. כמו הבזק של אור בחדר חשוך.
הפתעת אותי, כמו ציפור שנלכדה ברשת...
רוצה להושיט יד לגעת בפנייך... להושיט יד ולהרים אותך מהרצפה, אך....
את לא כאן בכלל... את אי שם רחוק מכאן...
זאת הפעם הראשונה שהעזתי...
שלום לכולם...אז זהו, החלטתי...
זאת הפעם הראשונה שאני כותב לכם...
מקווה שתהנו לקרוא את פרי מחשבותי...
טוב.
אז לבקשת ידידה טובה מאוד,
חזרתי...
כאן חברים, כן, הכרתי בחורה
יפה היא מתוקה ולפעמים גם עדינה
קולה המלטף, צחוקה מרפא מכאוב
אחת שכמוה, אי אפשר שלא לאהוב
יודעת לעודד, באושר להציף
אך אם אותה תרגיזו, בכם היא עוד תצליף
אני לא עבד, היא לא שיפחתי
נשמה כה טהורה, לה מקדיש את שירי
עכשיו כשאת קוראת, ליבך מתמלא בחום
אומר לך יפיפייה, הכל מאיר פתאום
הארת את עולמי, באור כה משכר
כמו סם כזה אסור, שפושע אותו מוכר
ואם כולם ידעו, מה בך מסתתר
היופי והרוך, ורצון למרוד יותר
רצון כל כך עז, בפנים כה מהדהד
אדונך יבוא מיד כדי לא לאבד
יפה שלו מלאך, את היופי והצחוק
בפנים בתוך, מעורבב בך, המר והמתוק
קולך
צחוקך
ותמונתך שאינה עוזבת את עיניי...
אין מילים בפי עוד לתאר...
הכרתי נערה...
לא סתם היא אמרה...
נראה לי שזה זה...
אתה מאוד כזה...
איך לומר לך...
פשוט אבל יפה...
חושב שהיא יפה...
חטובה ומרשימה...
יש לה גם סיגנון...
בדיבור ובשימלה...
מתלבשת בלי מחשבה...
אבל תמיד, פשוט יפיפייה...
זה אולי לא הבגדים...
חושב שהיופי בפנים...
כשבי היא מביטה...
נמס ליבי כמו חמאה...
יודע שזה תמים, כי אנחנו בהתחלה...
אבל לו רק ידעה, על זאת המחשבה...
שאותה בתוך תוכי, רוצה
רוצה כל כך, נורא
רוצה את שימלתה לקרוע מעליה
את התחתון למשוך, לתלוש, לגלות מערומייה
להשפיל ולהוריד אותה כאן על ברכייה
שתתחנן שתבקש... שתפרוס בקשותיה...
אנא ממך אדון, עלי חוס ורחם...
על ארבע שפחה, מיד! ולא, לא ארחם...
שתי עינייך מלאך, יכוסו הם במטפחת...
רכה וענוגה. לפתע, פתאום נאנחת...
את שתי ידיה מושיטה... מסכימה ומבקשת
בי אדון תמשול, מתחננת מבקשת...
בך בחרתי, כן
בגוף וגם בנפש...
המשך יבוא...
היא הייתה חלום ילדות... חלום תמים, יפה, כזה טהור...
היום הכל נראה כאילו היהלום הזה הפך לגוש עפר ללא ערך...
היום היא נותנת את עצמה עבור כמה שטרות.... רק המחשבה בלתי נסבלת...
כן, אהבתי אותה, אומנם לא מהגן. זה קרה עוד בביה"ס, בכיתה יא'
נשמע נדוש... אבל כמה שהיא היתה מתוקה... ממש פני מלאך
כמה הייתי רוצה להושיט לה יד, לקחת אותה אלי, לחבק אותה בזרועותי...
לומר לה די, בואי אלי ואדאג לכל מחסורך עד סוף ימיי....
אהבתיה...
סקרן כל כך, רוצה לדעת, איזה שברון
כיצד נתנה, ומי בכלל, זה הוא האדון
בשבריר שנייה, אולי פחות, הסבתי לה מבט
ראיתי את גופה הרך, עטוף בבגד עור כה דק
הלב אמר פתאום, אם לא עכשיו מתי
עכשיו נסה, המחשבה מפוצצת בעורקי
נסה עכשיו, פן תאבד אותה, מלאך שבוי
אולי לעולם, אותה לא תראה, ואליך לא תשוב...
