לפני 7 שנים. 4 באוגוסט 2017 בשעה 17:35
לאחרונה אני מכיר לא מעט אנשים, ואלה טוענים בפניי כי המחשבות הקיומיות שלי מאתגרות את עולמם, אז לעיתים אני נזהר ושומר את עולמי בתוכי, אך גם מתרגש באשר עיניהם מתפלאות מן האתגר המחשבתי, האתגר הנפשי שהמילים גורמות.
אני מתרגש..
mind fuck שאינו פוסק,
ומה יותר מופלא לי מלשוחח על הדברים החשובים באמת?
ומה מופלא לי יותר לחשוף עולמי מול אנשים אמיתיים וכנים? - כאלה המסוגלים לקלף השכבות המסתירות?
ועל אף כל אלה, יש בי געגוע אל הצבעונית האחרונה, זו שמילאה את לבי והרחיבה אותו שוב ושוב..
אולי אפילו כמיהה שמא תחזור לכוחות החזקים בנפשה.. ועוד תשוב אל התחושות האלה שמעולם לא היו לה..