ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרגע הזה

הרגע הזה שאת מבינה שחסר לך אויר .. שמשהו לא בסדר .. שיש עוד הרבה להרגיש ולחוות ואת לא שם.
את מבינה שבמשך שנים בנית ואטמת חומות מסביבך, אבן על אבן ועוד אחת ....רק לא להרגיש, רק לא להחשף, לא ליפול ..
ואז...אז את יודעת שטעית בגדול .. כל כך טעית עד שאת לא יכולה עוד לנשום .. והאבנים כבדות , והחומות חונקות , ואת רק רוצה לצאת .. להשתחרר .. להתמסר ... לרגש , לחוויה, להנאה , כן גם לכאב ולפגיעה ...
לחזור ולו לרגע לנשום לרווחה , להיות את ..לא חומה ולא אבן ...רק את !
לפני 8 שנים. 23 בספטמבר 2016 בשעה 21:42

"מישהו שכח לסגור את הכלוב
מישהו שכח את הדלת פתוחה
הציפור הקטנה יכולה לעוף
אבל מה זה קרה לה, היא לא בטוחה
מה שם מחכה לה בעצם בחוץ
אם תמצא מזונה או צמרת נוחה
אם אורבת סכנות... ואימת הבדידות...
וממה תתקיים, האם יש בכוחה?!

מה זה חופש? מה עושים איתו?!
יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה
כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה
הציפור הקטנה התרגלה לכלובה

מישהו שכח לסגור את הכלוב
מישהו שכח את הדלת פתוחה
אולי גם אנחנו שכחנו לעוף
בורחים מהאור אל חסות חשיכה
ונוקפים הימים זמן כמו רוח נושב
לפעמים זה עולה אבל מה זה חשוב
לכל היותר מפרפר לו הלב
וחוזר אל סיפור הציפור והכלוב

מה זה חופש? מה עושים איתו?!
יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה
כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה
הציפור הקטנה התרגלה לכלובה"

(מילים: שלום חנוך) 

לפני 8 שנים. 19 ביולי 2016 בשעה 7:06

"את ריח מטר האביב שעלה מאבני המרצפת 
את מנגינת אורות הפנסים את אגדת הכינור 
את כוכבי המרום שטבעו בכוסי המברקת 
את מנגינת אורות הפנסים 

את הכל אזכור 

ורק אני יודעת אם היה זה מבט בעיניך 
שהצית בי ברקים לרבבה 
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך 
ברחובות הלומי אהבה 

את הכל אזכור 

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע 
וברית דם ויין כרותה 
וכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמהה 
האמנתי שהוא אתה 

את הכל אזכור "

 

(לאה גולדברג) 

לפני 8 שנים. 18 ביולי 2016 בשעה 15:13

"ואם ימצא אותך קולי ברע ואם בטוב 
מה שהיית בשבילי עוד לא חדל לכאוב 
עיני תועות עוד ברחוב אחר צל של ספק 
במיטתי פעור כמו חוב המקום הריק 

 

הזמן הוא לא רופא, הוא רק מביא הקלה

הוא עושה את שלו והיא את שלה 

היתה פה אהבה גדולה .. " 

לפני 8 שנים. 22 במאי 2016 בשעה 14:14

ישששששששששששששש......

 

יש אליפות והיא אדומה ! 

לפני 8 שנים. 7 באפריל 2016 בשעה 8:14

 

חיכיתי לשמש הבוקר.

לבשתי שמלה נעימה וקלילה, הבטיחו לי שמש.

יצאתי ללימודים לבוקר אפרורי וקריר.

זה לא פייר אני רק רציתי קצת שמש – קצת חום.

ניסיתי למצוא דרך יצירתית להתחמם

יש רעיונות? (כן, גם לי היו...)

אבל מה עושים כשהוא עסוק?

 

אז ביקשתי קצת שמש וכעבור דקה היא הפציעה...

מתחמם לי ...

חיוך נמרח לי על השפתיים, אפילו זקפתי את הציצים לכבודה.

בחורה צעירה חולפת על פניי ואומרת באגביות: "היי, את ממש יפה היום..." החיוך התרחב לי – מתוקה.

אז שלחתי לו חיוך וציצים זקופים

והוא, כאמור, קצת עסוק.

הוא שלח אותי חזרה לשמש (בכל זאת הוא דואג שאשאר חמה)

כששאלתי מה אעשה שם לבדי? הוא ענה לי: "תתחרדני כמובן"

 

ואני, חרדונית צייתנית וטובה, הלכתי להתחרדן לי בשמש החמימה

אני בטח לא צריכה לספר לכם מה עובר בראשה של חרדונית חרמנית שמתחממת בשמש יתר על המידה...

ניחשתם נכון, חרדונית – חרמנית – עם ראש כחול, בשמש החמה.

מתחרדנת, מתחרמנת ומצייתת בהכנעה.

אפילו פרגנתי בתמונה... והפעם, לשם שינוי, היא לא תשמיד את עצמה.

 

 

 

 

לפני 8 שנים. 31 במרץ 2016 בשעה 22:01

 

כביש מהיר לפנות ערב, התנועה ערה...

השמש החלה לשקוע

בהוראתו אני עם שתי ידיים על ההגה... וחיוך מרוח לי על הפנים.

הוא לצידי בחיוך משלו.

 

 

מכנס גבוה וצמוד כמו קונדום – מה חשבתי לעצמי לעזאזל?!...

ידו מושטת לכיוון שלי, מחפשת את דרכה לתוכי

אני פותחת את הכפתור והרוכסן... מנסה להקל את דרכו אליי...

עוד רגע הוא ירגיש כמה אני רטובה...

