לרגע זה בלבד

...כל כך פרפקציוניסט, חייב להיות מצטיין בכל. במראה, במשימות ובתפקידך. גם מולי. כשאתה מצטיין - אתה חווה סיפוק. אבל למקום של הצטיינות מגיעים ממקום נמוך, משפיל. ממקום בו אתה חייב לצאת מאיזור הנוחות שלך. ואיזור הנוחות שלך הוא רחב - את זה כבר למדתי. אתה מרגיש לעתים שאין דבר שיכול עליך. הכל קטן עליך, כלב. ובשביל זה - אני כאן. התפקיד שלי, והתאווה הגדולה שלי היא להעביר אותך דרך חוויה שהיא מפחידה ומוציאה אותך מהמקום הנח הזה שלך. התאווה הגדולה שלי היא לראות את מבטך החצוף ומלא בבטחון- מתחלף במבט מפוחד , מתמסר, מתחנן. מבט של גור של רוטווילר, ולא של כלב גדול וחזק. התפקיד שלי הוא להוריד אותך למקום כל כך נמוך עם עצמך שבחיים לא היית בו. לשבור אותך לרסיסים, על מנת שנוכל אחר כך יחד - לאסוף אותך מחדש, על מנת שתוכל לעוף הכי גבוה שרק אפשר, על מנת שתרגיש לאן אתה שייך ומהו מקומך. אני סומכת עלינו שנוכל לעשות זאת - יחד.ואז - נתעצם . וסוף סוף נרגיש חופשיים באמת.

מי מגיע? 

אני מדליקה נר.

נושמת.

עיניי נעצמות, וכף ידי מונחת על הבטן. 

עוד נשימה עמוקה.

” אלוהיי כל המלכות, תודה שאת איתי, תודה שאת שומרת עליי.

אנא, תני לי לפעול לא מתוך אגו, אלה מתוך חיבור עמוק לנשמה של הנשלט, ומתוך חיבור לאהבה.

אנא, אפשרי לי להיות רגישה גם כשאני סוטרת בפניו, גם כשאני קשוחה וגם כשאני מצליפה.

אני מתפללת לזכור שהדברים נעשים מתוך רצון הדדי, ומתוך תשוקה עזה לדבר.

אנא ממך, תני לי לפעול מתוך ענווה ופשטות.

תני לי את היכולת ואת האומץ להיות מדוייקת וקשובה, לראות את הנשמה החשופה העומדת מולי.

אנא, תני לו את האפשרות להרגיש עטוף , אהוב ושמור, ולי - את ההזדמנות לתת לו את זה.

מבקשת שתהיי כאן, איתנו. ושמרי עליי מלפגוע בו, ועליו- מלהיפגע.

תודה שאת כאן, תודה שאני לא לבד.

אמן ”

דפיקה בדלת. אני מוכנה להתחיל. 

..ואחת התובנות שקיבלתי במתנה היום היא בכך שהגבר, הזכר הוא זה שאמור לשרת אשה. כשאתה משרת מתוך אהבה והערצה מאוד עמוקים - אתה מקבל במתנה את הציווי בקולה, את המרות ואת המשיכה בקולר - שמגיעים גם הם - מתוך אהבה. 

גם בתור שולט , אם אתה שולט מהמקום הנכון - אתה משרת אשה. 

וזו הנקודה המדוייקת לאושר הגברי מתוך מקום הכי טבעי עבורו להיות בו.

וזו הזדמנות גדולה שנפלה בחלקכם לתיקון עולם, ולאיזון האנרגטי שהחל וימשיך להתרחש.

הכל מתחיל ולא נגמר לעולם - באהבה. 

שיהיה חג אוהב.

היי....אתה שם, כן אתה שם- תסתכל עליי.

עליי...עיניים טיפה למעלה...כן. יופי. רואה אותי?

זו אני. אני זו שקראתי לך.

עיניים לכאן.

אני רוצה מבט אנושי עליי, לא דרכי- עליי.בתוך העיניים.

מתחבר אליי.מרגיש אותי...