אמרתי, זאת אני חייב לי ולעצמי
לפחות נסה, אולי תראה, את אותו חיוך מקסים
מיהרתי ונגעתי, קלות כך בידה
אך היא הביטה, וקיבלתי שוב אותה סטירה
אני תפוסה מתוק, אמרה, הושיטה את ידה
נתנה לי דף, כרטיס ביקור "אתה צריך שיפחה?"
פתאום הבנתי, זה אסון, הוא לא האדון
אבל כן, אותה ילדה היא היום שיפחה,
חיוך קט על פניו עטה, תבוא רק עוד שעה
אמרתי לא, אני זוכר, אותך עוד מהגן
אמרה מתוק, לא זוכרת וזה לא משנה
אבל זה המספר, תוכל לבוא אח"כ אם תחכה
משך אותה אל הכניסה של הבניין הבא
שיפחה לסשן בתשלום? מדוע ועל מה...
אחרי מגע כה רך
של פרח, של מלאך
סימן קטן נותר
ולי הוא כה יקר
כל היום ישבתי, הבטתי במראה
לחיי האדומה, מעוצם המגע
אך יום למחרת, כשקמתי מהמיטה
איה, היכן הוא, עבר ונעלם
הגעתי והנה היא, היום שוב אנסה
חיוך כובש עולם, אולי אותי תרצה
שם עם חברות כאין לידה
נגשתי אבל היא כלל, אלי לא התייחסה
מדוע זה כך קרה, אולי הכאבתי לה
הבחנתי שם בפרח, קסום שם בפינה
ניצלתי את הרגע, ללא שום עכבה
הלכתי וקטפתי, הבטתי ונעלמה
חיפשתי ובדקתי, והיא אכן אינה
לפתע ראיתי מכונית, חולפת בסביבה
פניה בעד החלון והיא דומעת, בוכה
לקחו הם לי אותה, מדוע נלקחה
היום כבן עשרים, שקוע במחשבות
צועד שם ברחוב, חושב על הפגישה
אתמול אותה הכרתי, יפה וחטובה
העזתי, והזמנתי אותה לארוחה
לפתע כמו משום מקום, כמו הינד עפעף
פנים כה מוכרות, פנים של מלאך
מרים ראשי, מביט לשם, רואה את התווים
תווי פנים כה מוכרות, חיוך כזה מקסים
עכשיו יודע כן, זו היא הנסיכה
זאת שאת ליבי לקחה, אותה ילדה קטנה
אבל לפתע, אני מבחין בתכשיט על צווארה
קולר שחור דקיק מעור, כן, היום שפחה
מי הוא והיאך העיז, זה הוא האדון
ליבי אצלה, והיא לו שם עומדת לו לדום
לא אוכל ולא אשתה, כל עוד המחשבה
שהיא, כורעת על ארבע, לו היא השפחה
המשך יבוא...
אז ככה...
אני כותב מילים אלו בניסיון להמחיש לכם את הלך המחשבה שלי...
וזה מתחיל כך...
היום הזה מתחיל
כמו יום כזה, רגיל
חושב לרגע ותוהה, על אדון ועל שיפחה
כמו ילד קטן, תמים, סקרן שחושב על אהבה
אשר לפתע הוא מבחין שם, בילדה קטנה
יושב הוא וחושב, כיצד ימשוך אותה
פעם ראשונה, מושך לה בשיער
צועקת, מייללת, תפסיק מיד אמרה
והוא נבהל עוזב, והיא על הרצפה
נפלה ונחבלה, כששיחרר אותה
מחשבת זדון לפתע, עולה לה בראשה
אותי אתה עינית, מדוע כך היה
עכשיו אראה לך, תרגיש את הנקמה
כמו שכולם אומרים, אכן היא מתוקה
מניפה היא את ידה, גבוה מול פניו
סוטרת בעוצמה רבה, הישר אל לחייו
והוא לרגע נאלם, עומד לו ושותק
כואב נכון אבל הרגע, לא על זה חושב
חיוך לפתע על פניו, עולה ומצטייר
איזה ריגוש היא בי נגעה, רוצה אותה יותר...
To be continue…