countersexuals

הבזק. ועוד אחד.

נקישה עמומה מקפיצה את רמות הערנות שלי לשיא, או לפחות מנסה. אני נאבק נואשות למקד את פזורת המחשבה, ולנער את תודעתי מתוך מסך הערפל – דריכה של אקדח? האמנם זה הסוף?

אך אז מגיע עוד קליק, ועוד הבזק. לא כך דמיינתי את זה!
בסופו של דבר אני מצליח לפקוח את עיני, רק כדי לכווצן מייד חזרה לנוכח הבזק הפלאש הרביעי והאחרון בסדרה. שאר חושי מתחילים לחזור אט אט לעצמם, ובחיי שיש להם הרבה מה לקלוט! אני טבול עד לצוואר במים. מים עם סבון, אם לדייק. המים חמימים, אך תחושת החלקלקות החודרת מבעד לבגדי אינה נעימה במיוחד. באפי עולה ריח חריף של תמציות ארומטיות. ידי – ידי קשורות מאחרי, ובעצם, משום מצבי האנכי – מתחת, לגבי במה שמרגיש כמו חגורה של חלוק-רחצה. מטייפ, אשר נשען על מדף איפשהו מעלי, בוקע קולו של שלמה ארצי; אני כמעט מצליח לשמוע את הקלטת חורקת על הצירים הסובבים בה – מי לעזאזל משתמש עוד ברדיוטייפים בימינו?!

"... ארץ חדשה, אר—"

על קצה האמבט מולי רוכנת בחורה. רגלה האחת שעונה על אדן האמבט, ועל הברך הזקורה מונחים מרפקיה המאזנים מצלמת פולארויד מהסוג הישן. אלהים, אני שואל את עצמי, מי היה מאמין שהעולם-הבא נראה כמו האייטיז... שערה השחור והפזור סתור קלות, ומקשטות אותו לסירוגין שערות שיבה לבנות. הדבר מקנה לה חזות מבוגרת, אך מבט שני מגלה שבעצם היא ככל הנראה בת גילי. גופיה רחבה תלויה ברישול על כתפיה, ומכסה בקושי את גופה הנערי. מתחת לגופיה מבצבצים תחתונים, המגלים רגליים גרמיות מעט, אך גם מה שנראה כמו תחת קטן ויפה.

"... ארץ חדשה, ארץ—", היא מלווה את הקלטת, אך מפסיקה באמצע השורה, ומשתיקה אותה בלחיצה תאטרלית על מקש ה-stop.

כעת תשומת ליבה חוזרת אלי. היא מנסה לחייך, אך נראה שאין זו תנועה ששפתיה הקפוצות מורגלות בה.

"הסתבכת חבוב.", היא מודיעה בפסקנות, "אין לי מושג מה חשבת שאתה עושה בחדר האמבטיה הזה, ואני רק מתחילה להבין מה בדיוק קורה פה, אבל כבר אין לי ספק שהסתכבת."

האינסטינקט שלי הוא למחות, אך אני מתאפק. ראשית, אני מתחיל להיות מודע לחבורה הענקית הממוקמות על קודקודי, ומשלחת אל תוך הגולגולת גלי כאב המפריעים לי לחשוב, ושנית, פשוט אין לי מושג מה להשיב. התוכנית שלי הייתה הרי מושלמת. לא היה אמור להיות אף אחד בבית. ומי זאת בכלל? הבת שלו? היא לא ממש דומה לו. בת זוג? פער הגילאים נראה גדול מידי. זיון מזדמן? אולי. מצד שני, הייתי מצפה מטיפוס כמוהו שיכניס את היד קצת יותר עמוק לתוך הכיס וישיג מישהי קצת יותר, נגיד, שופעת.

היא מניחה את הפולארוידים בצד, ומתכופפת אל הרצפה. שם פזורים בערבוביה, ספוגים חלקית בשלוליות של מים וסבון, המסמכים המפלילים. היא מצלמת אותם, תוך שהיא נושפת בחוסר סבלנות על הפולארוידים שמגיחים כמו חיילים ממושמעים אחד אחרי השני מתוך המצלמה.

"רק אוספת קצת ראיות, אתה הרי מבין", היא פולטת לעברי בלי להסיט את עיניה מתוך העינית.

לבסוף, נראה שהיא מתרצה, תולה את המצלמה על כתפה, אוספת את הניירות מהרצפה, ובידה השניה נוטלת את התצלומים. אך לפני שהיא פונה לצאת, היא מסתובבת לעברי וקורצת קלות, "אני כבר חוזרת.."

עם כל הפיתוי שבדבר, אני מצידי לא התכווני לחכות. האינסטינקט הראשוני שלי היה לצאת מן המים, על כן שלחתי רגל אחת מעבר לאדן האמבט. הסתובבתי מעט, והעברתי גם את הרגל השניה. אך כמעט מייד הבנתי שלא תהיה לי מספיק תנופה להרים את עצמי מהמצב הזה. הנחתי שלא עומד לרשותי זמן רב; מהרתי להשיב את הרגליים למקומן ולנסות ולהתרומם מבפנים. אך שוד ושבר, נחפזתי יתר על המידה – החלקתי והתגלגלתי חזרה על גבי – הכל קרה במהירות כזאת, שלא הספקתי לעצור את הנשימה, ובלעתי כמות הגונה של מים. ובעודי מנסה להתרומם בשנית, תוך שאני משתנק ומשתעל, הבחורה המסתורית שעטה בסערה חזרה אל תוך חדר האמבטיה.