אני כאן, תלויה , במסגרת מאוד יפה.יפה וישרה. צבעונית. המסגרת תלויה על בורג, הבורג- נכנס עמוק בתוך הקיר.

אולי, אם אתחיל להשתולל בכל כוחי -  אוכל מעט להזיז את המסגרת ממקומה. אבל להפיל אותה? זו באמת מחשבה לא שפויה.

איך אפשר להפיל מסגרת?

תמונות   י פ ו ת   ו י ש ר ו ת    אינן אפילו מנסות להפיל את המסגרת שלהן.

כנראה שמשהו השתבש אצלי. אני רוצה. במיוחד,כשזוג עיניים כנועות מתחבר אליי וצולל פנימה,מגלה אותי. 

אני מצליחה,

לאט

לאט

להניע את התמונה מצד לצד, הבורג,

לאט

לאט

נחלש והקיר מתפורר.

ואני, נאחזת במסגרת ואחוזה בדיבוק מצפה בכמיהה ובפחד מתוק. ואז, אני מרגישה שכל מה שהרגיש יציב עד עכשיו- רועד.

הבורג נשלף מתוך הקיר החוצה, אני משכנעת את עצמי לא לעצום עיניים בשביל לחוות את החוויה עד הסוף, למצות אותה עד תום,

לשתות אותה ,להתענג עליה- ע ד  ה ס ו ף .

זה קורה. אני נתלשת מהקיר, ו נ ו פ ל ת .

לאט

לאט

אני   נ ו פ ל ת , ובשקיקה בולעת כל משב רוח קטן בדרכי, כל גרגיר אנרגיה שעובר לידי.

א נ י  ב ת נ ו ע ה

המהות שלי  הופכת לחלק מהיקום. לחלק מהאנרגיה הזו.

ואני מ ת ר ס ק ת 

בעוד רגע...

בעוד שבריר שניה- אני מתרסקת.

ולא אכפת לי. אני ממתינה להתרסקות הזו כל חיי .

ואני מתמסרת אליה.  עד הרסיס האחרון- אני מתמוססת בה...

היי...אתה שם. כן ,אתה שם- תסתכל עליי.

שוב.

לא, אל תקראו לי אלוהים. 

אני מלכה פשוטה

אוכלת פשוט

חיה- פשוט

חושבת - פשוט

ושולטת- פשוט.

לא, אל תקראו לי אלוהים

כי אם כן - האגו שלי עלול לעוף  

ואאבד  את שפיותי.

אל תקראו לי אלוהים

כי אלוהים לא קמה בכל בוקר ושואלת את עצמה- כיצד עליה להיות מלכה טובה יותר היום,

כיצד עליה לנהוג

וכיצד לתת מעצמה לבני אנוש הכמהים כל כך לשרת.

אלוהים לא שואלת את עצמה - האם היא מרגישה מלכה ללא שום קשר לכל המשרתים שלה

והיא לא מתפללת להחלטות מתוך מניעים נכונים.

אלוהים לא מועדת. 

אני - מועדת, הרבה, בעיקר כשאני על עקבים.

אל תקראו לי אלוהים, אם כי אני חלק קטן ממנה- וגם אתם.

ואם כן תקראו לי בשמה - אעניש אתכם, כהוגן. 

אני כלי. כלי לשליחותה. ואם בחרה בי להצליף בכם מתוך אהבה רבה- כך אעשה. 

והאגו שלכם יעוף לשמיים. ואולי תאבדו את שפיותכם. 

אבל זה כבר סיפור אחר. 

האנרגיה שנוצרת מתוך אינטראקציה של שלושה אנשים, האהבה המתפרצת כתוצאה מכך  - תמיד סקרנה ומשכה אותי.

הנה הסרטים האהובים עליי בנושא , תהנו וחג שמח.

