סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פשוט אני.

לפני 3 שנים. 15 באוקטובר 2021 בשעה 16:36

אני יודעת מי אתה , הנפשות שלנו כבר נפגשו ונכתבו יחד

מרגישה שמזיזה הרבה לצדדים , כי יודעת שהם לא אתה.

אני יודעת שזה עדיין לא הזמן , אבל הצעדים שלך מתקרבים אלי.

אל תדאג , אמרתי "לא". לא , לא השלתי! לא הבטחתי כלום מראש , אפילו הורדתי ציפיות (לפחות ניסיתי).

וגם ההוא שנעץ בי עיניים ונזכר שהיינו פעם יחד , לא הבטתי בעיניו , ולא אראה אותו שוב.

אל תדאג 

לא אחזור להוא מלפני שנתיים , וגם לא לזה של ה"בקטנה"

הם לא אתה.

אני צריכה את הזמן הזה , לסדר לעצמי את החיים לפני שאתה מופיע.

תמשיך לרקוד , ולהוריד קצת מהבושם (חזק לי מידי)...

שומעת את הצחוק שלך ממרחק שנדמה כמו שנות אור

ועדיין הנפשות שלנו כבר החליטו , ונכתבו יחד

אולי מגלגול אחר

תתקרב רגע עם האף , רק לשנייה , רק לנשימה

כשאני עוצמת את העיניים אני מצליחה להרגיש אותנו , את האחיזה שלך בי , את הקול שלך רועד דרך גבי

החום שמדביק אותנו 

הרגשת הביטחון שממלאת אותי , שאני יכולה להחזיק ולדעת שלא אפול. לדעת שלא תעצור אותי. 

עוד יגיע היום שארעד לך בידיים , שאצרח

עד אז , שולחת לך את לחיצת היד שלי שכן מבטיחה , שיודעת שהנפשות שלנו יחד.

 

לפני 3 שנים. 9 באוקטובר 2021 בשעה 11:03

אני עושה הכל , ורק שהדרך תהיה פנויה

גם כשזה נוגד את כל העקרונות שלי.

מניחה בצד את האמת , הצדק , הגבולות 

מנטרלת אותי והעיקר שהדרך תהיה פנויה

כי במקרה הזה המטרה מקדשת את כל האמצעים

 

הוא מלטף את הזקנון הטיפשי שלו , אני רואה שהוא קורא את שפת הגוף שלי

מחפש כל מימיקה בפנים

קובע את הקצב , 

ואני לראשונה פותחת לרווחה 

את כל הדברים שאני לא רוצה לענות עליהם.

 

עונה על כל השאלות החודרניות בצורה מלאה 

בלי להתנגד

כמו מגישה את עצמי לאונס יזום וגלוי.

והוא מלטף שוב את הזקנון המטופש

וממשיך

לחולל את פרטיותי

 

מצד אחד אני מלאת ביקורת על התהליך , עלי שאני מאלצת את עצמי , על השאלות המטופשות שלו

מצד שני אני מדקלמת - המטרה מקדשת את האמצעים!

תוותרי!

תפתחי! אין לך ברירה

תשני את עצמך 

 

זה לא עוזב אותי כבר כמה ימים

מרגישה שזקוקה לקרצף ממני את החדירה הגסה שלו

מאוכזבת מעצמי שאפשרתי את זה , ומיד נזכרת שכרגע אין ברירה.

 

לפני 3 שנים. 5 באוקטובר 2021 בשעה 18:06

אני סוגרת הרבה דברים שהיו פתוחים , משלימה עוד משימה שהיתה כמו לעצם בגרון

תופרת עוד תהליך לקידום ופתרון

צעד קטן , ועוד אחד ואני מצליחה (לאט) לפתור

אני אמורה להיות מרוצה , אמורה לישון בשקט , לשבח את עצמי על המאמצים והסבלנות

אבל אני פשוט עצובה מהבוקר

עצב ממשי שלא היה לי שנים

עצב שפשוט קיים , בלי סיבה ברורה.

הרגשתי את זה אחרי שאיבדתי אדם יקר , התווסף לי איבר ליד הלב שנקרא אבל. 

זה אותו עצב. 