הצלחתי כבר להתיישר, ולעמוד על רגלי כמעט לגמרי, אך היא הסתערה עלי, ותנופתה הפילה את שנינו חזרה אל תוך המים. ניסיתי להחלץ מתחת לגופה, אך בידיים קשורות, לא היה ביכולתי לעשות הרבה. היא רתקה והצמידה אותי אל רצפת האמבט. התקשתי לנשום. מים חדרו אל פי ולאפי. ניסיתי לצעוק שתשחרר אותי, אך זה רק החמיר את המצב. מבעד לכל ההמולה שמעתי אותה מקללת, "שועל ערמומי ותחמן שכמוך.. משאירים אותך לרגע לבד ותראה מה אתה עושה! איך אתה מצפה שאני אסמוך עליך", ואז אחזה בראשי ושיקעה אותו בכח אל מתחת לקו המים, אך כעבור פרק זמן אפשרה לי להתרומם לשאיפת אוויר קצרה, ואז שוב, ושוב, ושוב, בעודה מטיחה בי בכל פעם, "איך?" ... "איך?" ... "איך?!". לא ידעתי אם אוכל לעמוד בטבילה נוספת, אך נדמה היה שהיא נרגעה לבסוף והרפתה ממני. האדרנלין שטף אותי, והסתבר לי שגם היא הייתה נסערת. מתוך איזה רפלקס בראשיתי, היא חבקה ונצמדה אלי. שנינו רעדנו. היא מהתרגשות, ואני גם כי המים התחילו כבר להתקרר. זה נמשך דקות ספורות, ואז הרגשתי שהיא מתחילה לזוז. מן ניעות קטנות כאלה, כמעט שלא מורגשות בתחילה, אך הולכות ומתגברות עם הזמן; אגנה משתפשף באגני.

ריתמוס נשימותיה הלך והתגבר אף הוא, מתאים את עצמו לקצב גופה. וגופי שלי גם כן, למרות שהמוח ניסה לשדר לו מסר שונה בעליל, החל להגיב בבליטה קטנה שהלכה ותפחה בתוך מכנסיי. המסתורית מצידה התעלמה מכך במופגן, ורק הישירה ונעצה את עיני השהם השחורות שלה באלו שלי, כמו ממסמרת אותי למקומי במבטה. הנשימות הפכו כבדות יותר ויותר והתחלפו באנחות חנוקות; איבר נלפף באיבר; כמו בוכנת מנוע, הלוך-ושוב נעו גופותנו במים, מרימים גלים קטנים שהתנפצו על שולי האמבט, מתיזים קודקודיהם אל הרצפה.

לפתע היא רכנה קדימה, והצמידה את פיה לשלי. היה בשפתיה הדקות משהו גס ולא חושני. לא הייתה בהן כל רכות, אך היא פיצתה על כך בתשוקה שגלשה מתוכה והציפה אותי. נעניתי לנשיקתה, והתענגתי עליה. כמעט והצלחתי לשכוח היכן אני נמצא. אך זו הלכה והתארכה, וככל שהשניות נקפו, הבנתי שהיא הודפת את פי עמוק יותר ויותר אל תוך המים, ניסיתי להתחמק ולסובב את פני הצידה, אך לא היה בכוונתה להרשות זאת. ידה נשלחה אל עורפי, ואחזה בשערי. כעת הייתי נתון לגמרי לחסדיה. השפתיים הצמודות איבדו כל נופך ארוטי, אך דומה היה שזה רק הזין את יצרה יותר ויותר. תנועותיה הפכו לחייתיות ממש, מים השפריצו לכל עבר. היא טלטלה אותי טלטלה אחרונה בהחלט ומשכה את ראשי אל מתחת למים. התחלתי להשתולל, מאמץ בפראות כל שריר בגופי, והיא בשלה. אך פרופריי היו כנראה בדיוק מה שנדרש כדי להעביר אותה אל מעבר לסף, שכן בבת אחת הרגשתי רפיון מתפשט בגופה, והנפתי את סנטרי אל מעל המים תוך שאני שואף מנת אוויר אדירה. המשכתי להתנשף עוד דקות ארוכות. היא מצידה התאוששה, ונוטפת, הרימה את עצמה אל מחוץ לאמבט. אחר-כך השילה את הגופיה וסחטה אותה חזרה פנימה, ופעולה זו ממש ביצעה אף בתחתוניה. או אז פשפשה בתוך סל הכביסה ושלפה משם זוג גרביונים. באחד היא השתמשה כדי להדק את צווארי אל ברז האמבט, ואילו בשני היא קשרה מספר קשרים חופפים, ומשאלו יצרו כדור במרכז הגרביון, היא דחפה אותו אל תוך פי, וקשרה מאחרי הראש.

"שלא תפריע בטעות לשכנים", פירשה.

ולסיום שבה והדליקה את הרדיוטייפ, "וזה כדי שלא ישעמם לך בינתיים – אני חייבת לטפל באיזה עניין בהול--", ובאצבעותיה סימנה לי לשלום בתנועה ילדותית, לא לפני שעטפה עצמה במגבת עבה והסתלקה מהחדר.

ואני, אני שנשארתי במים לבדי עם שלמה, הבנתי כעת שאלו נהיו כבר קרים לגמרי, ורק קיוויתי שהיא תחזור במהירות, ותחלץ אותי מהם.

"ארץ חדשה, ארץ ח-ד-ש-ה", התנגן ברקע.