.לא, הוא לא השתולל. הוא לא קפץ, לא קישקש בזנב ולא ליקק כל עובר ושב. הוא שכב כשלצידו קערה חצי מלאה במים מטונפים ,וראשו מונח על הרגליים ופשוט הביט במהומה המתרחשת מסביבו. הרבה רגליים, סנדלים של ילדים מתרוצצים, רעש ונביחות. הוא היה שקט. וכך שכב שם, במשך שעות. השמש היתה חזקה, והוא נתן לה ללטף את פרוותו, כשהוא עוצם את עיניו ומתמסר אליה. כבר לקראת הערב, כשהכל מסביב נרגע , הוא נרדם במקומו.
משהו העיר אותו משינה. ריח אחר, שונה. פעימות הלב שלא דומות לאלה שהיו כאן עד כה. הוא פתח את עיניו. פעימות הלב נשמעו בעצמה חזקה יותר. הוא נעמד.התרגשות לא מוכרת החלה את דרכה מהבטן אל הראש, והתפזרה לכל הגוף. לבו פעם בחוזקה. הוא לא הוריד את עיניו מהכניסה.

”איחרתי” - חשבתי לעצמי, ” כבר סגרו, בטוח”.
יצאתי מהאוטו, ומיהרתי לעבר הכניסה. כל כך הרבה זמן אני רוצה לעשות את זה, כל כך הרבה לילות מפנטזת על זה...והנה , כשכבר הגיע היום - אני מאחרת בגלל פנצ'ר שקרה לי לי בדרך. לקח יותר מדי זמן להחליף את הגלגל, יותר מדי פקקים בדרך. חטפתי את הקולר עם הרצועה מהמושב הקדמי, ורצתי לעבר הכניסה.” פתוח!”. הלב שלי דפק כל כך חזק שלא יכולתי לשמוע את במחשבות של עצמי.
נכנסתי למרחב. השמש כבר שקעה, והחושך החל לרדת. ריח חזק של כלביה חדר לנחיריים. נעצרתי. הוא עמד שם, זקוף, קיבל את פניי. בשקט, הביט לי בתוך העיניים, כאילו שואל האם כבר מותר. התקופפתי קצת, בעודי עומדת במקום ומחזיקה את הקולר.
” בוא. בוא אליי” לחשתי. הוא ניגש אליי, ושם לי את ראשו על הברכיים. הגיש לי את צווארו. ליטפתי אותו, הרמתי את ראשו כך ששוב העיניים שלנו נפגשו. שמתי עליו את הקולר.
”בוא. הולכים הביתה” - אמרתי.
”הולכים הביתה” - חשב גם הוא.
בדרך לאוטו, הרגשתי את לשונו הרטובה והקרירה על כף ידי.
הגענו הביתה. 

נ.ב -הרבה זמן עבר. אתה כבר לא כאן אבל בדמיוני  - עדיין עם הקולר. למרות שאתה כבר בטח מתהלך על שתיים, ואנשים מסתכלים עליך די מלמטה,עם כל הגובה המרשים הזה שלך. שים את ידך על צווארך. תרגיש אותו.הוא שם.

....נרדמת כשאתה נשכב לרגליי, עם הקולר על צווארך. לוקחת את הרצועה לידיי.מעבירה את כף הרגל שלי על פניך, מכניסה את הבוהן לפיך, להרגיש בפעם האחרונה להיום את הלשון הרטובה שלך. עכשיו - אני ילדה קטנה.ואתה -  כלב גדול, מסור ואוהב השוכב לרגליי ושומר עליי. אני בטוחה ושלווה. תחושת העור של הרצועה  בידיים שלי גורמת לי לרוגע. בבוקר , מוקדם - אני אתעורר מחשק עז לקירבה. ואז - אעיר אותך בליטופים, אסובב אותך על הגב, אעלה עליך ואתרגש מזקפת הבוקר הזו שלך, מוכרת ואהובה.ארכב עליך, כשאתה מסתכל לי אל תוך העיניים - עד שאני מצווה עליך להוריד אותם. אתה חפץ, חפץ שימושי. כלב. אתה הכלב הגדול שלי. אחרי שאגמור- אמלא לך קערת מים ואניח אותה על הרצפה - במקום הקבוע. אתה תלקק לי את כפות רגליי כאות הודיה. אני אוהבת אותך. בוקר טוב.