אבל בלי סיבה.

אני אמורה לשמוח , אולי להיות מאותגרת קצת , אבל לא עצובה.

אולי נדבקתי בקורונעצב? 

אני ישנה יותר במהלך היום בשבוע הזה , אני עצובה ממש היום , זה דומה לאיזה סימפטומים של משהו?

יש רופא בקהל??

לפני 3 שנים. 4 באוקטובר 2021 בשעה 13:04

כמה צפרדעים אני בולעת

ושותקת

עובר עוד שבוע ועוד חודש ואני ממש על חוט השערה

כמה דחיות , דרישות הזויות לעומת התרומה חזרה.

מחזיקה את עצמי , ושותקת

משנה סדרי עדיפויות , מעכבת תהליכים ל"אחרי ש"

יושבת מולה והיא בוהה לי בשדיים!! העיניים שלי לא שם!! זאת הטרדה גם כשאת אישה!!

אבל אני שותקת.

ובולעת עוד צפרדע.

אולי אני הולכת לכיוון הלא נכון? לא אולי , בטוח. זה לא הכיוון שלי , זה הכיוון של אין ברירה כרגע.

כל פעם מחדש מכריחה את עצמי בכוח לעמוד בזה שוב , לובשת את המסכה  

"את צריכה את זה , אין ברירה , כרגע זה הפתרון , תחשבי על התוצאה בלבד"

מנסה לשכנע את עצמי , ויוצאת 

מרגישה כבר כל נשימה בכבדות

רוצה שזה כבר יקרה , אבל גם ממש לא רוצה.

הולכת לבלוע עוד צפרדע , בשקט.

 

לפני 3 שנים. 30 בספטמבר 2021 בשעה 14:07

לא יכולה לסבול את ההנחתות

אוהבת להיות מוכנה , לדעת מראש , להתארגן כמו שאני רוצה

המממ קונטרול פריק? אולי , יש שאומרים "מרובעת" , שיהיה. זה מה יש

להיות תמיד מוכנה? בלתי אפשרי עבורי

כן לפעמים אני רוצה להיות בנינוחות שלי , בחופשיות שלי 

זה עלול להישמע לא "מהודק" , נכון. זה נכון אני לא הכי מהודקת ביומיום שלי עם עצמי 

אבל כן אוהבת להיות כזאת כשזה נפגש עם אנשים נוספים.

ולפעמים אני צריכה את הדד ליין הזה , את הגבול שפתאום מוכתב

שם אותי עם הגב לקיר ואיכשהו מכריח.

לא אוהבת את זה , אבל זה מוציא ממני דברים שלא היו יוצאים אחרת

אני מתעלה על עצמי בכוח , אמנם התוצאה לא יוצאת האידיאל שלי אלא 65-70%

לפעמים זה מה יש.

וגם שזה ככה מאלץ אותי , אני עדיין לא יכולה לסבול את זה

יאלה , ממשיכה...

לפני 3 שנים. 16 בספטמבר 2021 בשעה 12:45

שיחה אתמול הזכירה לי , ניערה ממני את החומות שבניתי בחודשים האחרונים

והחזירה אותי למסלול שרציתי להיות בו

התנועה הפנימית שינתה כיוון מ-רק פנימה עבורי , ל-גם החוצה 

כל כך שמרתי על עצמי בשנה האחרונה , עד שלא הצלחתי לראות באמת את האחר.

יש בי כל כך הרבה להעניק , לתת , ללמד , ללוות , לעזור. פשוט הייתי עסוקה בעצמי ובמה שעובר עלי

האמת שהפסקתי להאמין בזה , ואני שמחה שהתעוררתי מחדש.

ממש משחרר את הנשימה שוב

אז תודה לאחד שקרא לי אחותו התאומה למשך כמה דקות 😉 , מסתבר שעזרנו זה לזה...

נדמה לי שבסופו של יום כל אחד זקוק לאוזן קשבת , לחיבוק מכיל , ליד תומכת וללב אוהב.

