לא לציפור

יתכן ומה שאכתוב כרגע לא יהיה בהיר עבור רובכם אבל אני אכתוב
זאת בדיוק כפי שזה נוכח עבורי. זאת תהייה למעשה הודיה לאיש יקר
שלא במתכוון עשה אתמול שרות נפלא עבורי. זמן רב שהלכתי מתחת לפני קרחון
בתוך מים קפואים מנסה למצוא פתח יציאה כדי לנשום. מהלך שמזכיר פעלולים
מהסוג של דייויד בליין רק שאני לא תכננתי כזה. אני פשוט טבעתי שם וחפשתי
דרך מילוט דוגמת אדם כלשהו מעל הקרחון שינפץ אותו וימשני מן המים הקפואים.
עד ליום שבת האחרון ידעתי שאני מתחת לשכבת הקרח אבל הייתי רגוע באופן יחסי
מאחר והיה מספיק חמצן עבורי ואולי כי לא הייתי מודע לעומקה של הסכנה. בשבת
החל הלחץ לפעול. מצוקת החמצן החלה במלאכתה ואני התחלתי לבעוט בזכוכית
הקרחון ובצעקות דוממות. אתמול, אותו אדם לו ייחלתי נכח בסביבה ועסוק היה בכלל
בחטיבת בולי עץ לביתו (קורה. יש חוטבי עצים ודווקא על הקרח כי אני המצאתי) אלא
שלמזלי, דווקא אז, נשמט הגרזן מידיו וניפץ את שכבת הקרח שמעלי והצילני מטביעה.

אבל, וזה מוגש כשרות לציבור הכלובלובי באשר הוא, זכרו תמיד שלכל אחד מאתנו
קיימים מטרדים מציקים/מכאיבים שונים שאין לנו מושג איך להפטר מהם. לפעמים הם
נראים כנצחיים והם מרעישים מדי פעם לפעם. דמו אותם כמתנחלים מסיגי גבול
הפולשים לתוך סלונכם ומסרבים לצאת. מאד חשוב לקלוט אותם. לארח, לשאול לרצונם
ולהיות איתם ידידותיים משום שיש להם משימה גם אם היא לא נראית לעין. היה ולא זיהתם
מה מטרת הפלישה ומה משימתם (וזה קורה הרבה), פשוט הניחו להם. הם יצרחו עוד
קצת ובקול חזק יותר כשם שעשו זאת אצלי בשבת. בדיוק שם, כשנדמה לכם שהרעש
שהם מקימים הוא בלתי אפשרי יותר עבורכם, חכו עוד רגע משום שלמעשה הם ניצבים
ממש בפתח הדלת של ביתכם ערוכים להסתלק אבל מנסים בכל זאת ללכוד אתכם ולהרויח
את לחמם היומי או התקופתי. זכרו, תפקידכם אינו להאכיל את אותם שדים קולניים אלא
למנף אותם עבור עצמכם.

מי רצה לשאול מה? כן, אתה שם בסוף... [b]