שיר ערס

אני כה רוצה

אותך על צווארי

מזיזה אותי כבובה

נלחמת בי.

כבר שבוע שאני מידי רעבה,

על גבול לעשות שטות.

אין לי פנאי נפשי לחרטות.

איך זה שבכל מקום אני רואה שליטה?

נראה שכולי מצטמצם אל הצורך

להיות תחת מישהי.

גם שטוב בדיוק כמו שרע.

אלוהים!

איך יוצאים מזה?

הנשמת אותי,

מיד לגוף, לנפש, לנשמה.

נתת כוחות ומרגוע.

היו רגעי כמיהה, פחדתי, אולי יותר קיוויתי, שהנה תבוא חניקה.

שתמשכי בשערי.

הייתי ביידייך כבובה על חוט.

ביקשת שארפה ואשחרר הגנות.

רק להינמס אול תוך הרגע.

כמה ימים אחרי עוד הייתי נוזלית,

עוד שחזרתי את שהיה.

מנסה להבין,

לתמצת את החוויה לכדי

מחשבה מובנת.

את ודאי היית מכוונת לתת לזה מקום,

להתרפות.

להתחבר לחוויה.

לתת לדברים לצוף.

הייתי רוצה לצוף בעצמי, על גלי

הרגש הזה. 

חופש

מוגן,

מכיל.

הכל שם צף בנינוחות:

פחדים, אהבות, בדידות, שמחה, קרבה, יצירה, תקווה, מחשבות על העתיד, שדים מהעבר, כל כולי.

אני כל כך רוצה שוב!

שיהיה לי ים לצלול בו,

וכן, להכיל מישהי כך.

זה היה קסום.

- ניסיתי לדייק, אך החוויה היא חוויה, אינה ניתנת לתמלול והפשטה.

- רגש טהור הוא רגש, הוא טהור, הוא רגש.

אני מתגעגעת להרגשה הזו.

להיות נסיכה של מישהי.

שהיא תאהב עד קצה הרגש.

שאהיה שם בשבילה לאן שרק תיקח.

אחרי זה אני חושבת על זה שהשיר הזה בכל עודד פרידה שעברתי ותמיד יציף אותו.

פרידה קשה שלא רציתי,

שהייתי חייבת, בשבילי.

עולה בי גאווה על איך שהייתי הכי בוגרת שיש בפרידה הזו.

ומחשבה קטנה שאולי יצאתי פראירת,

אולי הייתי רוצה לחזור אחורה ולצעוק את העצבים שלי על החוסרים בקשר.

הייתי נסיכה אך לא קיבלתי את כל היחס המתאים.

ועכשיו אין לי סיפורי אגדות,

עכשיו תופרים רסיסי חלומות לחליפה יפה.

האם הוא רק ניחוח,

או שמא הוא ריח רקע.

המשאיר את תוכך שם,

על ידה.

מגורה קצת פחות קטנה

והמון שתיקה

תם הזמן למנוי

כן, היה כיף, יותר שיחות ואפשרויות (שתכלס לא השתמשתי בכולם)

רוצה שחלק מהשיחות יקבלו תפנית מעניינת,

יהיו יותר משיחה.

ודאם!

יותר קשה לצאת מהנוחות של הכלוב ממה שחשבתי.

אז בהצלחה לי

ושלא נזדקק לזהב

*והי את, אם את חושבת שיש סיכוי או סתם מתעניינת, אני לפעמים עוד בצ'אט*

ואז היא פתחה לי קבוצה בוואטסאפ

סלקציה. כך היא קראה לו.

והוסיפה

והסירה

ושתקה.

(ובכלל חשבתי שלא אומר על זה מילה)

 (ולבסוף כשפתחתי את העניין התברר שהסלקציה לא הייתה לי אלא לשיעור שיהיה לה, עד היום לא מובן לי איך זה קרה כך.)

ומי אני שאגיד?

אני שרק מנסה לשכוח ממנה.

היא הייתה טובה, כנראה היא עדיין. מתחת למעטה הפגוע פוגע ילדותי שלה.

חשבתי שאשאיר לה דלת פתוחה, חשבתי..

נפגשנו השבוע, אני לא טובה בחצאי פרידות אז שוב חיכיתי שהיא תאמר שלום, כמו הפעם לפני.

למען האמת אני לא יודעת למה היא אמרה מילה.

היה בה קור חדש שסתר לגמרי את החשש שלה שהיא לא תצליח להיפגש בלי לנשקני.

היא הצליחה.

אפילו רצוני לנשק אותה כבר נעלם לו.

ביקשתי ממנה לדבר, יש לנו הרבה לומר. הרבה מים עברו בנהר ביננו.

היא אמרה סבבה כזה יבש ולא חזרה אלי מעבר לשיחות חולין שהתחלתי.

היא יכלה לדבר ולבוא, היה זמן בתוך ההמון, אני לא רודפת את מי שאומר שהולך(אם את רוצה זה העסק שלך. תדברי ברור! אותה הבנתי שהיא מולי)

והיא אמרה לא מעט.

שיחררתי אותה, רציתי ועוד רוצה לפחות לדבר.

אך מבינה שגם אם אפשרי זה יהיה חסר פואנטה, לא בריא להיכנס כך למקום כזה. מפה הכל יכול רק להתפורר יותר.

בשיל מה להיסיף עוד מילים?

 עוד ריבים..

לאן כבר אפשר להגיע מכאן?

*כשבוחרים חברה להיות לך בית צריך בית יציב. זה היה הדבר האחרון שהיה בה, או לה.

שימשתי לה אבן לתקופה, ונחנו מהכל והיה מדהים. או לפחות טוב. לרוב.

מלווה ביותר מידי משברים, בעיות. שקרים וחרדות.

הרבה להט והתחלות חדשות.

בעיקר היה המון.

וכל ההמון התכווץ לתוך הגוף הקטן הזה שלבסוף התפוצץ לי בין האצבעות וללא שום התראה..

פיצוץ איתי שכזה, שנתן לי להבין חלקית מה קורה.

ואז התנדף.

בבקשה שיתנדף. בלי תזכורות בפלאפון או במציאות(שזה לא באמת אפשרי בלי ויתור גדול מצידנו)

וזה עצוב, לחשוב שהיא תמיד תהיה גורה שלי.

ואולי רק גורה.

או רק.

או ענן של כלום בזיכרון.

ועכשיו אלחץ פרסמי ואקווה לשכוך מכל הסאגה הזו לזמן הקרוב ולמצוא לי אהבות טובות

למצוא בי אמונה באנשים וחוויות חדשות

אהבה וחלמה ללא שיפוט

ואת עצמי

וניל פצפוצים נשמע לי דווקא די טעים

אולי סתם גלידה וניל

משהו כזה קריר ונזיל

ולפעמים זה סתם

וניל

לא בטוחה אם גרוע בפני עצמו או שיש טעם לוואי

אז הטעם עוד קצת בפה

ובאתי לחפש לי וניל סוכריות קופצות

אולי אפילו שוקולד או תות

נורא מקסים ונורא חביב

הדרך שלך ללבבות

אולי אם תכתוב

בעוד מספר כינויים

סופסוף אבין,

אותך אני רוצה

לא!

מה הקטע של אנשים להתעקש להישאר מטומטמים? לעולם לא אבין..

אתמול בסוף משמרת

אורזת הכל

ונופלת עלי התובנה

אני משויכת

לעבודה

*את התובנה חלקתי איתכם לראשונה, עבודה ונילית..

** אם את רוצה לקלר אותי מחדש דברי איתי.
רק קחי בחשבון שהפעם האחרונה כללה המון טפסים.