לפני 3 שנים. 13 בספטמבר 2021 בשעה 16:38

בא לי לחזור הביתה בידיעה שהוא שם

בא לי לצחוק איתו עד שהבטן תכאב ולא נצליח לנשום

בא לי לאהוב מכל הלב על אמת 

בא לי שיהיה מעניין , שהשיחות יהיו מסקרנות , שנרצה לגלות עוד

שנלך יחד על הגבול , נחקור קצת את הגמישות שלנו

שנדע מתי לאסוף אלינו ומתי לשחרר קצת , שנתקשר את זה.

בא לי להריח אותו ולהרגיש בבית.

להרגיש בטוחה וחופשיה להיות אני לידו. ממש אני. 

בא לי מסירות , אכפתיות מלאה , חברות אמת וזיונים אין סוף.

את כל זה באדם אחד? המממ אאוטסורסינג? ...

אולי פשוט בא לי יותר מידי 

לפני 3 שנים. 9 בספטמבר 2021 בשעה 19:15

אני מאבדת סבלנות , קצרה. זה מרגיש לי מיותר , לספר לשתף. בסופו של דבר זה יתמוסס הרי

אני מודה שלא זוכרת יותר מידי אנשים , בטח מזדמנים

לפעמים זה מרגיש כאילו שאני שמה גז בניוטרל , כל כך מיותר אז בשביל מה?

כדי להכיר? כדי שיהיה באמת מעניין? מתי היה מעניין?

היה מעניין איתו בהתחלה , כשהיה מרצה לי על כל מיני נושאים שאני פחות שוחה בהם

אבל הייתי צעירה והתלהבתי מכל שטות שאמר.

היום , היום אני כמו ליצן החצר , כמו מראיינת שצריכה לשאול כדי שידברו 

אין לי סבלנות לזה

מה העניין , בנאדם מבוגר - תדבר. אני לא צריכה "להוציא" את זה ממך

כן כל אחד ודרכו , אבל רוב ה"גברים" ככה.

תשתפי , תספרי משהו , תבדרי , תחזיקי את השיחה

בהתחלה נחמדים ואז כשאני אומרת לא המפלצת האמתית מתגלה.

אז עדיף לי אותי , נחמד לי לגור איתי , אני לפעמים מצחיקה גם , מעריכה אותי ואת הכישורים שלי

מאפשרת לעצמי מרחב כשצריך , סבלנית , קשובה

אני גם ככה עושה הכל בעצמי , ומה שלא יכולה הכסף קונה.

אז? אז עדיין מחפשת אותו. עדיין מאמינה שהוא קיים. שיש אחד כזה חכם , מוסרי , פשוט גבר. 

גבר .

כזה שארצה לפגוש בסוף יום וגם בתחילתו , ושבניהם ארגיש געגוע.

לפני 3 שנים. 4 באוגוסט 2021 בשעה 7:12

הבטן מתהפכת כאילו מה כבר עשיתי...

דרמה קווין ? 🤔

עדיין ברגע אחד הפכתי 2 עולמות. מעדיפה לא להחליט , לאחוז בקרני המזבח עד שאקרע

על מה כל הדרמה יא היסטריתת???

כמו לוליין על חבל דק

מחליטה ובורחת , מתנצלת כמו אידיוט גמור , על מה יא סטםםם??

איףףף

אחח אם היה לי משהו אחר בין הרגליים הייתי פשוט זורקת את הפצצה וממשיכה בחיי כאילו זה שומדבר. במקום זה המכשפה צורחת בתוכי 

כל השינויים האלו עושים לי קרקס בלבלב

 

לפני 3 שנים. 3 באוגוסט 2021 בשעה 18:48

הלכתי לאיבוד , הסתובבתי סביב הזנב שלי כל כך הרבה זמן

ששכחתי איך ללכת.

חניתי בצד הדרך , ישבתי על הברזלים 

אני אוהבת לצפות מהצד. 

אבללל אני יותר אוהבת לחיות את זה , להרגיש , לסחוף , לפעום. 

פשוט התמכרתי להימנעות. נעים בתוך הקונכיה.

עד שהיא שמה רגל

היא צודקת (ככה זה נשים...)

היא צודקת לבעוט לי בתחת

להחזיר אותי למעגל החיים , רק שישמרו מרחק קצת. קל זה לא יהיה.