 

 

"פתחי את החזיה!"

הוא חולץ ממנה שד אחד וממולל את הפטמה באצבעותיו –

פאק כמה שזה כואב... כמה שזה טוב!

מכוניות עוקפות משמאלי, אנחנו מתקרבים לרמזור...

הדם שלי בוער בתוכי, השד שלי חשוף לאור עולם וכולם...

אני מתחננת להחזיר אותו למקומו, להסתיר אותו.

הוא מתעלם מבקשתי וממשיך בשלו

רק בשניה האחרונה, שניה לפני הרמזור, הוא מכסה אותי...

אני עוד מתקשה להירגע. חם לי כל כך.

הרמזור מתחלף, ממשיכים בנסיעה.

 

אני מבקשת רשות ונענית.

אני מושיטה את יד ימין שלי אל עבר הזיקפה המתעוררת שלו...

אוחחח, כמה שאני זקוקה לו....

 

 

עולים על הכביש המהיר. השמש כבר שקעה... מתחיל להחשיך.

"עצרי בצד!", הוא פוקד.

הזין שלו מתקשה במהירות בין אצבעותיי

אני כל כך חמה .

הוא אוחז בשיערי בחוזקה ומקרב אותי אליו.

כמה חיכיתי להרגיש את הזין המושלם הזה שלו בתוך הפה שלי...

להטריף אותו עם הלשון שלי ...

אחרי דקותיים: "זהו, מספיק לך. תמשיכי בנהיגה!"

 

 

כבר חושך מסביב... התנועה עוד ערה.

הוא פוקד שוב: "תמצאי מקום בטוח לעצור בו בשולי הדרך".

מחפשת ומוצאת. עוצרת.

"צאי מהרכב ובואי אלי".

עם חזייה משוחררת ומכנסיים פתוחים, יוצאת מהרכב וניגשת אליו

עומדת מולו מחוץ לרכב – חשופה.

מאות רכבים חולפים על פנינו במהירות

היד שלו בין הרגליים שלי...

מלטף את הרטיבות שלי... מאונן אותי באדנות...

הוא יודע להטריף אותי עם האצבעות שלו האדון הזה שלי.

אני מבקשת רשות ומתפוצצת על האצבעות שלו

פעם ועוד פעם

אני גומרת בשבילו - בשבילי - בשבילינו.

 

 

בהוראתו אני כורעת אליו,

לוקחת את הזין שלו שוב אליי, מוצצת אותו בתשוקה ותאווה

אני כל כך אוהבת אותו .

שואבת, מלקקת, יונקת, מטריפה אותו

מאזינה בשקיקה לקולות התשוקה שלו ונטרפת...

 

 

על הכביש המהיר בשעת ערב מאוחרת, הוא גומר לתוכי בצעקה...

 

אוחחחח להעריץ אותו !

לפני 8 שנים. 24 במרץ 2016 בשעה 21:21

בפורים אנו מצווים לקיים ארבע מצוות... 

האחת - מקרא מגילה 

השניה- משתה ושמחה -"חייב אדם לבשומי עד דלא ידא בין ארור המן לברוך מרדכי"

השלישית - משלוח מנות - לפחות 2 מיני מזון .

הרביעית - מתנות לאביונים - לפחות ל-2 אביונים, ולפחות בשווי פרוטה כל אחד . 

 

אז שמעתי מגילה , ושלחתי מנות, אפילו נתתי מתנות לאביונים ( גם צדקה נחשב).

עכשיו מגיעים לחלק האמנותי... 

עכשיו אני הולכת לשמוח, לרקוד ולשתות עד-דלא-ידע.... 

 

אוחחחח פורים, כמה שאני אוהבת את החג הזה 

 

חג שמייייייח חברים.

לפני 8 שנים. 11 במרץ 2016 בשעה 17:57

והנה לכם באמת פוסט שראוי לפרסום : 

 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=517137&blog_id=74839

 

שאפו ! 

לפני 8 שנים. 11 במרץ 2016 בשעה 16:32

מעולם לא באמת שנאתי מישהו, שנאה אמיתית כזו, שגורמת לי לאחל משהו רע . 

מעולם לא רציתי לפגוע באף אחד מתוך כוונה אמיתית לפגוע . 

עברתי דבר או שניים בחיי, גם נפגעתי לא מעט, במהלך חיי הכרתי אנשים טובים יותר וטובים פחות. 

ובכל זאת, שנאה מעולם לא היתה כוס התה שלי, תמיד בחרתי לסלוח ולחפש את הטוב באנשים....

ופתאום, אני מוצאת את עצמי מלאה ברעל, בכעס, בשנאה. 

מאחלת כל-כך הרבה רע, 

מייחלת לסבל, למחלות קשות, למוות ... מאחלת לו באמת ובתמים שימות כבר ויגאל את העולם מנוכחותו. 

 

אני שונאת אותו מהמון סיבות.

(מוצדקות, בחיי שהן מוצדקות) 

אבל בעיקר שונאת אותו על כך שהביא אותי לשנוא. שהשחיט את הלב הנקי שלי שמעולם לא איחל רע לאיש. שמילא אותי בכעס וטינופת, שגרם לי לייחל למותו. 

 

שונאת אותו ! 

 

זהו, פרקתי...  

 

( פוסט זה כנראה ישמיד את עצמו מרוב שנאה מתישהו.. ) 

 

לפני 8 שנים. 7 במרץ 2016 בשעה 22:31

כן, לך ... אישה ! 

לכל הנשים היפות, החזקות, המדהימות, והנפלאות.... 

היום, מחר ובכל יום אחר בשנה .. 

אל תשכחו לעולם עד כמה מדהימות אתן . כולכן ..